מחנה חיים חלק א שנח

אשר נעשה בו המלאכה כמו בתיקון כלי וראיתי בשג"א סי' נ"ב שהבין שקיום המצוה הוי תיקון והקשה קו' משבת קל"ג אמאי חייב האומן הא כיון דלא עשה מצוה א"כ הוי מקלקל בחבור' פטור ולפמ"ש נכון עכ"פ במה שכרת הערלה תיקן הגברא שלא יחייב עוד כרת ודו"ק רק לפי הבנת יש"ש שאיירי דוקא בהשאיר ציצין הק"ל הא נשארו ציצין המעכבי' מן הערלה ולא עשה תיקון להוציא מכרת והוי רק מקלקל וצריך לבוא לתי' שג"א יען דלמחר לא יצרך לעשות ווה שפעל היום ויש להאריך בקו' על שני תינוקות אבל אין בזה עיקר

אבל דברי תוס' סוף פרק ר"א דמילה שהקשו למה לן במתני' מל ולא פרע כאלו לא מל ת"ל דקתני רישא ציצין המעכבי' את המילה ולפמ"ש לק"מ דשם בציצין המעכבי' את הערלה יש אפי' כרת אבל אם לא נעשה פריעה שם ליכא כרת והי' ס"ד שנתקיים אפי' המצוה קמ"ל דלא ודו"ק

שוב ראיתי שתויו"ט שתי' שקמ"ל יען דלא ניתן פריעה לאברהם אבינו הי' ס"ד דלא לעכב יעו"ש עוד ראיתי בתוס' חדשי' שם שנתקשה בקו' התוס' דרישא קאי על בשר הערלה ושם גם ציצין מעכבי' אבל סיפא קאי על קרום הפריעה עיי' תוס' יבמות דף ע"א בשם ר"י ור"ת ואולי רמז הנוב"י בתשובה הנ"ל שכ' שתוס' השוה ציצין המעכבי' למל ולא פרע מוכח דלא כמהרש"ל בודאי כוונתו על תוס' הנ"ל דלפי דברי יש"ש קשה בהיפך בציצין המעכבי' עשה עכ"פ חצי מצוה אבל מל ולא פרע לא עשה אפי' פלגא דמצוה ולפמ"ש נהפוך הוא במל ולא פרע עשה עכ"פ להוציא מידי כרת ואשמועי' דוקא כאלו לא מל אבל לא כאלו לא נימול אבל בציצין המעכבי' את הערלה לא פטר את התינוק מכרת לכשיגדיל או לגדול אבל על הפריעה ליכא כרת וכ"ש על ציצין שלו חוץ אם תוס' סובר שאפי' על ציצין המעכבי' את הפריעה יש כרת אז קשה קו' תוס' אבל שיטת יש"ש נכון ודוק

וחפשתי בבית אוצר התשובות בחת"ס יו"ד סי' רמ"ט וראיתי שאדמ"ו ז"ל ישב על מדוכא זו אם לא ניתן פריעה לאברהם א"כ לא יהי' בפריעה כרת ובעבור זה חידש שאין מילה פירוש חיתוך וכריתה רק הסרת הערל' מן הבשר ואמר הקב"ה שבעבור זה אם לא יסיר הערלה יש כרת רק מה הוא בכלל ערלה יהי' מסור אח"כ כמו שקודם מתן תורה לא הי' עור הפריעה בכלל הערלה כך אחר מתן תורה יהי' גם עור הפריעה בכלל ערלה וא"כ יש כרת על הפריעה עי"ש

ולדעתי נ"ל יען דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו וכן כתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו לא נקרא בשר רק הערלה אבל עור הפריעה הוא קרום ולא בשר מקרי ועיי' בתוס' חדשי' סוף פרק ר"א דמילה בשלומא אי הי' כתוב וערל זכר אשר לא ימול ערלתו אז יש לומר כדברי אדמ"ו אבל בשר ערלתו אינו במשמע קרום הפריעה כנלענ"ד [ועיי' סנהדרין דף י"ט דחזי ערלו' לכלבי ושונרא ולא אמרו שאול סבר גם עם עור הפריעה ודוד הביא רק ערלות בלא עור הפריעה ועיי' במ"ל פי"ד מה' אבילות ואולי הביא גם עורות פריעה שלהם רק אדמ"ו ז"ל פי' שיסיר הערלה מבשר ואני בער ולא אבין איך מובן זה בלשון הקרא וההיפך מבואר ג"כ ברמב"ן על התורה בפסוק וערל זכר וז"ל כאן לימדך שהמיל היא באותו מקום שהוא ניכר בין זכר לנקיבה לשון רש"י, ואח"כ כתב וז"ל ולפי דעתי הדבר מפורש בפסוק כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם שיהי' הדבר בספק וכן לא אמר ערלת בשרכם כמו שיאמר ערלת לבבכם וערלת שפתכם אבל אמר בשר ערלתכם שתכרתו הבשר שהוא ערלה בכם כלומר הבשר האוטם בכם ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרת הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולתי בשר החופה את העטרה שהזכירו חכמים וערל בשר כנוי כמו גדלי בשר זב מבשרו עכ"ל הרי מבואר שאין הכוונה שיסיר הערלה מן הבשר אלא שיסיר הבשר שהוא הערלה ודו"ק

ומ"ש דלשון המתני' מל ולא פרע כאלו לא מל משמע שיש כרת גם על הפריעה לפמש"ל נהפוך הוא דוקא הגברא לא קיים מצות עשה אבל מכרת יצא ולכן לא אמר רבינו הקדוש הנימול ולא נפרע כאלו לא נמול וק"ל

ומצאתי שם שהביא קו' בשם שאלתות ושאילת שלום אי ליכא כרת על פריעה א"כ קשה ביבמות דף ד שאמרו בגמ' והרי מילה ומשני שיש בה כרת וכן בפסח וקשה פריעה יוכיח שדוחה שבת ואין בה כרת וכן קשה משבת דף קל"ג שאמרו ממילה אין ללמוד שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות וקשה הרי על פריעה לא נכרתו י"ג בריתות ותי' דבר שכל יען שכבר דחה מילה בערלה את השבת נדחה גם אצל פריעה כמבואר סברא זו בגמ' מנחות סוף פ' ר' ישמעאל וב"ה שזכיתי לחדש זה על קו' ש"ש מנ"ל שפריעה דוחה שבת הלא לא ניתן פריעת עד ימות יהושע וא"כ ביום השמיני ימול בשר ערלתו לא קאי אלא על ערלה ויישבתי בלימוד הבחורי' יען שכבר נדחה שבת אצל הערלה ועכ"פ מיום שניתן גם פריעה אז לא נשלם המצוה עד שעשה גם הפריעה א"כ חביבה מצוה בשעתה כמו בהקטר חלבי' ואברי' וק"ל

אך יש לי דקדוק גדול דשאני בצרכי גבוה אז חביבה מצוה בשעתה אבל בצרכי מצוה לא אמרי' חביבה מצוה בשעתה לדחות שבת הגם שנדחה כבר פעם אחד ועיי' סברא הנ"ל ביבמות דף ה' מפסח ותמיד ליכא למילף שכן צורך גבוה ושאני צרכי מצוה מצרכי גבוה אך דבר זה צריך עיון במקור הש"ס בהבנת ר"ש שנקט חביבה מצוה בשעתה וביותר השתוממתי על דברי הפלתי ביו"ד סי' כ"ח שרוצה להתיר לכסות דם הגם שאפשר לשום הדם בכלי ולכסות בלילה שהוא חול מפני חביבה מצוה בשעתה הגם ששחיטה וכסוי דם שני מצות נפרדות הם וצע"ג כעת

[ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר באביו דליכא כרת רק מ"ע אז אם לא פעל גם פריעה ועשה רק חיתוך הערלה אז אם נתגדל הולד חייב כרת אם לא יעשה פריעה דהא לא נעשה אז מצוה בחיתוך הערלה רק אם אביו מל אותו כהוגן וקיים מצות מילה גם בפריעה לא הטיל הקב"ה עוד דבר על האדם כשיגדיל או גדול שמל עצמו ולא פרע קרום הפריעה אינו חייב כרת דהא כרת בשר הערלה לשם מצוה אבל אם אביו לא פרע קרום פריעה אז לא נעשה עוד דבר ובזה יובן למה תיקן הרא"ש ברכת האב לברך אשר קדשנו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בין חיתוך לפריעה ונתקשה אדמ"ו חת"ס ז"ל שם בסי' רמ"ט הלא אחר שכבר הסיר הערלה אז כבר עבר ברית של אברהם אבינו יעו"ש ולפמ"ש נכון בודאי עיקר בריתו של אברהם אבינו הוא בחיתוך הערלה ובזה נפטר גדול מכרת אבל לא פעל חיתוך הערלה בקטנותו רק אם גמר האב המצוה ועשה פריעה וא"כ במה שעושה פריעה כגמר שנכנס התינוק בבריתו של אברהם ולא צריך עוד לעשות דבר לכשיגדיל ולכן הוי עובר לעשייתו במה שמבר' האב הברכה קודם הפריעה כנלע"ד רק להערה בעלמא כשיחת תורה] ויש להעיר עוד אפי' לשיטת ירושלמי וכמה מדרשי' שדרשו המול ימול אחד לערלה ואחד לפריעה אפשר ג"כ דליכא כרת על הפריעה רק סברו שעכ"פ ניתן למצוה לאברהם אפי' פריעה אבל אפשר שכרת ליכא בעבור שלא פרע קרום הפריעה דכתיב רק וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו דוקא בשר ולא קרום פריעה ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע הגם שאינו רחוק שאין על הפריעה כרת בכל זאת קול ברמה נשמע הוא סברת אדמ"ו ז"ל שיש בו כרת ואפי' אם אין בו כרת בכל זאת אין רשאי