מחנה חיים חלק א מא

שיהי' לכל אחד מישראל ס"ת הנכתב לשם בכי ישראל וללמוד מתוכו ואלו אמרה התורה קחו לכם את השירה הזאת הי' מקום טעות שתכלי' שיהי' לו בבית ספר השיר' אפי' כתבה נכרי או קטן או אם כתבה ישראל לגוי או להראות אומנתו או להתלמד אבל יען דתורה אמרה כתבו אז ידעי' מי שאינו בר קשירה אינו בר כתיבה ומדכתיב לכם ידעי' שצריך להיות נכתב לשם ס"ת ללמוד מתוכו בר ישראל וס"ת דומה לתפילין ומזוזות כמו דיש מצות כתיבה בתפילין ומזוזות שיהיו נכתבי' מבר קשירה ולשם תפילין ומזוזות כך צריך בס"ת שיהי' נכתב מבר קשירה לשם קדוש' ס"ת ונוסף עוד דצריך גם לכוון שיהי' ס"ת ללמוד מתוכו בני ישראל אבל אם ס"ת נכתב לשם זה אז יוצא בו ישראל אחר אבל אין כתיבת ס"ת צריך שליחות כלל ולא צריך להיות נכתב על שם מיוחד למשל על שם ראובן ובודאי מי שקונה ס"ת מסופר אשר כתב ס"ת למכרו לכל איש אשר צריך ללמוד הוא מקיים מ"ע של וכתבו לכם את השירה הזאת והבן

וראי' מן מס' מנחות דף ל' הקונה ס"ת מן השוק כאלו חטף מצוה מן השוק פירש"י ח"ל ומצוה עבד אבל אי כתב הוי מצוה יתירה טפי עכ"ל ואי הדין דהקב"ה מקפיד רק על מעשה הכתיבה שכל אחד מישראל יכתוב בידו ס"ת ואחר הכתיבה יוכל להפקירו או ליתנו במתנה וא"כ בקונה ס"ת מן השוק מאי מצוה קעביד ואטו אם אחד יקנה תפילין מצוה קעביד וכן שם במנחות דף הנ"ל כתבו בידו כאלו קבלו מהר סיני וקשה הא מצות חיובו עביד כמו בכל רמ"ח מ"ע מאי אולמא בהך מצוה שיעוטר בכתר הלולים על ראשו יען שעבד מצוה מחויבת וצע"ג אלא משמע דתורה מקפיד רק על זה שכל ישראלי יהי' לו ס"ת הכתוב מבר ישראל לצורך בני ישראל ללמודם וא"כ אם הסופר כתב ס"ת למכור בשוק לכל מי שצריך ללמוד הקונה אותו מקיים העשה אבל מצוה מן המובחר לא עביד לטרוח בגופו לכתוב ס"ת לכן הכותב בידו ומכוון למצוה מן המובחר הוי כאלו קבלו מהר סיני שאבותינו טרחו לקבלת התורה ודו"ק

אך יש לחקור אם אדם יוצא אם אחד כתב ס"ת להיות לבני ישראל והפקיר את הספר ואחד זכה בו אם יוצא ידי מצותו בזה דילמא הקפידה התורה שמצוה הנ"ל צריך להיות משלו דכל הכותב הוא כותב משלו דגוף הכתב הוי שלו דהוא פועל בידיו לעשו' תמונת אותיות ואי אפשר שאדם יכתוב באינו שלו דדיו והקולמס יכולין להיות משל איש אחר או הפקר עכ"פ הכתב שהוא מחדש האותיות הוא נעשה משלו והעיקר הוא הכתב דקלף אגב אותיות קדוש כמבואר בשבת פ' כל כתבי וא"כ דילמא הקפידה התורה כתבו לכם להודיע כמו אם אדם כותב ע"כ הוי הכתב שלו ה"ה מה שנכלל בכתבו יהי' משל אדם הצריך לס"ת ללמוד בו והגם דיכול ליקח גוילין משל הפקר עכ"פ מה שצריך לחדש כתב בעולם צריך להיו' משלו הוא הדיו ופעולת יצירת האותיו' ובודאי אם הסופר כתב ס"ת למכור לכל איש הצריך ובא אחד וקנה אותו אז הוא יוצא בשלו דהא הספר בא לו בשלו בכסף מלא אבל מי שהי' לו ספר לעצמו רק אח"כ הפקיר אותו ואחד זכה בו מן ההפקר לא יוצא ידי חובתו דעכ"פ לא בא לו הספר בעבור שלו וה"ה אם ירש ס"ת מאביו לא יוצא ידי חובתו דלא בא לו הספר שלו נהפוך הוא דבתוך הספר הוא זוכה גם בממון וזה שחידש רבה אפי' הניחו לו אבותיו לאדם ס"ת שירש בירוש' ס"ת של אבותיו שגם בחיי אבותיו הי' לו קצת אחיזה בממון אביו שבעבור כן לא מהני סילוק מירושה דאורייתא כאשר אבאר אי"ה לקמן אעפ"כ מצוה לכתוב משלו דתורה מבקש כתבו שיהי' הספר ממון של אדם ולא שהוא יקבל עוד ממון בתוך הספר ומכ"ש שאינו יוצא בספר של הפקר שזכה ודו"ק

ולפ"ז יובן מה שחידש רבה דאפי' מה שיורש מאבותיו שהי' לו אחיזה בחיי אבותיו בכל זאת שלו לא הוי ובס"ת בלי כסף לא קיים המצוה אבל לא יוכל לומר מצוה על כל איש שיכתוב בעצמו ס"ת זה שקר דלא צריך לכתוב בעצמו לא הוא ולא שלוחו וגם לא יוכל לומר מצוה על כל אדם לכתוב משלו דגם זה אינו דלא צריך להיות בשעת כתיבה משלו לכן החכים לומר שלא יוצא בירושת אביו ומכ"ש בהפקר אלא מצוה לכתוב משלו והבן

ודע דלולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר דהגם דתורה לא הקפידה שיכתוב האדם בעצמו לשם מצוה שלו עכ"פ צריך כתבו מחדש לכל אדם הצריך לו ולא שיוצא אדם אם קונה ס"ת שנכתב לשם איש ידוע בשלומא אם הסופר כותב למכור למי שצריך לו אז מי שקונה אותו יוצא דנעשה לצרכו כתיבת ס"ת ונתקיים כתבו לכם שלצורך כל איש ישראל נעשה כתיבה אבל מי שכתב ס"ת לעצמו ואח"כ ימכור אותו לאחר לא יצא הקונה ידי חובתו דבכתיבת תורה אחת לא יוכלו לצאת בו שנים דוקא הקונה ס"ת מן השוק שהובא שם ספרים חדשים למכור אז הוי רק כחוטף מצוה מן השוק דהא כל אדם הי' יכול ליקח אותו ספר ולעשות בו מצוה הנ"ל רק הקונה הקדים וזכה בו ואינו דומה למי שכותב בעצמו או שנכתב בעבורו ולא הי' יכול איש אחר לזכות בו כמותו אבל מי שכתב ס"ת לעצמו או שנכתב בעבורו ויצא בו מצותו אז מי שקונה ממנו לא יוצא בו דלכל איש מישראל צריך תורה הנכתבה מחדש ורבה מרמז הניחו לו אבותיו לאדם ס"ת הגם שאבותיו כתבו משלהם לבנם או נכתב משלהם לבנם ונשאר לו אותו ספר אעפ"כ מצוה לכתוב משלו והבן ובזה מדויק שנקט רבה אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת ולא נקט אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת שלהם או שינקוט אם ירש ס"ת של אביו ולפמ"ש נכון דפשיטא דבס"ת של אביו אינו יוצא דהא אביו יצא בו אלא אפי' שתניחו לו ס"ת אשר לא יצא בו אביו ולא הי' מיוחד לספר תורתו אעפ"כ אינו יוצא יען דמצו' לכתוב משלו וק"ל

ובזה יובן דבגמ' אמרו תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו ולכאורה פלא גדול כיון דכתיב בתורה והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התור' הזאת וא"כ צריך להיות נכתב לשם מלכות שלו למשל לשם מלכו' שלמה ואיך אפשר לצאת בשל אבותיו הלא לא נכתב לשם מלכותו וא"כ כיון שתנן במתני' וכותב לו ס"ת לשמו פשיטא ידענא שלא יוכל להתנאות בשל אבותיו ומצאתי קו' זו בס' בני יונה בה' ס"ת ע"ש

ולפמ"ש נכון מאוד דבמתני' יש לטעו' דרבי נקט וכותב לו ס"ת לשמו היינו לשם מלכות שלמה אבל זאת יוכל להיות אם אבותיו של המלך יכתבו משלהם לשם בנם המלך יוכל הבן לצאת בס"ת הנ"ל קמ"ל הברייתא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו דצריך להיות משלו ואפי' הוא בעצמו יכתו' ס"ת לשם מלכותו ויקח הדיו משל אבותיו אינו יוצא בו דצריך להיות משלו לגמרי דעיקר הוא שיהי' משלו וזה הפי' תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו ולמעט בא האי לשמו דקתני במתני' אין הכוונה שיהי' נכתב לשם שלמה בן דוד מלך ישראל ויהי' האי לשמו כמו לה לשמה בגט אלא האי לשמו למענו שלא יתנאה בשל אבותיו אבל לשמו ממש וכוונה לצאת ידי מצוה לא צריך והאי בלבד בא למעט והבן ורבה אמר שגם הדיוט אינו יוצא בשל אבותיו והקשה אביי מברייתא דקתני וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא משמע דהדיוט יוצא אפי' בשל אחרים בשלומא אקרא לא יוכל להקשות דכתבו לכם הוי הפי' שיהי' נכתב לשם צרככם וה"ה כמו דלא הקפידה התורה שיכתוב אדם בעצמו ה"ה שלא צריך להיות