מחנה חיים חלק א מח

ולולי דמסתפינא אמרתי בשלומא במתני' דהי' לו ס"ת כשהי' הדיוט וכותב עתה רק אחת אז אפי' בשל אבותיו אינו יוצא אבל אם כותב עתה ב' ספרים אז הראשון צריך להיות משלו והשני די בשל אבותיו רק של אחרים לא מהני אפי' אם כותב עתה שני ספרים וכמש"ל דשל אבותיו טוב משל אחרים ודו"ק

ובזה יובן דברייתא מסיים פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד לברר שהאי לשמו הוא לשם קדושת הספר אשר הוא חוב שלו אם הספר בקדושה שאז ע"י התורה ד' לנגדו תמיד וק"ל ובזה יובן שרבינו קדוש לא הביא ראשית הקרא דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת וברייתא הביא דכתיב וכתב לו את משנה התורה והבן זה וכן הרמב"ם בה' ס"ת הביא ראשית הקרא דכתיב וכתב לו ובה' מלכים הביא רק סוף הקרא וקרא בו והארכתי בחדושי לברר דבר זה בעזה"י

וראה בעיניך נפלאות מתורת ד' כי' מצאתי מרגליות ברמ"בן במלחמות סוכה דף ט' כאשר חלק על בעה"מ שמצריך עיבוד וכתיבה לשמה בתפילין ומזוזות כמו בס"ת חלק עליו הרמב"ן וכ' וז"ל דבתפילין ומזוזות לא מייתר קרא לכתיב' לשמה ואלו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם והאי דאמר רבה מצוה לכתוב משלו האי מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו דרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים לשתי תורות עכ"ל הזהב ונוראות נפלאתי על הרמב"ן עדיין קשה מנ"ל כתיבה לשמו בס"ת נחזי אנן הלא בשני אופנים משכחת לה כתיבת ס"ת זה מזה שונים (א) שכותב בעצמו כל ס"ת ומכוון לצאת בזה ידי מ"ע של כתיבת ס"ת או שעשה שליח לכתוב לו כל הס"ת והוא או שלוחו אינם מכוונים לכתוב בקדושת ס"ת או בקדושת השמות רק כמעתיק ספר קדמון אות באות ואח"כ ילמוד מתוכו אבל מעולם לא יכוון שיהי' ספר זה קדוש בשום קדושה רק כותב ספר תבונה ודעת (ב) שכותב הספר לשם קדושה ומכוון לקדש את הכתיבה ואת אזכרות רק לא מכוון שכותב לקיים מ"ע של ועתה כתבו לכם רק שמחדש ס"ת בעולם או לנדב אותו לקרות מתוכו או להתנאות בו עכ"פ לא איכוון לקיום מצוה כמובן ולפ"ז בציצית דרשי' גדילי' תעשו לכם לשם חובתכם היינו לשם קיום מצוה וכן בסוכה חג הסוכות תעשה לך לשם קיום מצוה וא"כ הכא נמי דרשי' לכם לשם חובתכם לקיום מ"ע של כתבו לכם אבל מנ"ל שצריך עיבוד וכתיבה לשמן וצע"ג

אמנם הוא הדבר אשר דברתי שם הם תשמישי מצוה ולעולם לא יהי' הסוכה או הציצית קדושת החפץ וכל העשי' הוי רק הכנת הכלי לעשות אח"כ בו מצוה אז דרשי' לך או לכם לשם חובך לקיים בכלי אח"כ מצוה ידוע' אשר מקושר בכלי זה אבל בס"ת אשר תהי' אח"כ קדושת החפץ וכן תפילין ומזוזו' יהיו בכל אופן אח"כ דבר שבקדוש' רק אנו חוקרי' דלא צריך הזמנה לשמה רק אח"כ בשעה שיעשה בהם המצוה יתקדשו כמו במחתות קרח ויקריבם לפני ד' ויתקדשו לכן בס"ת דגילתה התורה שמבקש דבר אז מסתבר יותר לחדש בכלי בשעת עשייתו אותו קדושה שיבוא עליו אח"כ וממילא יהי' נמי הכנת החפץ למצוה דמשעה שיתקדשו אינו עומד רק למצוה למה עומד ס"ת רק ללמוד מתוכו תה"ק ומהכ"ת נדרוש לכם לשם מצוה ולא נקדש הספר כלל בעשייתו ודרשי' כתבו את השירה שהיא קדושה בעצם לשם חובתכם כמו שהחוב הוא ללמוד תורה אשר נתקדש בקדושת ד' לאותה חובה תהי' הכתיבה לקדש התור' ע"י הכתב וממנ"פ לשם מצוה של אותו גברא לקיים מ"ע לא צריך דאם הכתיב' הוי קיום המצוה מהכ"ת נחדש שתורה ובקש שיכוון לקיים המצוה הלא בכל התור' מצות לא צריכות כוונה דבשלומא בסוכה וציצית הוי הכנה למצוה שתורה מבקש שעשיית הכלי יהי' נעשה לשם מצוה אבל גוף קיום מצוה לא צריך כוונה והלא כאן הוי גוף קיום המצוה ומהכ"ת יחדש התור' שיצרך כוונה ואם מצוות צריכות כוונה בכה"ת למה כאן צריך קרא ע"ז שיכוון לקיים המצוה אלא פשיטא דגם כאן לא צריך כוונת קיום המצוה רק תיקון גוף החפץ והיינו כתיבה לשמה והבן וצדקו דברי רמב"ן מאוד וממילא מהכ"ת דנימא שגוף המצוה יהי' בכתיב' נהפוך הוא דעיקר המצוה להיות לכל איש ישראל ס"ת ובכל זאת לא יכלה התורה לומר קחו לכם את השירה דאז לא נדע רק זאת שהלקיחה יהי' לשם מצות לימוד אבל לא ידענו שצריך שיהי' הספר נכתב בקדושת ס"ת לכן גילתה התורה כתבו לכם לשם חובתכם לתקן הכלי בכתיבה לשמה כנלע"ד

ומה מאוד מתקו סוף דברי רמב"ן שמסיים ובמלך דרשי' לו לשמו שלא יתנאה בשל אחרים לשתי תורות עכ"ל והוא כמש"ל דגם במלך הוי הפי' רק לשמו של ס"ת שלא נטעה אם כותב עתה ספר אחד משלו לשם ס"ת יהי' די בשני אם נכתב לשם ס"ת אעפ"י שאינו שלו קמ"ל שלא יתנאה בשל אחרים בשום אופן אבל יותר מזה גם המלך לא צריך לא שליחות ולא לקיום מצוה ולא לשם מלכותו כנלענ"ד

והראני ד' דודאי רבינו הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף מ"ח אחר שהקשה למה צריך ס"ת עיבוד לשמה הלא הזמנה לאו מילתא ותי' וז"ל אפשר לתרץ בס"ת בעי' עיבוד לשמו כד"ה לחיבוב המצוה משום דדרשי' עשי' לשמה מוכתבו לכם את השירה ואע"ג דדרשי' לה פכה"ג אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו הא מוכתבו את השירה הזאת נפקא אייתר לכם לעשי' לשמה וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו אבל בתפילין ומזוזה כיון דלא רבו בהו קרא לא בעינן עיבוד לשמן כת"ק דרשב"ג עכ"ל ובסוף כ' וז"ל אפשר בס"ת נמי בעינן עיבוד לשמו משום חיבוב המצוה מן ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לכם לשם חובתכם כדכתיבא לעיל עכ"ל ראה בעיניך כי שפה אחת להם לענין גוף הכתיבה לשמה של ס"ת רק שמוסיף שעיבוד עור לשמה בס"ת הוי משום חיבוב מצוה לבד אבל גוף הכתב לשמה ילפי' מן לכם לשם חובתכם כדברי רמב"ן ודו"ק

המורם מכל אשר בארתי בעזה"י דלשיטת רב אלפסי ורש"י בפ' הקומץ משמע דלא בעי שליחות ולא כתיבה לשם איש ידוע רק זאת שיהי' נכתב לצורך איש ישראל ללמוד מתוכו שיש מצוה שיהי' לכל ישראלי ס"ת מחדש אשר ילמוד בו ותהי' התור' לעד בו ולרמב"ם ג"כ אין צריך שליחו' רק שיהי' נכתב לשם מ"ע של איש הרוצה לקיים בו מ"ע המחויבת עליו ולרמב"ן לא צריך רק שיתקדש מיד לשם קדושת ס"ת אבל שליחות לכ"ע לא בעי ומעתה נגלה דלא הי' קפידת התורה שכל אחד מישראל יעשה מעשה כתיבת ס"ת כמו מעשה הנחת תפילין ואולי הי' קפידת התורה הוית הספר שילמוד מתוכו תמיד ואם לא ישמרו המצות תהי' התורה לעד בם שלא שמרו דרך ד' כמו על מה אבד' הארץ על עזבם את תורתי וק"ל

וראיתי בבני יונה ס' ע"ר שהעיר שאם נאבד מהדיוט ספרו לא צריך לכתוב שנית דתורה לא הקפידה על הוית הספר תורה רק על מעשה הכתיבה בלבד דאל"כ הי' לתורה לומר קחו לכם את השירה יעו"ש ובמכ"ת לאלף עפר אני תחת רגלי ספיר הגאון הנ"ל אבל כאן לא דק אם התוס' אמר' קחו לכם הי' במשמע אפי' כתיב' מנכרי או אשה או ישראל להראות אומנתו או אם כתבה להתלמד לשיטת רב אלפס וגם לא הי' ידעי' שיהי' נכתבת לשם איש ההוא אשר ירצה לקיים המצו' בס"ת הנ"ל לשיטת הרמב"ם וגם זאת לא היינו יודעי' שצריך להיות הספר נכתב בקדושת ס"ת בשעת כתיב' לשיט' הרמב"ן ור"ן לכן גילתה התור' כתבו לכם לדעת