מחנה חיים חלק א שמד

התחתון ולא בזקן העליון דאז בסימן א' נעשה סריס וע"כ הך בלא הביא סימני סריס איירי דליכא אפי' סימן אחד של סריסות (ב) כגון דהביא ב' שערות בזקן עליון ולא בתחתון דאז לא הוי סריס אלא א"כ נמצאי' בו כל סימני סריסות וא"כ האי וכי לא הביא סימני סריס איירי דלא הביא כל סי' סריס וההבדל ביניהם דבלא הביא ב' שערות כלל אז מהני ב' שערות בזקן התחתון עד ל"ה שני' אבל אם לא הביא אותם נעשה לל"ה שני' סריס אבל בהביא ב' שערות בזקן עליון ולא הביא כל סי' סריסו' אז לא מהני עוד שערו' עד ל"ה שנה יען שכבר הקדימו איזה סימני סריסות אבל בשנת ל"ה לא נעשה סריס רק נעשה גדול יען דמכבר התחילו שערות בזקן העליון שמורי' על גדלות רק לא נגמרו וכן הסריסות לא נגמר דהא לא הביא כל סימני סריסות וא"כ מסתמא הוא מרוב בני אדם שאינם סריסי' ונגמר עכשיו הגדלות והבן והגמ' פריך וכי לא נולדו סימני סריס עד כמה על שני פנים הנ"ל ומשני עד רוב שנותיו דאז פעם נעשה סריס לרוב שנותיו ופעם נעשה גדול לרוב שנותיו ודו"ק

ועתה בא ברוך ד' וראה שזה רמז הרמב"ם במתק לשונו הטהור שבהל' י"א שאיירי שלא הביא ב' שערות בזקן לכן הזכיר שהוא בקטנותו עד שיבי' ב' שערות למטה אבל בהל' י"ב לא הזכיר רק שהוא בקטנותו ולא הזכיר עד שיביא ב' שערות למטה יען דכבר הביא מקצת סי' סריסות שוב לא מהני עוד שערות ומיושב קו' א' ודו"ק ולכן הזכיר בהתחלת הל' י"ב שאם לא הביא לא שערות ולא סימני סריסו' נעשה סריס לל"ה שנה סריס ולא גדול ודו"ק ובעבור זאת בסוף הל' י"ב כ' רק הרי הוא בקטנותו ולא הזכיר שהוא סריס לל"ה שנה כי באמת כאן בהביא ב' שערות למעלה דאז נעשה גדול ולא סריס ודו"ק ולכן האריך ועשה מדין הנ"ל ב' הלכות כי נפרדים המה מאוד מאוד להבדיל בין הדבקי' והבן זה ועיין במגדל עוז שכ' מה שקשה למורה הא כיון דאין לו שערות א"כ הוי אחד מסימני סריסות ותי' דשני שערו' נתנו לסימן גדלות וזקן הוי הרבה שערו' יעו"ש ולכאורה פלא הא כאן איירי על שתי שערות למעלה ולא על למטה שנתנו לסימן גדלות וצע"ג ולפמ"ש נכון דלרמב"ם שערות למעלה המה אות על גדלות רק לא די בהם להיות גדול עכ"פ יפעלו שלא יהיו מועילי' עוד סימני סריסו' ועיי' בהל' ט"ו ודו"ק

אך דעת ראב"ד צריך התבוננת דגמ' חקר אם לא הביא סימני סריס עד כמה ומשני עד רוב שנותיו וקשה אם לא הביא ב' שערות למעלה א"כ הביא סימני סריסות דלראב"ד די בזה לבד ואם הביא ב' שערות בזקן א"כ לא משכחת עוד שיהי' סריס לל"ה שנה וע"כ הפי' לרוב שנותיו הוי גדול ולא סריס וא"כ לא משכחת שיהי' נעשה סריס לל"ה שנה לזה עוררני ב"א הב' החרוץ כמ"ה משה נ"י וצע"ג

ונ"ל דוקא לדעת רמב"ם דסובר בהל' ט"ו דיש גם באיש סימני' למעלה שמורי' על גדלו' אז לא משכחת סריס לל"ה שנה אם הביא מתחילה ב' שערות בזקן אבל לראב"ד דצוח ככרוכיא דזה דוקא באשה ולא באיש ואין בשערות בזקן רק סימן סריסות אז אם יש לו ב' שערות בזקן אעפ"כ אחר ל"ה שנים יוכל להיות סריס כנלענ"ד

וכל זה דוקא בסריס ממעי אמו אבל סריס הנעשה ע"י פחד או חולי לא נקרא סריס חמה רק סריס אדם וסריסות מחמת חולה לא יביא לעולם סי' סריסות דבשלומא אם המקור משחת שבמעי אמו אל לאשה חמימות וקרירות יפעל הקדחת שישתנה הגוף אבל אם מטבע הי' הריון מעלי' רק אח"כ נתהפך בקרבו דבר מחמת חולי אז לעולם לא יביא סימני סריסו' בגוף וזה לדעתי כוונת הרמב"ם בפ"ב מאישו' הל' י"ד וז"ל וסריס זה נקרא סריס חמה בכ"מ אבל הבן שחתכו או נתקו או מיעכו גידיו או ביציו כמו שהעכו"ם עושין הוא הנקרא סריס אדם וכשיהי' בן י"ג שנה נקרא גדול שאין זה מביא סימן לעולם עכ"ל הכוונה הא דלא מחזקי' איש לגדול אלא עד שיביא שערות או סריסות הוא יען דיש ריעותא הא דלא הביא ב' שערו' דאין לומר שמחמת חולשא אינו מביא דא"כ הי' לו להביא סימני סריסות דאז ידענא שאין לגוף הנ"ל כח להביא שערות דחולשת סריסות מעכב מלהביא ואמרי' בודאי יביא אח"כ או שערות או סימני סריסות אבל בסריס אדם הוא לא יביא בגופו סימני סריסות דאטו יען דנאבד ממנו כח זרע יהי' שערו לקוי ובשרו מחליק או אינו עושה כיפה ע"כ סימני סריסו' לעולם לא יבוא ומה שלא הביא שערות לסימני גדלות הוא דאמרי' יען דנתמעטו כוחותיו בשביל דנעשה סריס ולא יצמיח בו שערו' לעולם וכאן אין ריעותא דא"כ למה לא מביא סימני סריסו' דסריס אדם אין לו סימני סריסו' וא"כ אמרי' בהיפך בודאי הוא מן הרוב בני אדם אשר מביאי' שערו' לי"ג שנים דאטו יען דנעשה סריס אדם יצא מן הרוב שנולדי' בטבע להביא בשנת י"ג שערו' בשלומא ביש סימני סריס חמה שייך סברת הריב"ש דע"כ יצא איש הזה מן הרוב דאין להם סימני סריסו' הבאים בטבע מבטן האם אבל כאן במה שנשתנה לסריס ע"י פעולה לא מגרע כח הרוב בטבע בתולדה ואמרי' בודאי הוא מן הרוב שנעשי' גדולים לשנת י"ג ויום א' ומה דלא הביא ב' שערות יען דנעשה סריס אין לו כח להתאו' תאוה על אשה וכח התאו' מביא שערו' וזה שאין לו כח מתאוה בודאי לא יביא שערות לעולם ונעשה מיד גדול

אמנם כל זה אם מבטן אמו יצא כהוגן רק אח"כ נחתכו או נמעכו גידיו או ביציו הוא לא יביא סימני סריסו' יען דהושלך מרחם אמו שלם בכל כחותיו אז הגם שנאבד ממנו כח הזרע בכל זאת לא ישתנה גופו בבנינו ובתוארו אבל מי שיצא מרחם אונו בכח הריון בביצי' נמוחי' או עקורי' או פצועי' כל שינוי הנעשה בתולדה פועלת על כל כחות הגוף ויתן עדיו בכל הבנין והוא בכלל סריס חמה שלא ראה שעה אחת בכשרותו ומביא סי' סריסות בגופו וכל זמן שלא הביא סימני סריסות אמרי' דגם אם לא הי' סריס ג"כ לא היה מביא ב' שערות דיש מיעוט שאינם מביאים לי"ג שנים סי' גדלות

ובזה יובנו דברי הרה"מ שם שכ' בהל' י"ד וז"ל מתבאר בסוגי' דסתמא דמתני' הכין עכ"ל הכוונה יען דגמ' מפרש סי' סריס חמה דקתני במתני' ולמא לא בארו רבנן מסימני דסריס אדם דקתני ג"כ במתני' דלר"ע חייב ביבום וחליצה ולר"א פטור לדעת ג"כ איזה סריס אדם אלא בודאי דסימני סריס חמה המה מבטן אמו ומפרשי רבנן סימניהם וכל שלא נעשה סריס מבטן אמו לא משכחת בעולם סימני' על סריסות אדם מה שנעשה אחר התולדה ומה שלא מביא ב' שערות אין זה סימני סריס לרמב"ם דגם בסריס חמה לא אהני זאת רק אם יש עוד סי' אחר לשיטת הרמב"ם ולראב"ד הוי נכלל סי' סריס חמה והבן

וד' האיר עיני שמצאתי בלח"מ הל' י"ד שביאר בפי' וז"ל מי שלקה אחר שיצא ממעי אמו בין בידי אדם ובין בידי שמי' נקרא סריס אדם עכ"ל מבואר שהבין ג"כ דרמב"ם סובר דכל שראה שעה אחת בכשרותו לא נקרא סריס חמה יעו"ש אבל לא ביאר כוונת הרמב"ם וראי' מן הגמ' כאשר בארתי בעזה"י

והלום מצאתי בנוב"י ח"א בא"ה סי' ו' כאשר האריך להשיב להרב מראדוויל שחקר למה נקט הרמב"ם שחתכו כדרך הערביי' עושי' ולא נקנו הרמב"ם כולד בנימוכי ביצים וכדומה אלא פשיטא דדוקא הנעשה ע"י פעולת אדם אינו מביא שערות אבל נולד כך יוכל להביא שערות יעו"ש ולפמ"ש האמת אתו אבל במכ"ת לא ירד לעומקו של דבר דרמב"ם סובר במי שנולד ממעי אמו צריך להביא סי' סריסו' דאל"כ אנו חוששי' שמא מבלי שנעשה סריס ג"כ לא היה