מחנה חיים חלק א לח

אני הוא שהקרבתי ליתרו ואם לא יוכלו הגויים ללמוד התורה מקודם איך ישאו לבם להתגייר לבוא לחסות תחת כנפי שכינה

לכן הרמותי ידי בעזה"י לחקור על נידן השאלה ב' היתרי' (א) דרך פלפול התורה אסור ללמוד עם גוי אבל פשטות הדינים תורה שבכתב מותר ללמוד עם גוי (ב) או אם הוא רוצה לגייר עצמו מותר ללמוד עמו כל התורה שבכתב מבראשית עד לעיני כל ישראל ואני תפילה גל עיני ואביטה מתורתיך נפלאות ולא אכשל בדבר הלכה ולא אבוש בעו"הז ולא אכלם בעו"הב וזה החלי בעזה"י

בסנהדרין דף נ"ו ע"א ואמר ר"י עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמ' תורה צוה לנו משה מאורש' ולחשוב גבי שבע מצות מ"ד מורשה מגזל גזל לה ומ"ד מאורסה דינו כנערה מאורסה מיתיבי הי' ר"מ אומר מנין אפי' עכ"ום שעוסק בתורה שהוא ככה"ג שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפי' עכו"ם ועוסק בתור' הרי הוא ככה"ג התם בשבע מצות דידהו ע"כ ודקדקתי בלשון הגמ' למה אמרו עכו"ם עוסק בתורה ולא אמרו עכו"ם הלומד תורה חייב מיתה וצע"ג ועוד מהו השבח שיהי' נחשב ככה"ג הלא הוא מחויב ללמוד השבע מצות דהא מחויב מיתה אם יעבור אפי' בשוגג וצ"ע ועוד א"כ כל גוי השומר שבע מצו' נחשב ככה"ג ולא מצינו שישראל שומר את התורה ותרי"ג מצות יהי' נחשב לכה"ג וצ"ע

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י והוא דיש שני אופנים בהגיון התורה (א) מי שלומד התורה בפשטות הוא תורה שבכתב בכלל או תורה שבע"פ ג"כ באופן הנ"ל דיני' מסודרי' זה אחר זה בלי פלפול השכל והבנת הלב לדעת מקורן של הדברי' טעמן ונמוקן כמו שסידר הב"י הש"ע פסקי דינים כך וכך הוא הדין זה אחר זה בלי לבאר הטועם רק למצוא המצוה כדין וכדת (ב) הוא לימוד הפלפול כתלמוד בבלי וירושלמי שבארו כל דין אשר שנה רבינו קדוש מנ"ל זה ולמדו או מן הסברא או מק"ו וגז"ש או בכלל ופרט או בהיקש באחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן או לדמות דין לדין כמו בקדושין ר"ט ור"ע אם לדמות לבן גרושה וחלוצה או לבעל מום עיי' דף ס"ו או כמו שנכנסו הד' תלמידי' בסוגי' דחוץ בגיטין וכדומה בש"ס לאלף אשר הכל בנוי על אדני השכל ואבני בינה ויתדות הקבלה

והט"ז בא"ח סי' מ"ז סק"א חידש דבר קלורין לעיני' שנוסח' ברכת התור' היא אשר קדשנו לעסוק בדברי תורה הכוונה לעשות ממנה עסק משא ומתן פלפול והיקש בעמל ויגיעה שזה הבנת לעסוק בדברי תורה כמו (צריך להתעסק בדרך ארץ) ובזה פי' דברי הגמ' שלא ברכו בתורה תחילה דפח"ח

ולפ"ז אני אומר פי' חדש בגמ' גוי העוסק בתורה שלומד בעמל ויגיעה הפלפול והיקש בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ועושה התעסקו' בה ממקום למקום ללמוד דבר מתוך דבר הוא חייב מיתה דתורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהפלפול בחכמה נהג בו משה עין טובה ליתנו לישראל כמבואר בנדרים דף ל"ח כתוב לך פסול לך לא נתנה תורה רק למשה ולזרעו ומסיק הגמ' אלא לפלפולא וכתב הרא"ש וז"ל פלפולא בעלמא הבנה וחריפות והיינו כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורת האותיות עכ"ל והר"ן כ' ג"ב וז"ל פלפולא בעלמא נתן לו למשה והוא נהג בו טובת עין לישראל עכ"ל מבואר דפלפול בחכמה והגיון בדעת הוא הי' למשה לבדו והוא נתן לישראל ולא לאו"ה וא"כ אם הגוי עוסק בתורה חייב מיתה או מטעם גזל או מטעם נערה מאורסה שהוא אות על השכל והחכמה כחכז"ל פי' הרואה דף נ"ז ע"א הבא על נערה מאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צוה לכו משה מאורסה קהלת יעקב [בחדושי אגדה פרשתי מאמר הנ"ל כי בכל למודינו עדיין לא השגנו עמקות וסתרי תורה ולא נתאחד בתורה עד שיהי' לבה קשור בנו באהבת עולם כמו אשה אשר לא תשכח בעל נעורי' הגם אם ירחיק ממנה ואצלנו היא עדיין כמו נערה מאורסה אשר לא אוגדת כל לבה לאוהבה כחכז"ל אין אשה אוגדת לבה אלא למי שעוש' אותה כלי ויען שתורה כנער' מאורסה שעדיין היא בבתולי', נתקיים בנו אם תעזבנה יום אחד יומים תעזבך אבל הבא על נערה מאורסה אז הוא אות לפניו שתורה אוגדת לו לבה דהא עשה אותה כלי ואז יצפה לתורה שתבוא אליו תמיד בגלוי עינים והבן] נראה שמזה הפסוק למדו שיצפה לתורה ולמדו שאסור לגוי לעסוק בתורה בודאי אין הכוונה אם הוא עם הארץ שיצפה לתורה בלי לימוד רק על ת"ח העוסק בה שיבוא לו גילוי עינים לראות נפלאות מתורת ה' נמצא גוי המפלפל בתורה בעמל ויגיעה הוא חייב מית' ופריך הלא הי' ר"מ אומר גוי העוסק בתורה אם עמל בה ומיגע בה לדעת שרשן של המצות מניין נדע שאין צו אלא ע"ז וכל דבר אשר נכלל בשם ע"ז אם ד' עבודות לבד או כל עבודות אם שיתוף אסור או מותר אם תקרובות אסור או לא וכדומה להלכו' ודינים אז נחשב כה"ג כי ע"י הלימוד ופלפול חי אדם בתורה דכתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שכל עצמותיו יאמרו הודו מגודל השגה ומשני זה הוא בשבע מצות שלו מותר לו לעסוק אפי' אבל בשאר תרי"ג מצות לימוד מותר לדעת כל המצות אבל לעסוק בהנה בי"ג מדות בפלפול וסברא לדעת זה מזה חייב מיתה ומיושב לשון הגמ' בטוב טעם ודעת והשכל בעזה"י ומצאתי ברש"י בד"ה בשבע מצות דדהו וז"ל עוסקי' בהלכו' שבע מצות להיות בקיאין בהן עכ"ל יקר מפז ומכתם אופיר מבואר מרש"י שהבין שעוסק בהלכות להיות בקי בהן ודו"ק ולפ"ז מיושב לשון הגמ' דוקא גוי העוסק בתורה הרי הוא ככה"ג דוקא אם לומד הלכות בפלפול לדעת כל ענפי המצות בשורשם וישראל הלומד בפלפול וסברא על הדרכי' שתורה נדרשת בהן אז הוא חשוב יותר מכה"ג כחכז"ל יפה ממזר ת"ח מכה"ג עם הארץ דכתיב יקרה היא מפנינים ומזה אמרו עפ"י דין ת"ח קודם לכהן בס"ת רק מפני דרשו שלום מקדימי' כהן עם הארץ ודו"ק

וברמב"ם פ"י מה' מלכים הל' ט' וז"ל עכו"ם שעסק בתור' חייב מיתה לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד וכן מסיים בסוף הלכה וז"ל ואם עסק בתורה או שבת או חדש דבר מכין אותו ועונשין אותו עכ"ל ראה בעיניך כאשר שמר לשונו כלשון חכז"ל שדוקא לעסוק בתורה אסור לו והבן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב פליאה בעיני על הלח"מ שם בהל' ט' שכ' דרמב"ם סובר דלא נהרג אם למד תורה או שבת מטעם דליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור כקו' התוס' בד"ה דליכא בדף נ"ט יעו"ש והוא פלא בעיני דכבר בארתי דלימוד תורה בגוי הוא מהנך שמות שישראל מוזהר או מטעם גזל או מטעם עריות ותוס' שם לא הקשו רק בגוי ששבת ביום חול דלא משכחת באותו יום איסור לישראל או מאם המית עוברין אבל מגוי העוסק בתורה שחייב מיתה לא הקשה תוס' מטעם שכתבתי וצע"ג

ולמ"ש מיושב קו' התוס' בחגיגה דף י"ג דכאן אמרו עוסק בתורה חייב מיתה אם הוא עוסק בדרך משא ומתן של הלכה אבל שם בחגיגה אמר ר' אמי אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם היינו אפי' פסקי דינים אין מוסרין מדרבנן דכתיב חוקיו ומשפטיו לישראל אפי' להורות לו שמשפט כך וכך אין מוסרין לו מדרבנן כמו משה קיבל תורה מסיני שהקב"ה נתן לו כללים והוא התבונן להרחיבם