מחנה חיים חלק א מ

דדוד כולד מישראל וגם נמשח בשומן המשחה דכהונה תלי' בזרע אהרן דוקא ואז נשא הגר ק"ו אם ישראל שנקראו בנים למקום בני בכורי ישראל דכל מקום שכתיב בני ישראל הוא למעט גרים ועיי' בנקה"כ ביו"ד סי' א' ומכ"ש הגר שלא נקרא בן ישראל ולגלות לו זה צריך המהרש"א ליתן טעם יען שרצה לגייר עצמו דבודאי דבפשטות וזר הקרב יומת יהי' משמע מי שלא נותן לו רשות להיות כהן והבן אך א"כ קשה אמאי הקפיד הגר על שמאי שלא גילה לו הפסוק והזר הקרב יומת ועוד אולי הגם שנמשח למלך עכ"פ לא נתחנך לכהונה אבל חינוך לכהונה עדיף ודו"ק]

סוף דבר הכל נשמע דלדעתי מותר ללמוד עם כל גוי תורה שבכתב או פשטות דינים בלי פלפול רק משום מגיד דבריו ליעקב וא"כ בודאי מותר ללמוד עם גוי אשר רוצה ללמוד כדי להתגייר ולשיטת ומהרש"א הגם דסובר דאסור מדאורייתא ללמוד עם גוי תורה אעפ"כ אם רוצה לגייר מותר לו ללמוד וממילא ליכא לפני עור ישראל ללמוד אתו כנלענ"ד

שוב בא לידי תשובת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל וראיתי בסימן מ"א שנשאל על זה אם מותר לישראל ללמוד עם נכרי שרוצה לגייר עצמו והשיב דלפי הבנת מהרש"א בשבת דף ל"א מותר לישראל ללמוד עמו אבל שנעלם ממהרש"א שתוס' ביבמות דף כ"ד הקשו קו' ראשונה של מהרש"א הא לא הוי גירות לשם שמים ותירצו דהלל סמך שיהי' סופו לשם שמים יעו"ש ולא תירצו כמהרש"א דמתחיל' למד עמו וא"חכ גיירו וגם על הלל קשה למה גיירו מקודם ולא למד עמו מתחילה לראות אם מחשבתו לשם שמים והגם אם יש לדחות עכ"פ אין ראי' לדין של מהרש"א שיהי' היתר ללמוד עמו אם רוצה לגייר עצמו יעו"ש שפוסק לאיסור והנה קו' הגאון קשה גם על דבר שחדשתי דליכא איסור כלל להורות לגוי תורה שבכתב א"כ בודאי קשה למה גיירו הלל לגוי ולא למד תורה עמו מיד וצע"ג

אמנם לדעתי ליכא קו' דבודאי אין מצוה לישראל ללמוד עם גוי תורה כדי שיתגייר דאטו יש חיוב לישראל שירבה גרים הלא הנביא צווח כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו בשם ד' אלקינו כלך ולכל הפחות אין ישראל מקבל שכר על הלימוד תורה זה אבל אם מגייר אותו מתחילה אז יש שכר ומצוה בלימוד אשר לומד עם הגר ולכן גיירו מתחילה ואולי זה כוונת הגאון שכתב שיש לדחו' הראי' מן הגמ' רק לפי הבנת התוס' ליכא ראי' שמותר ללמוד עם גוי יען שרוצה לגייר עצמו ולדעתי אפי' בלי להתגייר אין כאן איסור תורה רק איסור דרבנן משום מגיד דבריו ליעקב וזה בודאי מותר אם הגוי רוצה להתגייר ודו"ק

סימן ח' שאלה אדם שהי' לו בימי נעוריו ס"ת אשר כתב בעצמו ואח"כ בימי תהפוכות נחרב הספר והי' לאין ועכשיו הושיע ד' לו שהשתכר במסחר והפריש אלף זוז לעשות בו ומצוה דאורייתא וחשק נפשו לעשות במעות הנ"ל מצות כתיבת ס"ת אם נאמר הגם שכבר קיים מצוה הנ"ל בכל זאת יען שאותו ספר חלף והלך לו ואינו עוד בעולם יש מצוה פעם שנית לקיים עשה של כתבו לכם את השירה הזאת או נימא שמצוה הזאת לא נותן אלא פעם אחד לכל איש וא"כ אם כותב ס"ת שנית לא מקיים מצוה וממילא לא יקיים בו נדרו עד כאן השאלה

תשובה לכאורה עלה בדעתי לפום רהיטא כיון דאנן לא בקיאי' בחסרות ויתירות כמבואר בקדושין דף ל' אבל אם חסר אות אחת הוא פסול ולא קיים המצו' דמה דאמרה התורה כתבו לכם את השירה הזאת לא על השירה בלבד קאי אלא על כל התורה שיש בה שירה כמבואר ברמב"ם בה' ס"ת וכל מה שאנו כותבי' ס"ת הוא רק דספק דאורייתא לחומרא דהא החיוב הוא בודאי שיש על כל איש ואיש מישראל מ"ע לכתוב ס"ת והגם שהוא ספק אם יוכל לקיים במקום שיש בודאי חיוב צריך לכתוב מספק אבל לענין נדר שקיבל עליו לקיים באלף זוז מצוה דאורייתא צריך לקיים נדרו במצוה ודאי ולא בספק מצוה וא"כ אפי' לא כתב מימיו ס"ת לא יוכל לקיים נדרו בכתיב' ס"ת ודו"ק

ואוסיף נופך דהלום ראיתי בשג"א סי' ל"ו שמחדש דבר יען דאין אנו בקיאי' בחסרות ויתירות ולא יכולנו לקיים מ"ע של וכתבו לכן אין אנו נזהרין לקיים מ"ע הנ"ל יעו"ש ולכאורה פלא הלא יש על כל איש חיוב בודאי ולמה לא נאמר ספק דאורייתא לחומרא אולי ס"ת שלנו כשר וצריך לכתוב מספק וצע"ג וצריך לומר שהוא קרוב לודאי שיש חסרות ויתירות ומכ"ש בנידן דידן שלא קיים נדרו בכתיבת ס"ת וק"ל

אך הדרנא בי דבנדרי' הולכי' אחר לשון בני אדם וכפי מחשבת בני אדם הוי הך כתיבת ס"ת שהוא מצוה דאוריית' גם עתה בכלל קיום מצות עשה דאורייתא ומסתמא גם זה בכלל נדרו ודו"ק

ופניתי אני לראות בעמל למעלה מן השמש על שורש המצוה אי מ"ע של כתיבת התורה נוהג כל ימות עולם כל זמן שאין לאדם ס"ת אשר כתב צריך לכתוב מחדש או נאמר דרק פעם אחד יוכל לקיים מצוה הנ"ל ואח"כ לא יתחייב בה לעולם והוא ספק עצום מאוד

ונלע"ד לבאר בעזה"י בסנהדרין דף כ"ב אמר רבה אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב ועתה כתבו לכם ולכאורה יפלא ממנ"פ מאי רצה רבה להשמיע לנו אם רצה להודיע המצוה שיש חיוב על כל אדם לכתוב ס"ת ולא נטעה לומר שקרא קאי רק על דור המדבר בלבד עיי' מהרש"א בדף כ"ג אלא הוא מצוה לדורות א"כ הי' צריך לומר מצוה על כל אדם לכתוב ס"ת משלו דכתיב ועתה כתבו לכם ואז פשיטא נדע דאין אדם יוצא בס"ת של אביו דמי האיש אשר יחשוב זאת שאם אביו הניח תפילין שהוא לא צריך להניח אותם הלא הוא דבר שפתים וה"ה אם יש מצוה על כל אדם לכתוב משלו איך יהי' הוא יוצא בשל אביו וא"כ הי' לו לרבה רק לומר שיש מצוה על כל אחד מישראל לכתוב בעצמו ס"ת ואם רצה רבה להודיע שלא נטעה לומר שדי בכתיבת ס"ת על גוילין של הפקר או של אחרים דיש מצוה לכתוב משלו א"כ ג"כ קשה הי' לו לומר מצוה על כל אדם לכתוב ס"ת משלו דכתיב ועתה כתבו לכם וממילא ידענו דבס"ת של אביו אינו יוצא דכתיבה לא הי' בשלו דהגם דירש ס"ת מאביו עכ"פ לא הי' כתיבה בשלו וצע"ג

אמנם דבר גדול דיבר שיש לחקור בהבנת מצוה זו איזה פנים ואבאר אותם אחד לאחד בעזה"י

(א') דשורש המצוה הוא שיהי' לכל אחד מישראל ס"ת שיש בה שירה הנ"ל אבל יש תנאי שדוקא אם נכתבה מבר ישראל לשם קדושת ס"ת ולתכלית זה שבן ישראל ילמד ממנה אבל אם כתבה נכרי או אשה או קטן אינו יוצא ידי חובתו עיי' גיטין דף מ"ה או אם כתבו בר ישראל לעכו"ם שגוי ילמוד מתוכו או שכתבה להראות אומנתו וכדומה לזה כמובן ותורה אמרה כתבו לכם שבני ישראל יכתבו ספרי תורה בקדוש' ללמוד מתוכו כמו דדרשי' אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודרשי' בביצה דף ך' ופסחים דף מ"ז לכם ולא לגבוה ולא לעכו"ם ולא לכלבים והוי הפי' לכם לצרככם ה"ה כאן הקפידה התורה שבר ישראל יכתוב ס"ת לצרככם ללמוד מתוכו בני ישראל אבל אין המצוה בעצם ובראשונה שכל אחד מישראל יעשה מעשה כתיבה ויכתוב בעצמו ס"ת ואחר זה יוכל להפקיר הס"ת או לתנו במתנה נהפוך הוא עיקר המצוה