מחנה חיים חלק א שנז

הי' דורש טוב יותר דכתיב וחי בהם וקשה מאי זה טוב יותר ולפמ"ש יען שבו מרבי' אפי' לעבד ודו"ק

סימן ק"ג שאלה אירע מעשה שנימול תינוק ישראל ואחר חיתוך הערלה טרם שבא מוהל שני לעשות הפריעה בא צעקה גדולה שבית דולק באש וברחו כולם איש למקומו ונשכח הדבר שלא נעשה הפריע' ונתגדל אח"כ התינוק ואירע שבא במלון עם המוהל ונתגלגל הדבר עד שמוהל קרא לו וביקש להראות לו ברית קודש כי גילה לו שלבו נבוך אם לא נשארו ציצין המעכבי' את המילה ואז ראה המוהל כי חתך הערל' כראוי רק מוהל השני לא עשה פריעה ואמר לו בני אתה חייב כרת בכל יום ויום ובא לשאול אם אמת בפיו של המוהל שחייב כרת או הוא רק מצוה כי יש לו כעת ליסע למרחוק על שוק אחד אשר פרנסתו תלוי' בו אם הוא רק מצוה רוצה להמתין אבל אם הוא איסור כרת אז כל אשר לאדם יתן בעד נפשו

תשובה דבר זה לא פורש רק מזקני' אתבונן ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י

הב"י ביו"ד סי' רס"ו העיר מדקדוק לשון רש"י שבת קל"ג דיש איסור בדבר להיות שני מוהלים בשבת בתינוק אחד ורמ"א חולק עליו בהג"ה ועיי' בתשובותיו סי' ע"ו ובדג"מ שם ציין שיש"ש חושש על חיוב חטאת אבל לא הביא סברתו אך בתשובותיו בנוב"י מהד"ת בא"ח סי' כ"ב הביא דברי יש"ש ביבמו' פרק הערל סי' ג' דהא דאמרי' שבת קל"ג דאומן אומר אנא עבדי פלגא דמצוה היינו דוקא יען שמל וגם פרע רק השאיר ציצין המעכבי' את המילה אז עכ"פ עביד פלגא דמצוה אבל המל ולא פרע הוי כאלו לא מל ולא עביד אפי' פלגא דמצוה וחייב הראשון כרת יעו"ש והשיג עליו א"כ קשה למה אלו אבותינו עצמן במדבר ולא פרעו עצמן כמבואר ביבמות דף ע"א בתוס' בשם פרקי דר"א וקשה מה הועיל בזה הא מל ולא פרע כאלו לא מל ולא עשו מצוה כלל אלא ע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל היינו אם לא נפרע לבסוף אבל אם נעשה פריעה לבסוף אז הותחל המצוה למפרע משעת חיתוך הערלה עכ"ד

ואני אומר שיש להצדיק חכמה שלמה דברי יש"ש והוא דנודע דמצות מילה על האב או על הב"ד אם אין האב רוצה או אם אין כאן אב הוא רק מצות עשה אבל האדם עצמו אשר נתגדל ולא נימול הוא עובר על כרת בכל יום ויום עיי' רמב"ם פ"א מה' מילה ובפי' משניו' פרק ר"א דמילה שהאריך ועיי' במג"א סי' תמ"ד ובמחה"ש שם והארכתי במקו"א ליישב אשר העיר במחה"ש שם על המג"א

ונ"ל לחדש דבר הגם דאמרי' מל ולא פרע כאלו לא מל דהלכה למשה מסיני חידש גם פריעה הגם דלא נתן הקב"ה לאברהם רק חיתוך הערל' ולא נצטוה על הפריעה רק למשה מסר שמהיום והלאה יהי' גם פריעה למצות מילה וממילא מי שמל ולא פרע לא קיים מצוה אבל בודאי מי שנימל בבשר הערלה ולא נפרע אין עליו איסור כרת משיגדיל דהא כרת כתיב בפ' לך לך [וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה] א"כ כתיב כרת רק על בשר הערלה אבל על עור הפריעה דלא נקרא בשר ולא ניתן לאברהם אבינו בודאי אין עליו כרת רק שלא קיים מצות מילה דחידש הלכה למשה מסיני דמצות מילה תלי' בחיתוך ערלה וגם פריעת עור הלבן והבן זה

ועלה בדעתי להביא ראי' לזה דאם יש גם על הפריעה כרת יען דחידש הלכה מסיני גם פריעה יהי' בכלל מצות מילה אז גם לעונש כרת נתרבה הפריעה א"כ מאי מקשה הגמ' בשבת קל"ג מהלקטין את המילה ואם לא הלקיט ענוש כרת ורצה הגמ' לומר דקאי על גדול שלא הלקיט את המילה ופריך הגמ' גדול בהדי' כתיב זיל קרי בי רב הוא וקשה דילמא חידש רב פפא דאם לא הלקיט ציצין המעכבים את הפריעה חייב כרת הא זה לא כתיב בהדי' בתורה וחידוש גדול השמיע רב פפא אלא ע"כ על הפריעה ליכא כרת כלל וע"כ על ערלה קאי והקשה הגמ' שפיר ודו"ק

שוב התבוננתי דלק"מ דאם רצה להשמיע דיש על עור הפריעה כרת א"כ למה נקנו אם נשארו ציצין המעכבי' ולא אשמועי' אם מל ולא פרע ענוש כרת ואז ממילא ידעי' דהוי בציצין המעכבי' את הפריעה כמו בציצין המעכבין את הערלה אלא ע"כ דרב פפא בא להשמיענו דין יען שלא הלקיט הציצין יש רבותא שחייב כרת ודו"ק

אמנם אלשון המשנה יש ראי' דנקט רבינו קדוש המל ולא פרע כאלו לא מל ולא נקט הנמול ולא נפרע כאלו לא נמול וצע"ג ולפמ"ש יובן דבודאי התינוק הנימול ולא נפרע או הגדול הנימול ולא נפרע לא הוי כאלו לא נמול דעכ"פ יצא מכרת הגם שלא נתקיים בו מצו' מילה והוי כאלו נכרת הגיד קודם ח' ימים דליכא בו קיום מצות מילה אבל כרת אין בו אבל המוהל אשר מל התינוק ולא עשה פריעה הוי כאלו לא מל דלא עשה מצוה במעשה חיתוך ערלה ודו"ק

והנה אין בקטן כרת רק עד שיגדיל ולא ימול עצמו אך מצוה בזמנה הוי על האב או על הב"ד למול את הקטן ובעבור מצוה הנ"ל התיר הקב"ה לחלל שבת ביום השמיני אפילו בשבת הגם סאין אז חיוב כרת ונהפוך הוא גדול אסור למול עצמו בשבת הגם אם יבא לי"ג שלימו' בשבת אפ"ה אין מצות מילה שלו דוחה שבת הגם שכבר הגיע לחיוב כרת כי אין שבת נדחה בעבור חיוב כרת רק בעבור מצות מילה בזמנה ופשוט

ולפ"ז מיושב קו' נוב"י על יש"ש בשבת אסור לעשו' חיתוך הערלה לבד דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ כיון דלא עשה מצוה נשאר חילול שבת דתורה לא התירה לחלל שבת רק מי שמקיים מצות מילה והגם שפעל שלא יוחל עוד חיוב כרת על התינוק כשיגדיל עכ"פ בעבור לפטור חיוב כרת לא הותר שבת לגבי מילה אפי' אצל גדול שכבר נכנס בחיוב כרת אבל דור המדבר מלו עצמן הגם שלא קיימו מצות מילה עכ"פ פטרו עצמן מחיוב כרת והבן זה [ולפמ"ש לקמן בד"ה ולולי מלו עצמן כשנתגדלו]

אך זאת צריך אני להודיע הגם דבהסרת הערלה נפטר מכרת אבל כיון שהעטרה מכוסה בעור הפריעה והמצוה הוא לפרוע קרום הנ"ל ולגלות ראש הגוי' לגמרי אז נקרא לכל הדברים ערל ומשו"ה אמרו ביבמות דף ע"א ערל מקבל הזאה דהא אבותינו קבלו הזאה ועיי"ש בתוס' בשם פרקי דר"א דמלו ולא פרעו ואעפ"כ נקראו ערלים ודו"ק

וראה זה מצאתי שם בתוס' בד"ה מאי שהקשו איך אכלו ישראל בשר במדבר הלא ערל אסור בקדשי' וכתבו וז"ל ואפי' מלו ולא פרעו כדמשמע בפרקי דר"א מ"מ כיון דנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו דאל"ה איך מדקדק דערל מקבל הזאה מאבותינו עכ"ל ולכאור' השתוממתי למה צריכים לדקדק מסוגי' דערל מקבל הזאה ולא הוכיחו ממתני' בפרק ר"א דמילה דמל ולא פרע כאלו לא מל וא"כ קשה קושיתם כיון שנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו וצע"ג ולפמ"ש נכון מאוד דמשם אין להוכיח דמל ולא פרע לא קיים המוהל מצוה שלו אבל באמת אין עוד על הנימול כרת וא"כ אפשר לומר כיון שנחתך הערלה שוב לא נקרא עוד ערל לכן הוכיחו תוס' א"כ דבהסרת הערלה יצא משם ערל א"כ איך למדו חכז"ל דערל מקבל הזאה מאבותינו

ובזה יובן לי פי' חדש מה דאמרו בשבת דף ק"ו דאפילו אם מקלקל פטור בכל זאת איצטריך קרא להתיר מילה בשבת דמה לי מתקן מנא או מתקן גברא אין הכוונה יען שגברא עושה מצות ומילה אלא יען שמתקן התינוק הנימול שגוף לא יתחייב בכרת כשיגדיל שיש תיקון בגוף