מחנה חיים חלק א שמה

מביא ב' שערות עד כ' או ל"ה שנים דכמו דחיישי' על קטן בסתם שלא הביא ב' שערות ולא סמכי' על חזקה דרבא לקולא יען דיש ריעותא שלא הביא סימני שערו' ה"ה בסריס הנ"ל כיון דיוכל להביא סי' סריסות א"כ כל זמן שלא הביא סי' סריסות חיישי' דבלי סריסות ג"כ לא הי' מביא שערות אבל בסריס אדם דלעולם לא יביא סי' סריסות א"כ ליכא ריעותא כלל דמה שלא הביא ב' שערות הוא מחמת סריסו' וא"כ סמכי' בודאי הוא מן הרוב שנולדי' בטוב בטבע שמביאי' שערות לי"ג שנים ונעשי' גדולים לזמן הזה אבל בודאי אי סריס ע"י אדם אינו מביא שערו' גם סריס שנמוכו ביציו או נדעכו לא יביא שערו' כי חסר כח התאוה במקום ערוה להביא שערות למטה עיי' רמב"ם פ"ב מאישות ובפי' המשניות בנדה מ"ה והבדל ביניהם שכאן יש ריעותא שלא מביא ס"ס

וראיתי בבית מאיר סי' קע"ב שירד לעומק העיון מה בכך שהוא סריס אבל עכ"פ מנ"ל שהוא גדול דילמא הגם שהוא סריס אעפ"כ הוא קטן והוכיח מכאן דחזקה דרבא הוא דאורייתא אפי' לקולא ולהוציא ממון רק אם איכא לברורי מבררי' אבל במת דליכא לברורי כגון בב"ב סמכי' על חזקה דרבא יעו"ש שהחליט לדין מכח דין הנ"ל ובמכ"ת הקדושה לא נכון בעיני דבשלומא כאן בסריס אדם דיש לתלות מניעת שערות בסריסות וריעותא אין כאן דהוא לא יביא סימני סריסו' אז אמרי' כיון דנולד שלם רק אח"כ נעשה סריס שמעכב לשערות הוא בודאי מן הרוב המביאי' לי"ג שנים אבל בקטן בעלמא דליכא דבר לתלות מניעת השערות כיון דראינו שאין לו סי' סריסות אמרי' דלמא לא הביא עדיין אלא יביא אח"כ שערות אם הי' חי דיש מיעוט המואחרי' להביא סימנים ולא סמכי' על חזקה דרבא רק אם יש דבר לתלות כמו בסריס אדם דזה לא יוכל להביא שערות וקו' נוב"י מתוס' בב"ב דף קנ"ג בארתי בחדושי שם דלק"מ דכוונת התוס' יען דהא מצינו שערות רק שניחוש שמא נשתנו אחר מיתה ע"ז הקשו נסמוך על חזקה דרבא ובודאי לא נשתנו והבן בקיצור

תמצית הדברים דלרמב"ם לא משכחת סריס חמה רק הנולד מבטן אמו אבל מי שנעשה אח"כ סריס הוא סריס אדם וליכא בו סי' סריס כלל דכל הסימנים המוזכרים בגמ' הוא סריס חמה מבטן אמו ודו"ק

אך מה שפלא בעיני שלא מצאתי לרמב"ם ה' יבום אשר ביאר שם שסריס חמה פטור מחליצ' ומיבום ולא מפרש מאומה שזה דוקא אם בדקנו גם מתחילה וראינו סימני סריסות משנולד וצע"ג ועוד נפלא בעיני על שבפ"ב מאישו' שביאר שאם אין לו שערות בזקן צריך עוד סימן אחר להיו' מוחזק לסריס למה לא ביאר שדוקא באחד סימני' שניכרי' בו מיד כשנולד כגון סימן כיפה או מי רגליו אין מחמיצי' וצע"ג

לכן לבי אומר לי שיש לרמב"ם הבנה אחרת בגמ' דלכאור' יפלא בעיני דגמ' הקשה וניחוש שמא הבריא בנתים ומשני כיון דלקוי תחילה וסוף לא חיישי' והוא פלא דהיה לגמ' לומר כגון דבדקו בתחילה ובסוף וכיון דלקוי תחילה וסוף לא חיישי' וצע"ג ועוד פלא בעיני אם איירי דבדקו אותו מיד אחר לידה והכירו בתינוק שמטיל מים ואינו עושה כיפה א"כ יש כאן חזקה דמעיקרא ומהכ"ת ניחוש שמא הבריא הלא בכל התורה אזלי' בתר חזקת קמייתא ולמה יצריך בדיקה לבסוף כלל דבשלומא בבכורות צריך בירור דאולי הוא מום עובר ויש לו רפואה אז לא נחשב לקדשי' לצאת מקדושת הגוף אם יוכל להתרפאות אבל כאן דבל סריס חמה יוכל להתרפאות אעפ"כ כיון שלא נתרפא עדיין פטור מליבם ולחלוץ וא"כ אוקמי אחזקה דבודאי עדיין אין עושה כיפה

ואין להשיב יען דע"י אותו סימן יהי' סריס ויש רוב כנגדו רוב אנשים אינם סריסים ואם רוב כנגד חזקה צריך בירור מכ"ש חזקה כנגד רוב עיי' מג"א סי' תל"ז ובמחה"ש סי' ח' ויש בידינו לברר אם גם עכשיו אינו עושה כיפה זה אינו דכאן דהי' ניכר סימן סריס מיד אחר לידתו בזה יצא מרובא דעלמא דרובא דעלמא אין להם סי' סריס בתולדתן ועי' תשו ריב"ש סי' תע"ד וא"כ יפלא למה צריך בדיקה לבסוף וצע"ג

אך לק"מ יען דידענו שיש לסריס חמה רפואה צריך לחוש אולי נתרפא מכבר דמעולם לא הי' לנו חזקה שלא יתרפא ואולי כבר נתרפא וצריך בירור [כמו חזקה העשוי' להשתנות]

אבל א"כ קשה מאי פריך הגמ' וניחוש שמא הבריא בנתים הוא פלא הלא יש חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא אשר מתאחדים שהי' סריס וגם עכשיו נמצא שהוא סריס ומהכ"ת ניחוש שהבריא בנתים וצע"ג

ונלע"ד שבעבור הנ"ל יש לרמב"ם פי' אחר דבודאי כל סימני סריס שמנו רבנן המה מופתים שאיש הזה נולד ממעי אמו בכח סריסות סריס דומיא דאיילונית דלולי שנולד עמו בטבע מבטן אמו רק אח"כ בא לו חולי ונעשה סריס היינו שפועל החולי שלא יוליד אבל שיתן סימני' בגופו שישתנה הטבע באותו' בגופו זה לא יהי' רק אם יצא מבטן ונאכל חצי בשרו אבל גם מי שנולד מבטן אמו בסריסות יוכל להיות שכבר נתרפא מסריסות אך בנקל יחזרו לו סי' סריסות ע"י פחד רעם או חולשת החולי יען כי טבעו הוכן מבטן אמו לקבל סריסות [טוט שרי וטוט אסיר] מה שנתרפא חוזר לאיתנו ע"י מקרה לא טהור ואביי שאמר סימן שמטיל מים ואינו עושה כיפה היינו שאנו רואי' עכשיו שמטיל מים ולא עושה כיפה נודע לנו על למפרע שנולד מבטן אמו בסריסות דלולי שמרחם אמו הביא עמו כח סריסו' לא יוכל לבוא לו סימני סריסו' ומביא הגמ' שהסימני' באי' רק מחמת דאמו אפאה פת בצהרים ושתתה ירקה לדעת שסימן שאינו עושה כיפה לא יהי' אלא בצאתו לאויר העולם אחזו השבץ ואבות אכלו בוסר ולכן מספר הגמ' דר' יוסף שמע מאמו כל ממעי אמו לקוי ולכאורה יפלא לאיזה תכלית מספר הגמ' שר"י הבין דברי אמו אלא רמזו אחר ששמע שלא יבוא סימן כיפה אלא אם אשה אפאה בצהרי' ושתתה ירקה מזה הבין דברי אמו שסימני סריס חמה לא יוכלו להיות אלא אם הובאו מבטן אבל מעולם לא איירי הגמ' דבדקו אותו תינוק בשעת לידה רק עכשיו אנו בודקי' אותו ומזה שאינו מטיל מים בכיפה ידענו שהוא לקוי ממעי אמו ופריך הגמ' כיון דמעולם לא בדקנו לדעת בבירור שהי' לקוי בסימן זה שאינו עושה כיפה משעת לידה רק עכשיו אנו רואים שאינו עושה כיפה גזרנו לנו שע"כ בצאתו מרחם הי' ג"כ לקוי בכח סריסו' אעפ"י שלא הוחזק מעולם לפנינו ועי' תוס' חולין בחזקה שלא נתבררה מעולם ועיי' בנוב"י ח"ר בקו"ע] וא"כ ניחוש הגם שידענו עתה שבא לעולם בכח הנ"ל ניחוש שמא נתרפ' על שעה אחת דהא סריסות בידי שמים יש לו רפואה רק עתה חזר ע"י פחד או חולי וא"כ הי' לו שעת הכושר ומשני כיון דידענו מבדיקה שהוא לקוי תחילה וסוף לא חיישי' שמא נתרפא מסריסות אשר בא מבטן אמו רק שבא לו החזרה רק אמרי' כמו שנמצא כן היה ולא היה לו שעה אחת אשר נתרפא מסריסותו דמהכ"ת נימא סימנים ראשונים אזלו לעלמא והנך אחרינא נינהו [ועיי' בתוס' בב"ב דף קנ"ג ע"ב בד"ה השתא הגם שמת אעפ"כ לא אמרי' מחליו הראשון אלא אח"כ נחלה ומת דרוב חולי' לחיים אבל כאן לא שייך רוב סריסי' יתרפאו ושוב יבא עליהם סריסות במקרה ועיי' תוס' ביבמות דף פ' ע"ב בד"ה כד שיהיה בכולן דכתבו דלא שייך רוב חנונים סריסים אם יתגדלו אינם סריסי'] ודו"ק

היוצא מזה דלרמב"ם לא משכחת סימני סריסות בגוף רק אם הוא נולד בסריסו' מבטן אמו ובאמת לא מצריך