מחנה חיים חלק א לט

כמבואר במדרש תנחומא ורבה אבל ומסרם ליהושע שכבר בירר אותם משה ומסרם ליהושע והבן זה

ובזה נדחה הדין חדש אשר המציא הגאון טורי אבן בחגיג' י"ג דהא דגוי העוסק בתורה חייב היינו אם עוסק שלא ברשות ישראל אבל ברשו' ישראל שמלמדו מותר דהא למ"ד הטעם משום גזל אז אם ישראל מוחל מותר הגם דתורה הוי בשותפו' כל ישראל ואיך יהי' אחד משותפין מוותר לק"מ דזה דוקא אם יש חסרון לשותף אבל כאן מה חסרון יש לישראל אם הגוי לומד תורה וא"כ מותר ברשות ישראל דאל"כ איך הלמיד ר"ג תורה לגוי בע"ז דף מ"ד שהשאיל לו הנכרי איך רחץ ר"ג במרחץ לפני ע"ז והשיב לו אני לא באתי בגבולה יעו"ש אלא ודאי ברצון ישראל מותר ללמדו ומשו"ה הביא הש"ס בכמה מקומות שלמדו ת"ח לנכרי' דינים מתורתינו יעו"ש והוא דבר חדש ולפמ"ש אין ראי' דבודאי ללמדם דינים בלי פלפול מותר לישראל ללמדם דעל זה אין הגוי מחויב דלא נקרא עוסק בתורה אלא אם לומד משורש התורה עם פלפול והגיון אשר נבנה על שלש עשרה מידות שתורה נדרש' בהן ועל קבלת הלכה מסיני וכדומה אבל לדעת דיני ישראל לא הוי אלא אסמכתא משום מגיד דבריו אם ישראל אומר לו וזה מותר דרך תשובה אם גוי שואל לדעת מה עשה ישראל משום איבה או כבוד כמ"ש הטו"א בעצמו אבל ללמוד עם גוי משא ונותן של הלכה אסור ודו"ק

ונ"ל ראי' ברורה מהך מעשה דתלמי המלך ששבעים ושתים זקנים אשר פרשו לו התורה בלשון יוונית וקשה איך למדו לו תורה כי בודאי אין הבדל באיסור שגוי לומד תור' אם למדה בלשון הקודש או בשאר לשונות סתמא אמרו גוי העוסק בתורה חייב מיתה ומשמע אפי' אם לא נכתב' בשפת עברי וגם הוא אינו מדבר בלשון הקודש וא"כ איך העתיקו ללשון יוונית שגוי יעסוק בתורה הא עברו על לפני עור אלא בודאי בתורה שבכתב לית לן בה ודוק

ובן אחי הב"ח החרוץ כמו"ה משה סופר נ"י הביא ראי' לדברי מסוטה דף ל"ה שאמרו שם שעל אבנים כתב משה התורה בע' לשון ועל זה נחתם גזר דינם של או"ה שהי' להם ללמוד ולא למדו ופי' רש"י דאל"כ שילמדו למה ביאר אותם על ע' לשון יע"ש וקשה איך יוכלו ללמוד הא אסור להם ללמוד אלא בודאי בתורה שבכתב בלי פלפול מותר ודו"ק ועיין ברמב"ן בתורה שהביא בשם ספר התאגר שנכתב על האבנים כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא כגאון שנכתב רק מנין המצות ועיי' בתוס' יו"ט פ"ז מסוטה בשם הרמב"ם ודו"ק ועיין בב"ק דף ל"ח ע"א כבר שלחו מושלי רשעה שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו דקדקנו בתורתכם ואמת היא והקשו בתוס' ד"ה קראו הא עברו בעשה כמבואר בחגיגה המלמד לגוי תורה עובר בשעה דמגיד דבריו ליעקב ותי' וז"ל וי"ל דבע"כ עשו עפ"י דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן אי נמי עשו עצמן גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים עכ"ל ולכאורה יפלא למה הקשו מחגיגה שהוא עשה ולא הקשו מגמ' סנהדרין דגוי חייב מיתה וא"כ עובר ישראל על הלאו דלפני עור וצע"ג אלא יען שלמדו רק דינים בלי פלפול וסלסול תורה שבכתב עם הפי' עפ"י הדין ואין בזה לאו דלפני עור דגוי לא נתחייב מיתה על זה ותי' שהי' עפ"י מושל ולא נתחייבו למסור עצמן דרק על לאו מחויבי' למסור נפש ולא על עשה [ופלא בעיני שהי' לתוס' לומר שאין רשאי למסור עצמם ונחשב למאבד עצמו אך לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ו סק"ב דגדול ביהודי' רשאי למסור לנפשו על מצוה קלה לכן רמזו דעכ"פ אין מחויבי' למסור עצמן וק"ל] ולפמ"ש הנמ"י פ' בן סורר הובא בקיצור ברמ"א סי' קנ"ו אין מחויב למסור על לאו דלפני עור אפי' לעבירות עריות יען דלאו לפני עור לא נאמר רק בו דהוא לאו כולל כל התורה יעו"ש כי מתוק א"כ אפי' שהלאו דלימוד התורה הוי בכלל עריות דכאלו בא על נערה מאורסה בכל זאת אין מחויב למסור נפש אפי' אם ישראל צריך ללמוד עם גוי פלפול ותהלוכי התורה והבן אבל בודאי מחויב לפזר ממון ולסבול יסורי' שלא ללמוד עם גוי ולכן אם הפי' קראו ושנו ושלשו מקרא משנה ותלמוד א"כ למדו תורה שבע"פ וקשה שפיר איך למדו עמהם מיד בלי לסרב ע"ז תי' התוס' שעשו עצמן גרים ועי' בש"מ דבירושלמי מבואר דלמדו מקרא משנה הלכות ואגדות אבל מביא ג"כ שבאו והחזיקו עצמן לישראל ודו"ק וגם פלא בעיני מה הקשו תוס' הלא מבואר בגיטין דף נ"ה דמותר לעבור אפי' בל"ת מפני המלכות כאשר הוכיח המג"א סי' תרנ"ו סק"ז יעו"ש ומכ"ש עשה או לאו דלפני עור וצע"ג כעת

ומצאתי במדרש פ' לך לך מעשה בשני בנים של תלמי מלך שלמדו ספר בראשית כיון שהגיעו לפסוק ונמלתם את בשר ערלתכם הפכו פניהם ובוכי' ופעם אחר' שהגיעו לפסוק הנ"ל גילו זה לזה שנמולו יעו"ש וקשה הא היו יראי' ואיך למדו תורה חוץ משבע מצות הא נתחייבו מיתה על למודם אלא בודאי תורה שבכתב בלי פלפול מותר לגוי לעסוק ודו"ק ועיי' ברבה פ' בשלח מעשה בעקילס הגר ששאל אדריינוס קיסר למה לא למד תורה בלי שימול את עצמו והשיב לו כתיב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי יעו"ש

ובזה מיושב לי בשבת דף ל"א שכעס הגר על שמאי שדחפו באמת הבנין ולא גילה לו שזר הקרב יומת שלא יוכל להיות כהן גדול עיי' במהרש"א ולכאורה פלא הא לא הי' יכול שמאי ללמדו הדין דהא כיון שאמר ע"מ שתעשני כה"ג ידע שמאי שלא יתגייר אם יגלה לו שלא יוכל להיות כה"ג וא"כ לא הי' יכול שמאי ללמדו הדין דזר לא יוכל להיות כה"ג דהא אסור לישראל ללמדו תורה אלא בודאי להגיד לגוי פסוק בתורה מותר ואין בזה איסור לישראל ללמדו דגם לגוי מותר ללמוד תורה שבכתב וק"ל

אמנם ראה זה מבואר במהרש"א בחדושי אגדה שם שנתקשה הא הגוי שבא לפני הלל הי' כוונתו להיות כה"ג וא"כ איך קבל אותו להתגייר הא בימי שלמה לא קבלו גרים שאין זה גירות לשם שמים ותי' דלא גיירו הלל רק אחר שלמד וידע דלא יוכל להיות כה"ג והקשה א"כ איך למדו תורה הא גוי עוסק בתורה חייב מיתה ותי' יען שרוצ' להתגייר מותר ללמדו יעו"ש ולפמ"ש בלא"ה לק"מ כי תורה שבכתב בלי פלפול והגיון ליכא איסור כלל ודו"ק ומגמ' סוט' דף ל"ה שהבאתי יש ראי' לדברי מהרש"א וק"ל

[ונלע"ד ליישב דעת מהרש"א דיש להפליא למה השיב אפי' דוד מלך ישראל ולא השיב בפשטות דקרא קאי על כל ישראל כל שאינו מזרע אהרן דכתיב וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה ועיי' רמב"ם פרק ט' מה' ביאת מקדש הל' א' ועיי' בתוספות זבחים דף ט"ז ע"א ויהי' ג"כ ק"ו לגר אם ישראל שנקראו בנים למקום מכ"ש גר הקל שבא במקלו ותרמילו וצע"ג

אך רמז לו דבש וחלב דהא יש לגר לפקפק דתור' מקפיד מי שלא נמשח בשמן המשחה לכהן הוא הזר אשר יומת אבל הוא מבקש שיתקדש לכה"ג והאמין שהשמן מקדש אפי' לנכרי אם מתגייר אבל מי שלא נמשח וקרב למזבח יומת ואפי' אם ליכא שמן יתקדשו לו הבגדים כמו ביומא דף י"ב עבודתן מחנכתן לכן רמת לו אפי' דוד מלך ישראל שנתקדש בשמן המשחה שעשה משה למשוח בו הכהני' עיי' הוריות דף י"א וברמב"ם פ"א מה' מלכים הל' י' ובלח"מ שם וגם כיון שהוא מלך ע"כ נולד מישראל דכתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך אבל גר אסור להיות מלך עיי' רמב"ם שם בה' מלכים הל' ד' אעפ"כ נקרא לענין כהונה זר הגם