מחנה חיים חלק א מה

בה' מלכים דאיירי בהנחיל מאבותיו לא הזכיר רק סוף הקרא וקרא בו כל ימי חייו ולא הזכיר לא תיבת צריך ולא מצוה עליו רק כתב כלשון המשנה וכותב לו ס"ת והוא רק כדי שלא יתנאה בשל אבותיו וק"ל אך הדרנא בי דהלא שם כ' עוד אם לא הניחו לו אבותיו או נאבד כותב שני ס"ת ולא הזכיר כלל המ"ע או לכתוב צריך לכתוב שני ס"ת ונא באתי רק לעורר המעיין שדברי הגמ' ורמב"ם נראים מכוונים לדעת אחת אבל טעמם ונמוקם לא נתגלה עדיין ויצאתי להביא דוגמא לדבר שחדשתי דס"ת של אבותיו או של אחרי' פועל דלא מיקרי רשע אבל מצוה לא תעביד מנזיר דף כ"ג בשנים שאכלו פסחיהם ומיבמות דף צ"ח ועי' רשב"א שם אבל יען שראיתי שהדבר רחוק מאמת קצרתי כעת עד כי ירחיב ד' בבינה והשכל לראות האמת

ועתה נחקור במלך דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת אם הפי' ג"כ וכתב לא הוי עיקר שיכתוב בעצמו או שלוחו אלא שיהי' נכתב משלו ולו הוי הפי' לשם חובתו שהוא מחויב בכתיבה ס"ת לפעם שנית אבל באם בא המלך לאיש אשר לא מכיר בו ומצוה אותו לכתיבת ס"ת לחובתו הגם שהכותב לא הכיר בו שהוא מלך ולא כוון בכתיבה שהוא כותב שיהי' ספר המלך כשר הספר ויוצא בו המלך [וכגון שנותן לו ספר עזרה לכתוב מתוכו והכותב לא הרגיש שיכיר שהוא לצורך ספר המלך] או נימא שלא די בזה אלא הסופר צריך לכוון לשם חובתו שהוא מחויב בכתיבת ס"ת וגם צריך לכוון שכותב ספר המלך כשם מלכות ואם לא הכיר שכותב ספר לשם מלכות הגם שמכוון להוציא האיש הזה מחיובו בכתיבת ספר הנ"ל לא מהני והוא ספק עצום וצע"ג

ונ"ל מצד הסברא אם כבר קיים מ"ע הנ"ל קודם שנעשה מנך א"כ חיוב מצות כתיבת ס"ת כבר קיים רק כשנעשה מלך מבקש הקב"ה שיקיים פעם שנית מצוה הנ"ל יען שהוא עכשיו מלך א"כ אם נכתב רק לשם חובתו והכותב לא ידע שיכתוב ספר מלכות לקיים מ"ע יען שהוא מלך לא יצא בזה יען דהסופר מכוון לצאת ידי חובת הגוף כמו כל הדיוט ובאמת הוא כבר נפטר מחיוב הנ"ל וצריך לכוון על עשה של כתיבת ס"ת לשם מלכו' אבל אם המלך לא קיים מקודם עשה של כתיבת ס"ת וא"כ עדיין חיוב הדיוט עליו רק כשכותב עתה ס"ת אחד יוצא גם מ"ע של מלכות אז בודאי הגם שהסופר לא ידע שכותב ספר למלך אעפ"כ יצא המלך ידי חובתו דהא באמת מונח עליו מצות כתיבת ס"ת בתורת הדיוט כמו שאר בני ישראל דבאופן זה דלא קיים מעולם כתיבת ס"ת ובכתיבת ס"ת אחת יהי' יוצא גם חובת הדיוט שהי' עליו בראשונה אז יכתוב סתמא ויוצא ידי שניהם אבל אם מכוון לשם מלכות בלבד אז שולל מצות כתיבה וחיוב בתורת הדיוט ויצרך עוד לכתוב ס"ת אחר לשם הדיוט [ואולי לא מהני אם מקדים חוב של מלך קודם חוב של הדיוט כי חוב כתיבת ס"ת בתורת הדיוט הוי תדיר כנגד חוב כתיבת ס"ת בתורת מלך ולשיטת רש"י במנחות דף מ"ט מאי דהוי ברישא נקרא ג"כ מקודש וכאן חיוב הדיוט הוי ברישא קודם שנעשה מלך ועיי' ברמ"א ובט"ז סי' תרפ"ד בא"ח אך ביארתי במק"א שאם הקדים לאינו תדיר מהני ומכ"ש אם שניהם משם אחד כמו כאן הכל משם כתיבת ס"ת ודו"ק]

ודע דפשיטא לי אם לא כתב מקודם כשהי' הדיוט ס"ת וגם לא הנחיל מאבותיו ס"ת דהוי הדין דצריך לכתוב שני ס"ת דצריך לכתוב השני תורות שוה דתורה אמרה והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת ומשנה שתים במשמע ושניהם שווין מספר עזרה ולשם מלכו' ובזה יובן הגמ' פ"ב דסנהדרין דבמתני' תנן וכותב לו ס"ת לשמו ובגמ' ותנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו אמר רבה אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו דכתיב ועתה כתבו לכם ופריך אביי וברייתא וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא ומשני לא נצרכא אלא לשתי תורות כדתני' וכתב לו את משנה תורה הזאת כותב לשמו שתי תורות אחת שמונחת בבית גנזיו ואחת שיצאת ונכנסת עמו ע"כ הסוגי' בקיצור ביאור הדברי' רבינו קדוש נקט שיכתוב ס"ת לשמו ותנא ובלבד שלא יתנא' בשל אבותיו דלא יוכל לומר וכותב לו שתי תורות לשמו דבאמת אם יש לו ס"ת מקודם כשהי' הדיוט לא צריך אלא אחת והוי הפי' משנה תורה כמו [משנה למלך] שיכתוב לו תורה שנית כי כבר יש לו ס"ת אחד בידו אבל אם אין לו ס"ת כלל אז צריך לכתוב שני ס"ת לשם מלך והוי הפי' משנה תורה כמו [כסף משנה] שיכתוב לו שני ס"ת וא"כ רבינו קדוש דנקט וכותב ס"ת לשמו ולא נקט לחובתו משמע שצריך להיות נכתב לשם מלכות וא"כ ע"כ איירי דכבר הי' לו ס"ת כשהי' הדיוט וכבר יצא חובת הדיוט וצריך רק ס"ת אחת אבל הוא צריך להיות לשמו לשם מלכות ודו"ק וע"ז תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו הכוונה דוקא אם הי' לו ספר כשהי' הדיוט ויצא ידי חובת מ"ע מכבר אז צריך ס"ת שכותב עכשיו להיות רק לשם מלכות אבל אם מתנאה בשל אבותיו שלא כתב ס"ת כשהי' הדיוט רק מתנאה במצות לפני ד' בס"ת של אבותיו כמו דדרשו פ' ראד"מ בשבת קל"א זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ובר"ה דף כ"ו חוטא בל יתנאה יעו"ש כי כל דבר אשר האדם מתקשט בו הוא מקרי מתנאה אז בודאי לא יכתוב הס"ת אחת אסר כותב לשם מלכות כי אז נשלל חיוב הדיוט והוא צריך לצאת בס"ת אחד גם חיוב הדיוט והבן ואמר רבה אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצו' לכתוב משלו דקפידת התורה שצריך לכתוב משלו לצורך חיובו והקשה אביי על רבה הא בברייתא תניא וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרי' מלך אין שם יש קפידא הגם שנכתב לשמו צריך להיות ג"כ משלו משמע הדיוט יוצא אם נכתב לחובתו אפי' בלי שיהי' משלו אז השיב הגמ' לא נצרכא אלא לשתי תורות הברייתא אשמעי' אם אין לו ס"ת אשר הי' לו כשהי' הדיוט ולא הנחיל מאבותיו ס"ת אז צריך לכתוב עתה שתי תורו' וכל השני תורו' צריכי' להיות לשמו לשם מלך אפי' הספר אשר יהי' תחת חיוב הדיוט צריך להיות לשמו דתני' בברייתא וכותב לו שני תורו' לשמו דטעמי' צריך שיכתוב ב' תורות לשמו דכתיב וכתב לו משנה תורה פירש"י וז"ל משנה שתים במשמע עכ"ל וכיון ששני תורות צריכי' להיות נכתבי' לשמו ביאר הברייתא אחת שמניחו בבית גנזיו ואחת שיוצאת ונכנסת עמו דשניה' ראוי' לכניס' ויציאה רק שהוא מברר אחת לבית גנזיו ואחת לצאת למלחמה אבל אם אחת נכתבת רק בתורת חיוב הדיוט ולא מספר של עזרה והשני נכתב לשם מלכות ומספר עזרה א"כ הם מבוררי' ועומדי' איזה של גנזיו ואיזה לצאת למלחמ' ועוד א"כ איך נקט הברייתא וכותב שני תורות לשמו משמע שניהם בשמו שווין וקשה הלא אחת נכתבת רק לחובתו והשנית נכתבת לשם מלכות אלא פשיטא דגם זה נכלל וכתב לו משנה תורה שני תורות כמו [לחם משנה או כסף משנה] ומדייק רש"י בלשונו הזהב שתים במשמע וא"כ צריכי' שניהם להיות בשם מלכות והשתא אשמועי' הברייתא שאפי' הספר אשר כותב תמורת חיוב הדיוט צריך ג"כ להיו' לשמו ולא יתנאה בשל אבותיו אם הי' לו ס"ת של אבותיו מהני בכתיבת ס"ת אחד ולא יהי' נכתב לשם מלכות רק סתמא אבל דוקא של אבותיו אבל של אחרי' לא מהני כלל וצריך גם תמורת חיוב הדיוט ס"ת לשמו

ובא ברוך ד' וראה כי זה משה איש אלקי' הוא רבינו הרמב"ם האיר לנו הדרך אשר הלכנו עליו כי בה' ס"ת כתב בהל' ב' וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שתי' לו כשהוא הדיוט וכו'