מחנה חיים חלק א שמו

הרמב"ם בדיקה מיד כשנולד רק כל זמן שאנו בודקים אותו ונמצאו בו סימני סריסו' ידענו שהוא סריס מבטן אמו ולא הי' לו שעת הכושר מאחר דנלקה תחילה וסוף ודוק

(ב) הראב"ד כתב בהשגות בפ"ב מאישות הל' י"א וז"ל א"א אנו אין לנו אלא שזה שלא הביא ב' שערו' בזקן הוא סימן סירוס וקיי"ל כר"י דאפי' באחד מהם ואין אנו צריכי' עוד לסימן אחר עכ"ל ובהל' י"ב כתב וז"ל כ' הראב"ד ז"ל ולא אפי' נולדו בו השאר שהרי חסר סי' זה שהוא הגדול מכולם עכ"ל והכ"מ והלח"מ נתקשו בו (א) הלא לראב"ד הכל תלוי בשערות הזקן אם אין לו שערו' בו הוא סריס בודאי ואם יש לו שערות הנ"ל כל שאר סימני סריסות לא יעשו אותו סריס וא"כ קשה למה מנו חכמים כל הנך סימני סריס וצע"ג (ב) למה אמר ר"י אפי' באחד מהם הא הוא קאי על ליכא שערו' בזקן וזה הוא סימן של סריסות א"כ הי' לו לומר אין לו שערות בזקן הוא סריס וצע"ג (ג) עוד הקשה הלח"מ מאי משני הגמ' ר"נ סיכי דיקני הוי לי' וקשה א"כ לראב"ד די בזה שלא יוכל להיות סריס ולמה ציוה לעיי' אי בשרו מעלה הבל יעו"ש שהניח בצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים לבאר דברי תוס' ביבמות דף פ' בד"ה עד שיהי' בכולן ז"ל ואע"ג דאמרי' לעיל דבעי' שיהי' לקוי ממעי אמו ויש סימנים שאין יכולים להוודע משנולד כיון שניכר מיד שאינו עושה כיפה ושאר סימנים ניכרי' כל אחד בזמנו הוכיח הראשון על האחרי' שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרי' סמוך ללידתו עכ"ל מדכ' ושאר סימנים ניכרי' כל אחד בזמנו מוכח דאיירי שבדקו על כל סימן וסימן מיד בשעה שראוי להיות ניכר כמו שנדבק מיד אחר הלידה על סימן כיפה בזמנו אבל אם סימן כיפה הי' נבדק אחר הלידה ועל שאר סימני סריסות לא נבדקו כל אחד בזמנו שראוי להיות ניכר כגון שהמתינו אח"כ עד שנת ח"י אז לא מהני הבדיקה אשר מצאנו עכשיו כל שאר סימני סריסות יען דחיישי' שמא יש מן השאר סימן אשר הי' להן שעת הכושר רק אח"כ נתקלקל הטבע ונשתנה לסימני סריסות ור"ה מצריך עד שיהיו בכולן שכל הסימני סריסות צריכין להיות שנלקו ממעי אמו ותוס' הקשו הלא מיד אחר לידה א"א להכיר כולם ותי' כיון שסימן כיפה ניכר בעתו אחר הלידה ושאר הסימנים ניכרים בזמנן הראוי להיות ניכרי' די בזה להחזיק לודאי סריס ודו"ק וע"ז הקשו א"כ למה לר"מ קטן אינו חולץ ואינו מיבם הא לר"ה צריך שכל הסימני' צריכי' ליקוי ממעי אמו וא"כ אפי' אם לבסוף ישתנה ולא יעשה כיפה וגם שאר כל הסימני' יובדקו בזמנם ויהי' לחוש שכולם לקוי ממעי אמם אפ"ה עכ"פ סימן כיפה אינו לקוי ממעי אמו ולא הוי סריס כנלענ"ד הבנת דברי תוס'

ופלא בעיני שראיתי למהרש"א שהקשה הלא קו' תוס' קשה ג"כ לר"י שסובר דדי באחד עכ"פ ביבום דצריך לקוי ממעי אמו א"כ אין די באין לו שערו' בזקן וע"כ בכולן וא"כ אם עושה כיפה יהי' מותר לחלוץ ולייבם יעו"ש שהאריך ודבריו נפלאים הכי לא משכחת הגם שעושה כיפה ועכ"פ שאר סי' סריסות המה לקויין ממעי אמו אבל אין הוכחה שהמה ממעי אמו כיון שלא הי' ניכר מיד סימן כיפה וא"כ לפטור אותו מחליצה ויבום שהוא קולא אי אפשר גם לר"י חוץ אם לא הי' עושה כיפה מיד אחר שנולד אבל להקשות לר"י שיהי' מותר לחלוץ או לייבם בעודו קטן יען שעושה כיפה זה לק"מ דלדידי' נעשה סריס בסימן אחד יהי' איזה סימן מהסימני סריסות והלא יש ספק בכל סימן סריס שניכר אח"כ בזמנו דילמא הוא לקוי ממעי אמו וא"כ אסור לייבם דילמא הוא סריס ע"י סימן שיביא אח"כ ומהכ"ת להקל והוא בעיני נקודה נפלאה מאוד

הארכתי במקצת חוץ לעניננו אבל לכאורה קשה מנ"ל לתוס' הא דלר"ה צריכי' אנו לידע בבירור שיש לו כל סימני סריס ואז קשה איך נברר שכולם לקויים ממעי אמו דלמא די אם אנו יודעי' שאינו עושה כיפה אז סמכי' שבודאי הוא סריס חוץ אם נדע שנמצא בו סימן להיפך כגון שראינו שבשרו מעלה הבל או שזרעו אינו דיהה וכדומה ולר"י אפי' אם ראינו סימן בהיפך שמורה שאינו סריס כיון שעכ"פ ידענו בו סימן אחד של סריסו' די בזה וכמו שמורה באצבע פשטות הגמ' דלעיל מנא ידעי' אמר אביי כל שאינו עושה כיפה משמע שדי בבדיקת סימן אחד הנ"ל וצע"ג

אמנם לק"מ דר"ה אמר עד שיהי' בכולן משמע שצריך בירור שהוא איש שנמצאו בו כל סימני סריסות דאל"כ הי' לר"ה לומר אם חסר אחד מסימני סריסות לא הוי סריס הי' משמע דוקא אם מבורר שחסר אחד אבל אין צריך לבדוק אם חסר סימן אחד וכן מר"י דאמר אפי' באחד מהן משמע שדי אם נדע שיש לו סימן אחד וסימני סריסו' ולא צריך לברר שהוא לקוי בכל סימני סריסות אבל בודאי אם ידענו שיש לו סימן שהוא סריס כגון שזרעו דיהה אבל יש לו היפך סימן שבשרו מעלה הבל וכדומה אז אמרי' מה מעלה להאי סימן מהך סימן ויש תרי סימני' דסתרי אהדדי והוי ספק סריס ודו"ק

ובן אחי הב' החבר ר' משה נ"י השיב לי א"כ הא גופא קשה למה לר"י די בסימן אחד לפטור מחליצה ומיבום למה לא נבדוק לברר אולי המצא תמצא סימן הסותר ויהי' ספק סריס וצריך ליתן חליצה מספק ומהכ"ת להקל באיסור לא תהי' אשת המת החוצה וצע"ג

והשבתי לו טובים דבריך לפום רהיטא כי כלל גדול בש"ס כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ויש לאל ידי לדחות קו' הנ"ל בנקל דבאמת אם יש לברר מבררי' רק פליגי אם א"א לברר דלר"ה יש עיכוב בדבר שאינו סריס רק אם נדע שיש בו כל סימני סריס ולר"י לא צריך אבל אם יש בידנו לברר מבררי' וכן משמע מלשון הראב"ד שכ' וז"ל וקיי"ל כר"י דאפי' באחד מהם ואין אנו צריכי' עוד סימן אחר עכ"ל השיג בזה על הרמב"ם שפוסק אם אין לו שערו' בזקן צריך עוד סימן אחר אז משיג הראב"ד שאין אנו צריכי' להיתר עוד סימן שדי בסימן אחד אבל מכח איכא לברורי צריכים אנו לבדוק אם נמצאו בו כל הסימנים [ונ"מ שאין קפידא על שאר סימנים לבדוק כל אחד בזמנו הראוי להיו' ניכר רק אז כאשר אנו רוצים לסמוך להקל בעבור סימן שערות אמרי' הלא איכא לברורי] והבן זה

רק אערוך לפניך שכאן לא צריך לברר דאיש אשר לא הביא לי"ג שנים שערות למטה וגם לא הביאם עד אחר עשרים הוא כבר יצא מרובא דעלמא שאינם סריסים דרובא דעלמא מביאים לי"ג שנים שערות גדלו' ולכל הפחו' עד עשרי' ורוב אנשי' אשר יצאו מרוב דעלמא ויש להם אפי' רק סימן א' של סריסו' נמצאו בהם כל סימני סריס כמובן בסברא לר"י שאומר שדי באחד מהן אז הגם אם אנו בודקי' אותו ונמצא בו סי' שאינו סריס כגון שבשרו מעלה הבל יהי' סי' מול סי' ונשאר עכ"פ ספק סריס דהא נמצא בו סי' א' של סריס ולא שייך לומר כיון שיש סימן כנגד סימן א"כ אמרי' דהוא מהרוב שאינם סריסים זה אינו דהא כבר יצא מרוב דלא הביא ב' שערות וגם נמצא בו סימן סריסות [ועיי' תשו' ריב"ש סי' תע"ד] א"כ מהכ"ת שלא לסמוך על הרוב ונתחיל לברר אולי יהי' היפך סימן ויהי' נשאר עכ"פ ספק סריס וזה לא נקרא בירור לעשות מן רוב ספק והוא סברא ישרה בעזה"י גדולה מסברת נוב"י ביו"ד סי' נ"ז לענין ס"ס דאיכא לברורי]

וא"כ מיושב קו' הכ"מ למה הוזכרו שאר סימנים לשיטת הראב"ד הא אם יש לו שערות ע"כ אינו סריס ואם אין לו שערות נעשה סריס ע"י סימן זה ולפמ"ש לק"מ לכך מנו חכמים לדעת כל סימני סריסות שאם יהי' לו סימן של