מחנה חיים חלק א מו

זה שהי' לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהי' עמו תמיד וכו' ובהל' ג' וז"ל לא הי' לו ס"ת קודם שימלוך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ס"ת אחד מניחו בבית גנזיו והשני יהי' עמו תמיד עכ"ל ובה' מלכים פ"ג הל' א' וז"ל בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על ספר שהניחו לו אבותיו וכו' ואם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ס"ת אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזיז מלפניו עכ"ל ולכאורה פלא בה' ס"ת כ' שצריך להיות הספר נכתב לעצמו לשם המלך הגם שאין שם עיקר דיני מלך ובה' מלכים ששם מקומו לדעת ס"ת של מלך לא הזכיר שצריך להיות הס"ת נכתב לשם המלך וצע"ג ועוד כאשר כ' שהי' לו ס"ת כשהי' הדיוט או בה' מלכים כאשר הזכיר שהי' לו ס"ת של אבותיו ביאר שספר של הדיוט או של אבותיו מניח בבית גנזיו וזה שנכתב אחר שמלך הוא לצאת בו במלחמה אבל אם לא הי' לו ספר כשהי' הדיוט ולא הנחיל מאבותיו כותב שני ספרי תורה כותב סתם אחד מניחו בבית גנזיו ואחת שיוצאת עמו ולא חלק להודיע שזה הספר אשר בא מכח הדיוט ולא נכתב מספר עזרה יניח בבית גנזיו וצע"ג

אמנם הכל נכון שם בה' ס"ת שאיירי רמב"ם שהי' לו ס"ת כשהי' הדיוט ויצא ידי גוף חובת מצו' כתיב' ס"ת אז צריך להיות ספר השני נכתב רק לשם מלך כי הוא עיקר מצותו אבל אם לא ידע לכתוב לשם מלך ומכוון לחובת גוף המצוה לא יצא כי אין ספר זה צריך חיוב הנ"ל רק חובת המלך אבל בה' מלכים דאיירי שהניחו לו אבותיו ס"ת ולא יצא מעולם עשה הנ"ל רק כעת אשר כותב ס"ת אחד יוצא חובה הדיוט וחובת מלך אז צריך לכתוב רק לחובת הגוף ולא לחובת ס"ת של מלכות כי אז ישלול חובת מצוה של הדיוטות אשר מונח עליו והבן אבל אם לא הי' לו ס"ת כשהי' הדיוט וגם לא הנחיל מאבותיו אז צריך לכתוב שני ס"ת ושניהם יחד לשם מלך ויוכל לברר איזה שירצה להיות בבית גנזיו ואיזה לצאת עמו והבן (ואז באמת אין מגיהין מספר עזרה עפ"י ב"ד הגדול כי רק אם כותב ספר אחד לשם מלכות אז כותב הרמב"ם שמגיה עפ"י ספר עזרה ע"י ב"ד הגדול דוק ותמצא) אבל כל זה אם ירש מאבותיו פסק הרמב"ם שלא צריך עוד רק ס"ת אחד אבל בס"ת מאחרי' לא הזכיר דלא צריך אלא ס"ת אחד והוא כמ"ש דגמ' מגלה רק אם הניחו לו אבותיו לא צריך אלא ס"ת אחד אבל כותב ס"ת תחת חיוב הדיוט ולא יתנאה בשל אחרי' ודו"ק ומיושב בזה קו' הכ"מ בה' מלכים מנ"ל לרמב"ם דדי בשל אבותיו הלא אמרו בגמ' וכותב לו שני תורות ולפמ"ש הכל למד הרמב"ם מכאן דבשל אחרים לא סגי וצריך שני תורו' אבל באחד של אבותיו מהני והוא יהי' לגנזיו דוקא ואז צריך ספר שכותב עתה לשם מלך ואם לא הי' לו לא ס"ת מאבותיו ולא ספר מקודם שנעשה מלך צריך ב' תורות נכתבי' לשמו

אך להסביר טעם הדבר למה נפטר המלך מלכתוב גם ספר חיוב הדיוט אם הניחו לו אבותיו ולמה צריך לכתוב גם בתורת הדיוט ספר אם בא לו משל אחרים מה לי אחרי' מה לי אבותיו עכ"פ שלו לא הוי דהא ראי' שהדיוט אינו יוצא אפי' בשל אבותיו וא"כ למה במלך נשתנה הדבר בין ס"ת של אבותיו ובין ס"ת של אחרים והוא פלא להבין

ונלע"ד והוא דבפרק הכותב א"ר כהנא נחלה הבא לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה שלא יירשנה יעו"ש ופי' הר"ן וז"ל כלומר שעכשיו בשעה שמסתלק ממנה אינה ראוי' ליורשה כמו ירושת הבעל קודם נשואין אדם מתנה עלי' שלא יירשנה לאפוקי ירושת אביו כיון שראוי ליורש בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בה לענין דלא סגי בסילוק אלא או במכירה או במתנה ואי אפשר שהרי לא זכה בה לגמרי ולא בא ברשותו שיוכל להקנותה עכ"ל ביאור הדברי' הוא כך דירושת הבן מאביו הוא בא יען שהוא הבן כרעי' דאבוה הוא זוכה בנכסיו ממילא גם בחיי אבותיו יש לו כח בנכסי' ונחשבי' כשלו רק שחסר ממנו הרשות שעדיין המה ברשות אביו לעשות בממונו כחפצו ולא באו הנכסי' ברשות הבן כל זמן שהאב חי ולכן סילוק לא מהני דהא שלו המה ומכירה לא יוכל לעשות כי אין מכירה או הקדש רק למי שיש כל השני הדברי' שלו וברשותו כמו איש כי יקדיש ביתו מה ביתו שלו אף כל שלו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עיי' בב"ב דף ס"ו וזה שרמז הר"ן שהרי לא זכה בה לגמרי ולא בא לרשותו כדי שיהי' יוכל להקנותה דלענין שיוכל אדם למכור צריך להיות החפץ שלו וברשותו והבן ועיי' עירובין דף ע"א אם הבן יוכל לבטל רשות ועיי' ר"ן נדרי' דף מ"ב

ומה נמלצו לחיך דברי רבה אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת ונכסי אב הוין גם עכשיו בכח הבן כאלו זכה בהן ולא מהני סילוק ולא נקרא נכסי אב לגבי' כמתנא' בשל אחרי' עכ"פ גם שלו לגמרי להיות ברשותו לא הוי והקב"ה אמר כתבו לכם להיות משלו ממש וזה שאמר מצוה לכתוב משלו שיהי' שלו ממש ולא שיהי' בכח שלו וחסר מלהיות שלו לגמרי והבן

והנה כבר הערותי דכתב לו משנה התורה הוא לפרש בשני פנים (א) כמו משנה למלך או משנה תורה הכוונה השנית יען שיש לפני' ראשונה (ב) כמו לחם משנה או כסף משנה הכוונה שנים בפעם אחד שלכן בחרה התורה לשון ערומים וכתב משנה תורה ולא כתבה וכתב לו התורה שנית או וכתב לו התורה פעמים כי אם יש לו אחת צריך רק תורה שנית ואם אין לו צריך פעמים ונכלל הכל בלשון משנה תורה ולכן בשלומא אם הניחו לו אבותיו ס"ת אשר ככתב בשמו אז הגם לענין חיוב מצוה דכתבו לבם בחיוב הדיוט לא יצא יען שאינו שלו לגמרי לענין רשו' עכ"פ נכסי אב המה שלו לבן כיון שנתברר שלא כילם אותם האב ונקראת תורה אשר כותב עתה משנה תורה עכ"פ לכח שלו הוי ס"ת של עתה משנה אבל בס"ת של אחרים אשר לא הי' בראשונה בשעת כתיבה לא שלו ולא ברשותו אז במאי יתקיים משנה שתורה אשר כותב עתה היא השנית בכתיבה הלא בראשונה לא היתה נקראת בכח כתיבה על שמו כלל וכיון שאי אפשר לקיים משנה השנית צריך לקיים משנה כפלים שני תורות והבן

וראה זה מצאתי ברמב"ן במלחמות סוכה דף ט' כאשר השיב על בעה"מ שתפילין ומזוזות צריך לשמה כמו ס"ת השיב הרמ"בן וז"ל בתפילין ומזוזות לא מייתר קרא לכתוב לשמה ואלו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם והאי דאמר רבה מצוה לכתוב משלו האי מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו דרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים לשתי תורות עכ"ל דבש וחלב תחת לשונו שגילה הסוד דמכתבו ילפי' שיהי' משלו ומלכם דרשי' לשם חובתכם רק יש לו שיטה אחרת ואבאר אותו אי"ה

(ג) פנים השלישי בהבנת מ"ע של ועתה כתבו לכם הוא כך דבודאי אין צריך שליחות על מעשה הכתיבה וגם אין צריך שיכתוב הסופר לשם מ"ע שיהי' זה ס"ת לפני איש אשר אין לו עדיין ס"ת ולא קיים מ"ע הנ"ל של כתבו לכם אח השירה דמ"ע של ס"ת הוי כמו שאר מ"ע שהק"בה מבקש שיקח כל אדם ס"ת וילמוד מתוכו לדעה את אשר ד' מבקש מן מצות וחוקי' ומשפטים רק אם התורה אמרה קחו לכם את השירה ולמדה את בני ישראל הי' הדין אם נכתבו תרי"ג מצות וכל ספורי התורה לא לשם קדושת ס"ת רק שכותב להעתיק ספר חכמה ותבונה ומחנך אח"כ אותו ספר תורה בלימוד אז נתקדש הספר כמו בכל כלי מקדש עבודתן מחנכתן ונעשי' כלי שרת קדושת גבוה כן יהי' בס"ת