מחנה חיים חלק א שנו

לקיים בו עשה דשבתון יען דהא חייב על לא תעשה כל מלאכה] והבן

ואגב גררא אזכיר מה שחקרתי במקום אחר שהגם אם המקלקלין פטורין מכל מקום אם הוא דבר שטרח גופו ועמל בו בזעת אפו אז הוא אסור מדאוריי' משום עשה דשבתון אבל אם הוא מלאכה אשר אין עמל ויגיעה לגופו ויהי' כל חיובו דתורה אחשבי' למלאכה אז במקלקל פטור אבל אסור מדרבנן ולכך כתב הרמב"ם בפ"א מה' שבת הל' ג' וז"ל כ"מ שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מכרת מן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה והעושה אותו בזדון מכין אותו מכות מרדות עכ"ל נקט מדברי סופרים שכולל גם דבר שיש לו עיקר בתורה רק שצריך פירוש מן החכמים שלא מפורש באר היטב בתורה עיי' פ"א מה' אישות בהרה"מ ובכ"מ ובלח"מ ואולי לטרוח הגוף הוי עשה מה"ת ג"כ והרחקה מן המלאכה] אבל הוא איסור דאוריי' ונכלל ג"כ דברים שאינם רק מדרבנן דוגמת איסור תורה ודבר זה צריך ביאור רחובות בכמה מקומות ולא באתי רק להערה ועי' שבת דף ק"ו דהוכיח ר"ש דמקלקל חייב ממילה ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע דיש ללמוד טעם על דברי סבא אבל בודאי יש לסמוך על הגאוני' המתירי' ליקח גם בשבת מצות מילה בשותפו' עי' שאגת ארי' ותשו' רמ"א ותשו' נוב"י ח"ב ויש לי בהם אומר ודברי' ובמקו"א אבאר בעזה"י עכ"פ לפי דברי הגאונים מותרי' להיות שני מוהלי' אפי' ביתום דפליגו דאין כאן חילול שבת עיי' בדבריהם כי נעמו

ואיידי דאיירי אעתיק גרגר אחד מח"ת אשר כתבתי לאחי הרב החריף ר' זוסמאן נ"י זה י"ד שנים

הנה הקשית קו' עצומה כפי מה שיבואר במג"א סי' שכ"ח סק"ט ששבת רק נדחה בפקוח נפש רק בעבור זה שוחטין לו בשבת יען שצריך להרבה זיתי' בשר וטוב שנעבור על חילול שבת משיעבור הוא הרבה איסורים וקשה הא בסי' ש"ו פסק הרשב"א דאב לא יחלל שבת להציל בתו אשר כשבית בין הגוים ותחלל שבתות הרבה יען שאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה והגם שהוא אונס ולא ס"ל תי' תוס' בשבת וא"כ למה נעשה אנחנו כאן איסור חמור לחלל שבת כדי להציל החולה מרוב איסורי' וא"ת שאנחנו מתירי' לחלל בעבור חולה קשה ע"ז למה לא אמרי' כן במקום אחר והוא קו' חזקה לכאורה

ונלע"ד ליישב בטוב טעם ודעת בעזה"י כי הבדל גדול יש ביניהם ואקדים דכלל גדול הוא דאמרי' דיש שליחות לישראל ואפי' בדבר רשות ורק בדבר עבירה אין שליחות ולפ"ז אני אומר סברא אחת הא דמצינו בכל הש"ס דאין שליח לדבר עבירה הוא רק כגון ראובן שמצווה לשמעון להרוג את הנפש אז בודאי אחד יעשה העבירה ראובן המשלח או שמעון השליח אבל באופן שאם נחשב המעשה על המשלח כמי שהוא עשה אז לא יהי' המעשה עבירה ואם נחשב המעשה על השליח אז יהי' עבירה א"כ מהכ"ת שנחשב על השליח ויהי' עבירה טוב מזה שנחשוב המעשה על המשלח ולא יהי' עבירה כלל ודו"ק כי זה סברא עמוקה בעזה"י לכך בב"מ דף י' אמר הגמ' נ"מ באיש שאמר לאשה אקפי לי קטן ולא נקטו כן באשה שאמרה לאיש ולפמ"ש ברור דבאופן כזה נחשב השליח כמשלח ולית כאן עבירה ומהני שליחות ודו"ק

ועתה אני אומר כיון דעל כ"פ אצל חולה שיש בו סכנה הודחו איסורי' לרשב"א ועכ"פ החולה הנ"ל אין לו עבירה על אכילה הנ"ל דהתורה אמרה שהודחו כל איסורי' מכח פיקוח נפש וממילא הודחה לפניו ברגע שנעשה מסוכן נבילה כמו שבת ושבת כמו נבילה ועי' במחה"ש סק"ט ועתה למשל אם החולה בעצמו יכול לשחוט לעצמו אז בודאי אמרי' לו כיון שכל איסורי' נדחו מפניו מהכ"ת יאכל נבילה שארי' רביע עליו טוב לו שישחוט לעצמו ויעשה רק פעם אחד איסור ובנבילה צריך לעבור כמה פעמים ולפ"ז מי ששוחט לו הוא שליח של החולה וכאן לא שייך אין שליח לדבר עבירה דאדרבה אם כאמר שלוחו של אדם כמותו ונחשב השליח כמשלח אז ליכא כאן עבירה דאצל המשלח אין השחיטה עבירה אבל אי אמרי' אין שליחות אז יש עבירה אז אמרי' דכל השוחט לפניו הוא השליח שלו וה"ה לכל המלאכות הנעשי' לפניו והגם שהחולה לא צוה לו הלא הדבר הזה הוא זכות לפניו וכל ישראל נעשי' שלוחיו לזכות ודו"ק

ולפ"ז ל"ד לאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו הוא דוקא באופן שגם אם חבירו יעשה כן יהי' עבירה וגם הוא עושה עבירה רק אנו חוקרי' שטוב שיעשה ראובן איסור קל כדי שלא יעשה שמעון איסור חמור זה אין אומרי' חטא דייקא בשביל שיזכה חבירו אבל כאן שחבירו לא יעשה איסור אז גם הוא אינו עושה עבירה ודו"ק

ועתה אני אומר לך דבר אחד כי בתורה לא מצינו רק מפסוק וחי בהם שפסקי' שפקוח נפש דוחה שבת וכל אסורי' אם ע"י זה יחי' אבל אם האדם חי יחי' רק שנחקור אם נדחה עבירה אחת מפני חברתה או שבת אחד מפני שבתות הרבה ואנן נאמר שיחלל שבת בקו"ע כדי שלא יחלל שבת ב' פעמים בקו"ע אז בודאי אותו שבת שנתחלל בקרא עבירה רק אנן אמרי' טוב לעשות עבירה פעם אחד הגם שהוא נחשב לעבירה מלעשות עבירה זו ב' פעמים אז כיון שנעשה עבירה אז הוי חטא בשביל שיזכה חבירו וזה לא אמרי' וזה ברור כשמש ודו"ק וכן הנערה הנשבית אם היא בעצמה תוכל להציל עצמה על ידי חילול שבת ג"כ תעשה עבירה רק אנן אמרי' טוב לעשות עבירה פעם אחד משיעשה פעמי' הרבה וכיון שגם היא תעשה עבירה אי אפשר בתורת שליחות רק שאנן נאמר שאב יחלל שבת הגם שיעשה עבירה רק עי"כ לא תעשה עבירה זו פעמי' רבות זה הוי אין אומרי' חטא בשביל שיזכה חבירו ורחוקי' זה מזה כרחוק מזרח למערב והבן

ובזה תבין דברי המג"א בסי' ש"ו ס"ק כ"ט שנסתפק לענין קטנה אם מותר לחלל שבת בעבורה כמו בפקוח נפש יעו"ש שהניח בצ"ע ובאמת אין מובן לדבריו דגם כאן אם תגדל תהי' אסורה בשבת וגם אם קטן מסוכן קודם שיגדיל אינו מחויב בשמירת שבת ולפמ"ש פקוח נפש הוא דבר מובדל שהוא היתר ואין כאן חטא [ובאופן לענין נבילה ושחיטה לא שייך בקטן דפשיטא דמאכילי' לו נבילות] רק על עיקר חילול להציל נפש אבל לחלל שבת בעבור שלא לחלל במלאכות שבתות הרבה רק חטא הוא רק אנן נשקול בשכלינו אז יש להסתפק מהכ"ת אנן נעבור מיד עבירה בעבור גוף שעתה הוא פטור מעבירה והבן זה

וכאשר הגדתי זה לי"נ הרבני החריף מו"ה אהרן נ"י שיבח הדבר שהוא לאמתיות של תורה ובתוך פלפולו השיב קו' נאה א"כ עבד אין רשאי לחלל שבת לשחוט בשביל ישראל יען לפמ"ש הוא בתורת שליחות ועיי' גיטין כ"ג ע"ב דר"א אמר מה אתם בני ישראל אף שלוחכם בני ישראל ולמה לא חילקו הפוסקים בזה עכ"ד [אף שקו' זו לק"מ דאנן פסקי' מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ויש עבד בתורת שליחות אך א"כ תקשי לר' אלעזר לשיטת הר"ן ודוחק דפלוגתא דראשוני' הוא פלוגתא דאמוראי וק"ל] והשבתי לו דלק"מ דעי' בנקה"כ ה' שחיטה היכי דכתיב בני ישראל ממועט עבד אפי' משוחרר וכאן כתיב ושמרו בני ישראל וממועט בלשון דעבד אין רשאי לחלל שבת בעבור ישראל ודו"ק אבל באמת דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אז מרבי' אפי' עבד ובזה הבנתי ששמואל אמר אלו הי' שם