מחנה חיים חלק א שנג

דנכרתו עלי' י"ג בריתות אז חצי עשה אינו דוחה עשה ול"ת דשבת והביא ראי' שמבואר כן בתוס' שבת קל"ב ע"ב בד"ה עשה ול"ה יעו"ש ושגה ברואה תוס' כתבו כן דעשה דמילה דוחה צרעת דגם שקציצת צרעת הוי איסור עשה ול"ת אבל ווה שמילה דוחה שבת לא הוזכר שם דהוי מטעם עשה דוחה לל"ת ודו"ק וראי' דגוף המילה בשבת לא הוי מכח עשה דוחה ל"ת דבכל מקום נקטו חכז"ל היכי אמרי' עשה דוחה ל"ת כגון מילה בצרעת וכגון כלאים בציצית דהוי בעידנא ולא נקטו כגון מילה בשבת אלא ודאי מילה בשבת לא הוי מכח עשה דוחה ל"ה רק הוי כמו עבודה ועיי' תוס' דף ק"ל דהקשה גם לר"א נימא היכא דאפשר לקיים שניהם ולא יה' מותר להביא ברה"ר ודברי תוספ' צריכי' ביאור ודו"ק

ומ"ש שגם לר"י מגא"ש אם לא עביד החותך את הפריעה לא עביד אלא חצי מצוה וא"כ אין חצי מצוה דוחה ל"ת שלם הוא מחוסר הבנה אפי' אם איש יחתוך וגם יפרע והוא בעצמו עובר בעור החיתוך ל"ת ובפריעה של קרום השני עובר ג"כ לל"ת והחיתוך וגם הפריעה ביחד הוי מ"ע אחת א"כ עובר בכל עור ל"ת ומקיים בכל עור חצי מצוה איך מותר למול אפי' ע"י אחד ועיי' בשג"א סי' נ"ט שהשיג על רמ"א שרצה לומר דהוי שנים שעשו מלאכה שנהפוך הוא דהוי ב' שעשו שתי מלאכות כל אחד עשה מלאכה לעצמו וה"ה כאן במוהל אחד דוחה חצי מצוה ל"ת גמור ודוק [ובמקו"א הערותי לר"ש דסובר כ"ש למכות אבל למצוה מודה שצריך כזית א"כ לא יהי' אצלו עשה דוחה ל"ת רק שבארתי שגם לר"ש אם אוכל כזית אינו עובר רק לאו אחד ואם התרו בו על כל כ"ש אינו חייב אלא לאו אחד אבל התרה בין כזית לכזית חייב וכמו בכלאים דחייב על חוט אחד אפ"ה עשה דציצית דוחה ללא תעשה בארבע ציצית ואין כאן מקומו]

וראיתי עוד שם שמשיג על קו' נוב"י לשיטת יש"ש למה מלו ישראל כלל במדבר הא מל ולא פרע הוי כאלו לא עשה מאומה לשיטת יש"ש והשיג עליו מחבר הנ"ל כיון דלא נצטוו על הפריעה א"כ הוי החיתוך מצוה גמורה אבל אחר שיש מצוה בפריעה אז חידש היש"ש דינו דבחיתוך לבד לא הוי אפי' חצי מצוה יעו"ש ולא ידעתי איך שגה ברואה הלא הנוב"י ציין לראות דברי התוס' ביבמות דף ע"א בד"ה מ"ט שהביא פרקי דר"א דמלו ולא פרעו ואפ"ה הקשו איך אכלו קדשים כיון שנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאלו לא מלו דאל"ה איך מדקדק הגמ' ערל מקבל הזאה עכ"ל א"כ ביאר תוס' בהדי' דמוכח מסוגי' דנצטוה על הפריעה דאל"כ איך הוכיחו דערל מקבל הזאה ועל זה מקשה הנוב"י א"כ כיון דתוס' ביאר בעצמן דמל ולא פרע כאלו לא מל ונקראו ערלים יען שנצטוו על הפריעה ואף עפ"כ הי' עושי' חיתוך לפרקי דר"א וקשה כנגד סברת יש"ש וכן מוכח בגמ' דאמרו לא עלו מפני ענני כבוד ולפרקי דר"א ע"כ הכוונה דלא פרעו ואם לא נצטווה על הפריעה א"כ מאי מקשה הגמ' מ"ט לא פרעו הא לא נצטוו על הפריעה ושגגה יצא מיד המחבר להשיג על הנוב"י שלא כדת ודו"ק אבל גוף סברת המחבר מבואר ברמב"ן יבמות שם לפרש אגדת ר' ישמעאל אפשר ערלי' שמעו התורה אלא נימולי' היו כתקנה שעדיין לא ניתן להם פריעה רק חיתוך הערלה והי' נחשב להם חיתוך הערלה כנימולים יעו"ש אבל לפרש סוגי' דיבמות כך זה אין הדעת סובל כלל כמובן

והשיג עוד מחבר הנ"ל דמל ולא פרע הוי חצי מצוה ולכן מלו דור המדבר לעשות חצי מצוה ודוקא בחול מלו ולא בשבת ועכ"פ נכון דברי היש"ש דמכח חצי עשה לא נדחה עשה ול"ת והוי מצוה הבא בעבירה ולא עשה מצוה כלל עכ"ד שגה מאוד א"כ קשה איך אמרו בגמרא שאומן אומר אנא עבדא פלג מצוה ופי' יש"ש יען ששייר ציצין המעכבי' ועשה פלג מצוה וקשה ג"כ הא חצי מצוה אינו דוחה עשה ול"ת והוי מצוה הבא בעבירה דהא עשה חבורה גמורה ולא עשה אפי' פלג וצוה ודו"ק ומה שייך כאן לומר מצוה הבא בעבירה הכי פעולת החבורה פעל למצוה הלא אפי' אם יעשה חבורה עוד למצוה תחשב לו אם יגמור גם הפריעה והלא הי' מותר לו לעשות עבירה הנ"ל עיי' תוס' סוכה דף ל' ע"א ועוד יש פה שיבוש גדול הלא מקלקל בחבורה פטור רק משום שעושה מצוה הוי מתקן א"כ המצוה פועל העבירה ולא העבירה המצוה ועיי' בשג"א סי' נ"ב בסוף והבן ועוד ממנ"פ אי לא עשה מצוה דהוי מצוה הבא בעבירה א"כ אין כאן עבירה דהוי רק מקלקל ואיך חושש היש"ש על חיוב חטאת או כרת ויש לי עוד להשיב רק על פשעי' מכסה אהבה וזכור איש הזה לטוב

ואסיים בדברי מחבר הנ"ל בכי טוב שמצאתי שגם העיר על קו' נוב"י מר"א ששנים כורתי' עצים והעיר המחבר הנ"ל דשאני לר"א דאפי' מכשירי' מותר וע"כ דהותרה שבת אצל מילה אבל לדידן דהוי מכח עשה די"ג בריתות דוחה לעשה ול"ת דשבת אז אסור על ידי שנים והוא כמו שתרצתי למעלה הגם שמחשבותי מופרדי' ממחשבותיו דהוא סובר מכח עשה דוחה ל"ת ולפמ"ש אין בשבת מכח עשה דוחה ל"ת אבל כיון שוכשירי' אינם דוחי' שבת עכ"פ אינו כחול לגבי מילה וא"כ אם אפשר למעט בחילול שבת עדיף בכ"ז זכה המחבר הנ"ל בו תחילה ויפה דיבר

ומצאתי למהר"ל מפראג בספרו גור ארי' פ' עקב שביאר בדברי רש"י שהביא הדרש שלכך כתיב עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל שאמרו חז"ל אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה וז"ל והטעם כי בגמר המצוה המצוה נעשית כמו מי שבנה בית שבגמר הבנין אז נקרא בית וקודם גמר אין שם מצוה עליו ולפי' אומרי' לו גמור המצוה ולפ"ז אין להיות אחד מל והשני עושה פריעה דהא אומרי' לו גמור המצוה ויש לחלק דאע"ג שמי שמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ אם יפרע יש מצו' במילה כמו בפריעה ומותר ולא אמרי רק דומי' דקבורה דאין המצוה רק הקבורה ולא העלאה וכה"ג אמרינן דנקרא על שם הגומר וראי' לזה דשחיטת הקרבן בכהן אחד וזריקתו בכהן אחד אע"ג דשחט ולא זרק לא הוי מידי ולא אמרי' שאומרי' לו גמור עכ"ל הרי מבואר שבמעט אומר כוון הגאון מהר"ל לתשו' נוב"י הן בגמ' והן בסברא והרי לפניך עוד עמוד חזק להתיר שני מוהלי' בשבת כמובן

ואגב גררא אזכיר מה שעלה בדעתי לחדש פי' חדש בגמ' ביבמות דבודאי פריעת קרום הפריעה הי' בודאי גם לאברהם אבל שיהי' בכלל המצוה לגלות את עטרה לא הי' אברהם מצווה רק לחתוך ראש הערלה ולקרוע קרום הפריעה אבל שיהי' עטרה מגולה לא נותן לו והבאתי ראי' מדברי אגדה הובא בילקוט יהושע ק' ה' שהביא פרקי דר"א שהיו כורתין ולא היו פורעין ואח"כ כ' שקבץ יהושע כל ערלות ועשה אותם גבעה והוא פלא הלא הי' כורתין במדבר ומניין לו ערלות אטו קרום הפריעה נקראו ערלות והלא קרום הפריעה לא נלקט כלל עיי' רמב"ם הל' מילה ובש"ע יו"ד אלא הכוונה שהיו עושי' חיתוך ופריעה רק על ראש גוי' ולא הי' חותכין כל הערלה ולא הי' קורעי' כל קרום הפריעה עד שנתגלה עטרה וזה שאמר לו הקב"ה שלא נמולו כתקנן וכן באברהם לא הי' כל עטרה מגולה אבל ממקצת שחתך ופרע הי' המצוה המול ימול שלא ישארו שם ציצין והרהרתי הרבה אח"ז מצאתי למהר"ל מפראג פ' לך לך בדף כ"ו שעמד על דברי רש"י שכ' לכך נאמר בו את וז"ל והא דאמרי' פרק הערל לא ניתנה פריעה לא"א יראה לומר דהאי פריעה דקאמר שצריך לגלות המילה היטב