מחנה חיים חלק א מג

ונ"ל דבודאי אי כתיב רק וכתב את השירה הזאת היינו אומרי' שקפדה התורה על פעולת הכתיבה שכל איש מישראל יכתוב בעצמו או ע"י שלוחו דאז במשמע שעיקר המצוה בגוף הכתיבה אבל השתא דכתיב כתבו לכם משמע שעיקר המצוה שיהי' ס"ת לשם חוב איש ישראל שהקב"ה מבקש שיהי' הכתב לשם חובת האיש והוי תיבת כתבו רק פי' על תיבת לכם שלשמכם ולחובתכם תהי' הכתיבה ומהכ"ת נימא שיש כאן שני צווים נפרדי' כתבו בעצמכם לכם לשם חובתכם בשלומא מה דדרשי' מכתבו שיהי' משלו הוא נלמד ממשמעו' הלשון דכל הכותב ועושה צורת אותיות הוא עושה משלו דאי אפשר לעשות זאת משל אחר [ובב"י בא"ע בשם הרא"ש וז"ל ורא"ש כתב בסדר הגט והסופר יתן הקלף והדיו במתנה כבעל דבעי' וכתב ונתן שיהי' הגט שלו עכ"ל כלומר כדרך בני אדם הכותבי' בדבר שהוא שלהם עכ"ל הב"י הבין דמשמעות הלשון וכתב הוא משלו שכן דרך בני אדם שכותבי' בשלהם וצריך להיות שלו בשעת כתיבה וכן הבין הפנ"י] אבל שנאמר כתבו הוי הפי' כתבו בעצמכם או שלוחכם דוקא והי' תיבת כתבו צווי לפני עצמו ומהכ"ת נימא שלא יועיל בלא שליחות אם הספר נכתב לשמו תפסת מרובה לא תפסת

וראה כי נחני אלקי' בדרך אמת שמצאתי לרמב"ן ריש פ' כל הגט בד"ה יתר על כן אמר ללבלר אחר שהקשה מאי שנא הך וכתב לה שפסול אם כתב הסופר סתם לאיזה אשה ולמה פ' סוטה כשר מס"ת שתי' שכאן צריך לה לשם כריתות וכ' עוד וז"ל אי נמי אי כתב רחמנא וכתב בלחוד ה"א לאו משום לשמה אלא בעינן כתיבת בעל או שלוחו אבל השתא דכתב לה גלי על וכתב דלא משום כתיבתו קפיד אלא משום שאינו כרות לשמה אא"כ כשכתבו בעל או אחר ברשותו אעפ"י שאינו שליח ממש עכ"ל הזהב ויקר מפז כאן גילה הדבר יען דכתיב לה לשמה אז לא דרשי' עוד וכתב שיהי' הקפידא שתהא הכתב בגוף הבעל או שלוחו רק שיכתוב בעצמו או איש אחר בהורמנא דידי' שיהי' לשמה אבל לא שצריך שליחות ממש בדיני שליחות רק רצונו ודעתו ובשלו כי הכל ענפים מן לשמה ודו"ק

ובעינך תביט כי דבר זה יש ללמוד מתורת רבינו משה בן מימון שכ' בה' ס"ת הל' א' וז"ל מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם וגו' ואעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ואם כתב בידו הרי הוא כאלו קבלו מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבי' לו עכ"ל ולכאורה פלא (א) כך הי' לו לסדר הדברי' מ"ע על כל ישראל לכתוב ס"ת לעצמו ואם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבי' לו שנאמר ועתה כתבו לכם את השיר' דכיון שהוא מ"ע על כל ישראל א"כ איש שאינו יודע לכתוב צריך לכתוב ע"י שליח יען שהוא מ"ע שיכתוב ס"ת או ע"י עצמו או ע"י שלוחו וצע"ג (ב) עוד פלא בעיני הלא כל הדין שאם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבי' לו הוא דבר שפתים חלילה דפשיטא אם אינו יודע לכתוב יצוה לשליח כמו במצות מילה או שחיטה וכמו בכל התורה כולה שאדם עושה שליח לקיים מ"ע המוטלת עליו וצע"ג (ג) עוד קשה דמשמע דהך אם אינו יודע לכתוב אחרי' כותבי' לא משמע שליחות כלל דמשמע שאחרי' כותבי' לו בלי שליחות אפילו כך הי' לו לומר ואם אינו יודע לכתוב יצוה לאחרי' לכתוב לו וצע"ג (ד) עוד יל"ד למה לא כ' מ"ע על כל ישראל לכתוב בעצמו ס"ת לעצמו או שיאמר שיכתוב בידו ס"ת לעצמו ונקט מ"ע לכתוב ס"ת לעצמו משמע אבל שיכתוב בעצמו לא צריך וכן רבה נקט מצוה לכתוב משלו ולא נקיט מצוה שיכתוב בשלו וצע"ג וכן בהל' ב' במצות המלך נקט מ"ע לכתוב ס"ת לעצמו ולא נקט שיכתוב ס"ת בעצמו או בידו לעצמו וכן במשנה וכותב ס"ת לשמו ולא נקט רבינו קדוש וכותב בעצמו ס"ת לשמו וצ"ע (ה) וכ"כ עוד הרמב"ם וז"ל וזה שכתב או שנכתב לו יהי' עמו תמיד עכ"ל משמע ג"כ שנכתב לו בלא שליחו' דאל"כ הי' לו לומר וזה שכתב בעצמו או ע"י שלוחו יהי' עמו תמיד וכן בהל' ג' לא הי' לו ס"ת קודם שמלך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ס"ת עכ"ל ולא כ' שיכתוב בעצמו או ע"י שלוחו לעצמו שני ס"ת וצע"ג

אך הוא הדבר אשר דברתי דרמב"ם סובר שכתיבת ספר תורה אין צריך שליחות כלל כי המצות עשה הוא שיהי' לכל אחד מישראל ס"ת אשר נכתב לחובתו וצריך שיהי' נכתב לצורך מ"ע של כתיבת ס"ת של ראובן המחויב בדבר וזה שורש מצות כתבו לכם שיהי' כתיבה לצורך האיש בשמו ולכן לא נקט הרמב"ם מ"ע שיכתוב בעצמו או שלוחו כי אין מצוה שיכתוב בעצמו או בשלוחו נהפוך הוא כיון דדרשי' לעצמו לשם חובתו של האיש אז אין אנו מצריכי' שליחות אבל זאת נלמד אעפ"י שהניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו כי זה נרמז בלשון כתבו דרך אדם הכותב משלו הוא כותב אבל אם כותב בידו ומיגע עצמו הוא רק מעלה ומקבל שכר כאלו קבלו מהר סיני אבל אם אינו יודע לכתוב אז אחרי' כותבי' לו בדעתו ורצונו אבל נחשב שהמה כותבי' מעצמן דלא צריך שליחות כלל כי שורש המצוה הוא רק לכתוב ס"ת לעצמו ואז הכל בכלל בין היודע לכתוב ובין האינו יודע רק שביאר אח"כ המעלות היודע לכתוב ומי שאינו יודע לכתוב לא יוכל לקנות ס"ת מן השוק כדרב גידל שחוטף מצוה מן השוק אבל מצוה לא עשה רק עד שאחרי' כותבי' לו ומיושב כמין חומר לשון הרמב"ם וקצרתי מאוד וסמכתי על המעיין בעין טוב

ומצאתי בס' המצות לרמב"ם מצוה ח"י וז"ל היא שצונו שיהי' כל איש ממנו כותב ס"ת לעצמו ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור לו מי יכתבהו לו והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת עכ"ל הרי שלא הזכיר לעשות שליח רק שיקנה או ישכור איש ומי שיכתבהו לו וגם כאן לא כ' שיהי' כל איש ממנו כותב בעצמו ס"ת לעצמו רק כ' שכל איש ממנו כותב ס"ת לעצמו אבל אין קפידא בעצמו אבל אם כתבו בידו מעלה עליו כאלו קבלו מהר סיני ודו"ק

אמנם לולי דמסתפינא אמרתי הבנה אחרת ברמב"ם שכתיבת ס"ת הוא מ"ע שיכתוב כל איש וישראל בעצמו ושליחות לא מהני ומכ"ש בלא שליחות כי בלשון ספר המצות שהעתקתי נתקשתי מאוד מאוד מאי הבנתו דכ' וז"ל צריך שיקנהו או ישכור לו מי יכתבהו והוא אומרו כתבו לכם את השירה מאי זה הכוונה שיקנהו אי כוונתו שיקנה ס"ת זה אי אפשר דכיון דמצוה לכתוב ס"ת לעצמו היינו לחובתו א"כ איך יוצא אם יקנה ס"ת ועוד א"כ אין לו חיבור עם מה שכתב אח"כ או ישכור לו מי יכתבהו שמזה משמע שיקנה איש אשר יכתוב לו והוא מחוסר הבנה אטו יען שצריך ס"ת יקנה עבד עברי וצע"ג גם מה שהזכיר או שישכור לו מי שיכתבהו הוא בלי הבין למה לו ליתן עצה שישכור איש אוני ימצא אוהב נאמן אשר יכתוב בחנם וצע"ג גם מה שסיים והוא אומרו כתבו לכם את השירה משמע כאלו מזה הלשון אנו נדע שיקנה איש או ישכור לו איש סוף דבר כל הרואה ישתומם על לשון זה אם יהי' מאיזה חובר חיבור וביותר על לשון היקר כספיר אשר נודע מרבינו הרמב"ם

לכן אמרתי אדברה וירוח לי בעזה"י דרמב"ם בס' המצות סובר דכתיבת ס"ת הוי מ"ע שבגוף שתורה הקפידה שאדם בעצמו יכתוב ס"ת וזה כל פרי המצוה כמו כל מצות שבגופו אי אפשר לעשות ע"י שליח דשליחות לא גילתה התורה רק אם יש לתקן דבר אשר בו נעשה המצוה כשחיטת הפסח או הפרשת תרומה או נתינת גט וקידושי' דמצוות כאלה הם רק פעולות בחפץ להיות מוכשר או קדוש