מחנה חיים חלק א שנא

המצוה עיי' תשו' רמ"א א"כ דומה כאלו התנה האב שאחד ימול ולא יוכל לעשות הפריעה ומוכח ממילא דיש איסור ולא כרת ודוק אבל כל זה דוחק עכ"פ אין כאן חסרון בכח שלא לעשות כל המצוה ועוד כבר בארתי במק"א דאם האב עושה שליח אז בודאי מותר שני מוהלי' יותר מביתום דשניהם הם שלוחי האב ונחשב כאלו האב מל בעצמו ועשה כל המצוה ודוק ועוד אטו לא קיים מצות מילה אפי' מי שחטף המצוה הלא בודאי קיים המצוה רק צריך לשלם לאביו י' זהובים או שצריך לשלם למוהל אשר נעשה שליח י' זהובים אבל עכ"פ הי' ראוי לעשות כל המצוה וליכא עיכוב בגוף הכח לקיים כל מצות מילה וליכא איסור עכ"פ על הראשון ודו"ק

ובנוב"י מהד"ת א"ח סי' כ"ב הביא דעת יש"ש שהחמיר כב"י והוסיף שיש חשש חיוב חטאת בשני מוהלי' והוא השיג עליו דהלא לר"א דמתיר לעשות איזמל בשבת נקנו המשנה כורתין עצים לעשות פחמין וא"כ מה שמותר לר"א במכשירין אפי' ע"י רבים ה"ה לדידן בגוף המצוה מותר אפי' ע"י רבים והביא ראי' דהא תנא דמתני' דייק מתחילה אם לא הביא איזמל מע"ש מביאו בשבת ונקט לשון יחיד ואח"כ נקט כורתין לשון רבים וע"כ דמותר לר"א במכשירין אפי' ע"י רבים כדרך המלאכה לעשות ע"י רבים וה"ה לדידן בשני אומני' והוא קו' גדולה על הב"י ויש"ש וצע"ג

ולע"ד יש ליישב דעי' בשבת ק"ל בתוס' ד"ה ר"א מבואר להכי מותר לר"א להביא דרך רה"ר הגם שאפשר להביא האיזמל דרך גגי' יען שממהר לבוא ע"י רה"ר וע"י דרך גגים יש שהיות ומיהר המצוה ג"כ דוחה שבת יעו"ש ודברי תוס' בע"ב בד"ה שלא צריכי' ביאור ולכן בהבאת איזמל נקטו לשון יחיד יען דממהר ע"י אחד יותר מע"י שנים ולכל הפחות אינו ממהר ע"י רבים אבל לעשות איזמל בודאי נגמר ע"י רבי' מהר מאשר יוגמר ע"י יחיד ואז כל קרובי מצוה מותר לר"א דהא אפי' לכתחילה מותר להמתין עד שבת לעשו' איזמל ולא צריך להכין מע"ש ועי' ברש"י עירובין דף ק"ג בד"ה אלא אבל לדידן דמכשירי' אינם דוחי' רק גוף המצוה דוחה שבת ואז בודאי אי הוי המילה כשר קודם זמנו כגון נימול בתוך ח' לא הי' שבת נדחה מפני מצות מילה כאשר הוכיח הש"ך בסי' רס"ב ביו"ד והשג"א בסימן נ"ב השיג עליו רק בזה דבתוך ח' לא נתקיים מצות מילה רק שאין לתינוק עוד ערלה ואי אפשר לעשו' המצוה יעו"ש אבל אי נתקיים אפי' המצוה בתוך ח' אז בודאי הי' אסור למול בשבת כקו' הש"ך רק יען דבאמת אי אפשר לקיים המצוה רק ביום ח' ולכן נדחה שבת א"כ מסתבר שלא יהי' מותר חילול שבת לשנים כיון דאפשר ע"י אחד כמו אם הי' אפשר לעשות מע"ש המצוה שלא הי' נדחה שבת אפי' לא'

ואוסיף נופך דלר"א הותרה אפי' אפשר לעשות בלא חילול כלל וכ"ש בחילול אשר צריך לעשות ע"י שנים כדי למהר המצוה אבל לדידן דלא הותר להביא דרך רה"ר אפי' למהר המצוה וכ"ש לעשות חילול ע"י שני אומנין אשר אין בו מיהור מצוה אשר גם לר"א אסור בשנים והבן

ובתשובת רמ"א ובנוב"י מהד"ת השיגו על הב"י הרמ"א משיג הלא מבואר בקרבן פסח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת משמע שהשחיטה הי' ע"י אחד והזריקה ע"י אחר והנב"י משיג דמבואר ביומא דף כ"ו חל להיות בשבת הי' הפייס בט"ז כהנים אחד שוחט ואחד זורק הרי מבואר דמתירין ע"י שנים הגם שאחד יכול לעשות ועי' יו"ד סי' רס"ו ברמ"א שזה יסוד היתרו

ונלע"ד להצדיק את יוסף הצדיק הוא רבינו ב"י דהבדל גדול יש בין קרבן ובין מילה דבכלל המצות אשר יש לנו נמצא בו אופני מצות משני שמות כאשר אבאר בעזה"י (א) כל שאנו עושי' פעולה בגופינו יען שנצטוינו לעשות זאת כגון מצות מילה או קידוש החודש או כיבוד אב והנחת תפילין וכדומה שאין פעולתינו לעשות בו עבודה בבית המקדש לפני ד' ואין בגוף החפץ אשר בו המצוה דבר אשר יהי' לפני ד' זה נקרא צורך מצוה בלבד (ב) אם עיקר המצוה אשר נצטוינו לעשות פעולה היא לא לנו רק לפני ד' להביא דבר שבקדושה אשר יהי' מרוצה לפני ד' לקרבן לפניו אבל לולא שיש מקדש אשר בו נעבוד לרצון לפני ד' אין לנו מצוה בו זה נקרא צורך גבוה דהא כל המצוה הוא רק לעשות צורך גבוה ובכל צרכי גבוה הני כהנים שלוחי דרחמנא עיי' נדרים דף ל"ו אבל בכל צרכי מצות צריך השליח להיות תחת הבעלים ולא שלוחי דשמיא

ולפ"ז לק"מ קו' רמ"א ונוב"י דבודאי בכל צרכי גבוה מותר לעשות הדבר אפי' ע"י הרבה אנשים הגם שאפשר לעשות ע"י אחד ולא שייך לומר דצריכי' למעט שלא יעשה חילול שבת ע"י אנשים רבים דשאני צורך גבוה שלא נכנס כלל עבודת גבוה בכלל שמירת שבת אבל מילה שהיא מצוה ולא צורך גבוה אז כיון שהמצוה תדחה שבת אז יש איסור לעשות חילול שבת רק אם האיש המחלל עושה כל המצוה והבן זה בעזה"י

והבט נא וראה כי חכמי התלמוד חלקו כך הנה בשבת דף קל"א ע"ב כופל ומשלש הגמ' מנ"ל לר"א דמכשירי סוכה או מכשירי מצה או מכשירי שופר דוחי' שבת ואמרו אי מעומר ושתי לחם יליף שאני התם בעומר ושתי לחם שכן צרכי גבוה ועיי' ברש"י בדף קל"ג ע"ב בד"ה ר"י שכ' וז"ל אלמא אע"ג דאיכא מצוה כיון דלאו צורך גבוה לא מחללינן והכא נמי פירש הוי דהוי אתחלתא דחילול כי הכא בלא צורך גבוה לא מחללי' עכ"ל הרי שמילה דומה רק לקידוש החודש דהוי צורך מצוה ולא צורך גבוה ודו"ק וכן מבואר ביבמות דף ה' מה לפסח ותמיד שכן צורך גבוה יעו"ש בסוגי' וכן במנחות דף ס"ד ע"כ לא אמר ר"י התם דליכא צורך גבוה שכ' רש"י וז"ל דאינו קרבן עכ"ל הרי מבואר דקרבן שהוא צורך גבוה שאני מצורך הדיוט כגון מילה

ובחדושי על הסוגי' עמדתי על דברי רס"י במנחות בד"ה אבל הכא דאיכא צורך גבוה שכ' ח"ל דבחמש שביחא מילתא עכ"ל וקשה לו יהי' דליכא שבח אפ"ה מותר כמו בתמיד דמותר ע"י ריבוי כהנים שהוא צורך גבוה וא"כ ה"ה עומר וצע"ג

אך לק"ו דבשלומא בתמיד ליכא חילול שבת בריבוי מלאכו' בהרבה כהנים מאשר יהי' ע"י כהן אחד אז מותר ע"י כהנים הרבה אפי' יען דהוא צורך גבוה אבל בעומר לקצור חמש סאין ולרבות במלאכה אז לולי דיש שבח בחמש יותר מבשלשה הי' אסור לקצור חמש דהך שני סאין הוי כמו שלא לצורך גבוה לכן פי' רש"י דשביחא מילתא והוי צורך גבוה ודו"ק

ואוסיף עוד הגם דזריקה מעכב לענין הכשר קרבן אבל עכ"פ כל מעשה המובדל בשם אשר עושה בקרבן הוא מצוה בפני עצמו וכהן מברך עלי' וכמו למ"ד מצות ציצית ד' מצות הגם שכולם שוין ומעכבי' זא"ז אפ"ה הוי ד' מצות מכ"ש בשמות מובדלי' שם שחיטה ושם זריקה ושם הקטרה ועיי' במ"ל הל' א' בפ"א מה' מעשה קרבנות אבל במילה חיתוך ופריעה שם אחד הוא ודו"ק והארכתי בזה בחדושי ולא באתי רק להערה

וראיתי בשג"א סי' נ"ט שיצא להחמיר אבל לא מכח אומן הראשון שעושה איסור אלא מכח אומן השני עושה איסור יען אם אומן הראשון עושה הפריעה הוי חילול אחד כמו אם לא סילק ידיו מותר להחזיר אפי' על ציצין שאינם מעכבי' את המילה אבל אם הראשון סילק ידיו והשני מתחיל מחדש אז הוי ב' חלולין של שבת יעויין שם בסוף התשובה בזה: