מחנה חיים חלק א שנ

מסדר הגמ' לסמוך לדלעיל שלא לטעות דהנך סימני' לענין יבום וחליצ' ורבנן בעצמן לא יכלו לומר דבריהם על המשנה דנדה דשם לענין יבום וחליצה קאי וליכא סי' רק זה שאינו עושה כיפה כנלענ"ד בעזה"י

ומעתה בא ברוך ד' וראה בלשון הנמ"י שהבאתי לעיל שהבין כמ"ש דכאן דן הגמ' בשם ר"י לדעת סריס מבטן אמו שלא הי' לו שעת הכושר אז מפרש ר"י סימן דאינו עושה כיפה דאלו לדעת סר"ח דעלמא לענין כל התורה הא נתפרש לקמן סימנים הרבה ואח"כ ביאר שסי' דאינו עושה כיפה הוא סי' מיוחד ומובהק שהוא בלבדו הוי עדות על סריסות ממעי אם ונוכל לסמוך עליו לבדו שאין לסר"ח ממעי אם אלא סימן זה בלבד אבל סר"ח דעלמא שאינו לענין יבום רק לענין חיוב מצות או עונשים נתפרשו לקמן סימנים הרבה נגלה עין בעין דהבין הסוגי' כמו שפרשתי בעזה"י

תמצית הדברים העולה מפירושי בהבנת נמ"י דלענין חליצה ויבום אין סימן לדעת שלא הי' לו שעת הכושר רק סימן כיפה לבד וסי' זה מהני לכ"ע אבל לענין סר"ח דעלמא לענין עונשים או מצות או קנינים אם הוא גדול או קטן אז יש סימנים הרבה ושם פליגי ר"ה ור"י דסובר בא' מהן חוץ אם יש ב' שערות בזקן דצריך כולם ודו"ק

אך שיטת התוס' לא משמע כן דבד"ה עד שיהי' בכולן כתבו וז"ל אע"ג דאמרי' לעיל דבעי' שיהי' לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולים להוודע משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימני' ניכרים כל אחד בזמנן הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא הי' ראוי' להיו' ניכרים סמוך ללידתו עכ"ל מבואר דהבינו דהנך סימנים המפורשים בע"ב המה סימנים על סר"ח מבטן אמו שרבנן איירו בסריס לענין יבום וחליצה ופליגי ר"ה ור"י אי צריך כל הסימני' לענין להחזיקו לסריס לפטור אותו מחליצ' ויבום או די בא' ולכך הקשו איך אפשר להכיר כל הסימנים מבטן אמו ותי' יען שכל א' בא בזמנו ובאמת אם לא בא אחד מכל הסימני' בזמנו לא הוי סריס מבטן אמו ואי הי' סבירא להו דיש ג"כ סריס דעלמא לענין כה"ת כולה אעפ"י שאינו סריס מבטן אמו למה להו לדחוקי כולי האי משמע דס"ל דמי שאינו סריס ממעי אמו לא נכנס בכלל שם סריס דהוא רק מין חולי ומשמע להו דגם לענין עונשים צריך להיות סריס מאמו דאל"כ הוא רק מין חולי ונשאר קטן אבל מי שנסרס אח"כ ע"י חולי או רעדה אפי' לענין עונשי' לא הוי סריס ומה שאתמר בן ח"י שאכל חלב ונולדו בו סי' סריס היינו כל סימני סריס נולד בזמנו ודו"ק וידים מוכיחות לשיטת התוס' מדנקט הגמ' בנדה והוא שנולדו בו סימני סריס הא לפי דברי נמ"י ולפי פירושי ליכא ראי שהוא לקוי ממעי אמו רק סי' שאינו עושה כיפה והי' לגמ' לומר והוא שנולד לו סי' סריס ודו"ק וכי תקשי אפי' אם נימא שהסימנים המבוארי' בגמ' קאי ג"כ על יבום וכאשר משמע מרש"י שם בנדה שנקט בשרו מוציא הבל ושערו לקוי ובשרו מחליק ובאמת די אפי' באחד מסימנים והי' לגמ' לומר סי' סריס זה לק"מ דנקט סימנים יען שיש ס' הרבה אבל לפי דברי הגמ' הוי סי' כיפה מיוחד

ובזה פלא בעיני על המהרש"א שהקשה לתוס' דחקרו לר"ה דאמר עד שיהי' בכולם איך אפשר לידע שכל סימני' לקוים ממעי אמו ונתפלא למה לא חקרו לר"י דסובר באחד מהם וקשה איך נדע ע"י שאין לו שערות שהוא לקוי ממעי אמו ותי' שר"י קאי על סריס דעלמא כמ"ש הנמ"י ולדעתי אם תוס' סברו כשיטת נמ"י לא הי' קשה קושייתם אפילו לר"ה וצע"ג כעת

והמורם מנמ"י דסובר דלענין חליצה מהני דוקא אם נבדק מיד אחר לידה כהבנת הרמ"א בש"ע ושוה בזה עם שיטת התוס' אך במ"ש הב"ש בסק"ב דמשמע מרמ"א דיש עוד סי' אשר נוכל להכיר מיד אחר הלידה מן הנמ"י לא משמע כן שרק כיפה הוי מיוחד וגם מובהק ועכ"פ בנידן שאלתינו שלא נבדק ממעי אמו יש להחמיר

ועונותי גרמו שאז כאשר עסקתי בתשו' הלז מתה עלי בתי הנעימה לאה אשר היתה נקראת על שם אמי הצדקת ז"ל ולא זכיתי לבוא לעמק יהושפט לדעת הדין להלכה וד' ישמרני מכל רע עד עולם ויאר עיני בתורתו שאמת יהגה חכי ולא אבוש בעוה"ז ולא אכלם לעוה"ב אמן

סימן ק"א שאלה אי יש סרך איסור ליקח שני מוהלי' לתינוק אחד אשר יום שמונה שלו בשבת או לא

תשובה מחלוקת ישנה היא בין המורי' ופוסקי' מהם עולי' בכח דאיסורא מהם יורדי' בעמק יהושפט בכח דהיתרא ואשר חנן אלקי' את עבדו אותו אשמור לדבר בעזה"י

הנה הב"י ביו"ד סי' רס"ו פתח פיו לאסור הדבר ומסייע מלשון רש"י שבת קל"ג שדייק אמאי חייב מי שלא ליקט המילה משמע דאסור לשני אומנין לעשות מילה אחת ומסיים וז"ל כגון שיתנו ביניהם שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא יפרע עכ"ל מבואר שאסור בשבת שאחד ימול ואחד יפרע ומשמע שבין הראשון הוא החותך הערלה או השני שעושה הפריעה כולם עבדו איסורא כמובן ודו"ק

אמנם הרמ"א בתשובה סי' ע"ו משיג אם הפורע עושה איסור א"כ מאי פריך הגמ' בשבת אמאי חייב האומן לימא להו עבדו אתם פלגא דמצוה וקשה הלא אסור להם לעשות פלגא דמצוה בשבת וצע"ג

ועלה בדעתי לתרץ דבודאי מי שמתחיל למול ויש בידו לעשות כל המצוה רק אח"כ פוסק ממצוה לאחרים לעשות הגמר אין איסור כלל כגון האב שמתחיל לעשות חיתוך יוכל לפסוק ולצוות לאחר לעשות פריעה או אם האב כיבד לאחד למול בנו והוא שלוחו להיות כמוהו אז יוכל המוהל להפסיק אחר החיתוך ולצוות לאחר לעשות פריעה דשליח עושה שליח [עיי' גיטין דף כ"ט איתא לבעל איתא לכולהו ועיין שיטת קדוש מדריוש בב"ש א"ע] אבל אם האב לקח מתחילה שני מוהלי' למול בנו רק השני אומנין יחלקו ביניהם שאחד יעשה החיתוך ואחד הפריעה א"כ מי שהוא שליח על החיתוך לא נעשה שליח על הפריעה וכך בהיפך השליח על הפריעה לא הוי שליח על החיתוך אז כל אחד אינו ראוי' אלא לעשות חצי מצוה אז יש איסור בדבר ולפ"ז הגמ' איירי דאומן הי' שליח האב על כל מצוה של מילת בנו רק הוא לא הלקיט הציצין אז בודאי יוכל לומר אנא עבדא פלגא דמצוה לכו אתם וסיימו המצוה כי אתם שלוחי לעשות שאר חצי מצוה אבל הב"י כ' כגון שיתנו ביניהם שאחד ימול וא' יפרע שמתחילה לא הי' המל ראוי' לעשות גמר מצוה אז יש איסור בדבר ודוק

אך באמת אין זה עולה בדעת הב"י דא"כ למה צריך לדקדק מרש"י דיש איסור בדבר אפי' אם שם ליכא איסור כלל יען דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו על כ"פ בשני מוהלי' אשר צריכי' להתנות כל א' על מה נעשה שליח יוכל להיות אפי' איסור חטאת או כרת יען דאין ראוי' לכל המצוה והגם שאי אפשר להיות בו כרת דא"כ הי' לגמ' לומר כגון דלא נתכבד האומן רק בחצי מילה ולמה צריך לדחוק בשבת בערב ואומר יכילנא אבל עכ"פ יוכל להיות איסור ולמה צריך לדייק מרש"י ולא חידש דינו מסברא ואם מדייק מרש"י א"כ יש איסור בכל אופן ולמה מדייק הב"י שזה ימול וזה יפרע וצע"ג

ויש לדחוק דהוכיח כן דהא ע"כ איירי דאומן לא ידע לעשות פריעה דאל"כ בלא זה שאומר להם עשו אתם פלגא דמצוה הוי התחיל ברשות דהא התחיל אדעתא לגמור כל