מחנה חיים חלק א שמב

למה האריך עוד בהתחלה הל' י"ב הגיע לזמן הזה ולא הביא הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה בו א' מסימני סריס הוא דבר שפתים הלא כבר אמר שהוא קטן רק עד שיביא ב' שערות למטה או עד ל"ה שנה ואנא ידענא דאחר ל"ה שני' הרי הוא גדול

(ד) למה סיים בהל' י"ב אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהי בן ל"ה שני' וקשה הא כבר השמיע בהתחלת הלכה הנ"ל כיון שהגיע לשנת ל"ה שנה נעשה סריס ואם כן למה כפל הדבר בתוך כדי דיבור

אמנם לשונו מתוק מדבש והוא דלכאורה יש לחקור אם לא הביא ב' שערות ולא סימני סריס דאמרי' בגמ' ביבמות דף צ"ז ובנדה דף מ"ה ובב"ב דף קנ"ה ובלא נולדו לו סמני סריס עד כמה אר"ח עד רוב שנותיו למאי נחשוב האיש מי נימא כיון שלא הביא ב' שערות עד רוב שנותיו אנו מחליטי' שהוא נולד סריס מבטן אמו רק לא נתגלה מהותו בסימני סריס ובזה שלא הביא ב' שערות עד ל"ה שנה ויום א' שהוא רוב שנותיו אנו נדע שהוא סריס מבטן אמו ואינו חולץ ואינו מיבם ואין חולצי' לאשתו או נימא בהיפך אין סריס מבלי שיש לו סימני סריס אבל בלא סימני סריס הוא מרוב בני אדם שאינם סריס רק כיון שלא הביא ב' שערות עד רוב שנותיו אם עכשיו לא רעשה גדול אימתי יבוא לגדלות ונחשב בעינינו כאלו הביא אתמול ב' שערות למטה קודם שהגיע לרוב שנותיו ונעשה עכשיו גדול אבל סריס לא הוי דכמו דחידש הלכה מסיני שבצירוף ב' שערות נעשה אדם גדול לי"ג שנים וכמו דחידש הלכה מסיני דנעשה גדול לכ' שנים ע"י סימני סריסות בלא סימני שערות כך חידשה הלכה מסיני דרוב שני' הוי ג"כ סימן גדלות והוא באמת גדול ולא סריס וחקירה זו צריכה התבוננת מאוד

ולכאורה כ"ל להכריע מסברא דהוי סריס דכבר רמזו בעלי תוס' בד"ה עד שיהי' בכולן שהקשו למה אין קטן מיבם לר"מ שחושש שמא ימצא סריס נבדוק אותו אם עושה כיפה א"כ א"א לו להיות סריס ותי' דסימן דאינו עושה כיפה פועל לחשוב ודאי סריס אבל באמת הגם אם אין לו סימני סריס אעפ"כ יוכל להיות סריס יעו"ש [ודברי תוס' בקדו' דף ד' ע"א פלאי כאשר התפלא עליהם בשעה"מ פ"ב מה' אישות ובמ"א בארתי בזה בעז"ה] נגלה מזה דאפשר לסריסות בלא סימני' דאין מוכרח שהסריסות יביא עדיו באותות א"כ בודאי השכל מחייב דאם לא הביא לא שערו' למטה ולא סי' סריסות עד ל"ה שנה דנאמר שהוא סריס דהא חזי' דרוב העולם מביאי' שערות על גדלותם בשנה הי"ג וכל הדין דמופלא סמוך לאיש דחידשה התורה היינו דאמרי' שבודאי יהי' לשנה הבא גדול שיביא ב' שערות עיי' תוס' נדה דף מ"ה ע"א ודף מ"ו ע"ב ואפי' המיעוט המתאחרי' לבוא בשנת הי"ג מביאי' עד שנת כ' ובעבור זה הגם שהקדימו סימני סריסות ואח"כ הביא קודם שנת כ' ב' שערות לא הוי סריס ואם מביא שערו' אחר כ' והקדימו סימני סריסו' אמרי' הנך שערות שומא נינהו עיי' תשו' ריב"ש סי' תע"ד והמתאחר בהבאת שערות מביא עכ"פ קודם שנת ל"ה וזה האיש אשר לא הביא שערות עד רוב שנותיו בודאי הוא סריס דסריסות מעכבו מלהביא שערות דלולי שהי' סריס איך לא הביא שערות בשני רגלים לא בשנת י"ג ולא בשנת עשרים ולא עד רוב שנותיו אלא בודאי הוא סריס וכ"ת אם כן שהוא סריס למה לא הביא סימני סריס זה לא הוי ריעותא דאין כאן רוב שסריסים יביאו סימנים דנאמר שרוב סריסי' מביאי' סי' סריס א"כ למה חושש ר"מ בקטן שמא ימצא סריס הא אמרי' בנדה דף ל"ב שר"מ חושש רק במעוטא דשכיח וא"כ קשה קו' תוס' נבדוק אם עושה כיפה ואז יש לנו ב' רובות (א) רוב אנשים לאו סריסי' (ב) ורוב סריסי' אינם עושי' כיפה ומהכ"ת ליחוש שמא הוא סריס שהוא ממיעוט סריסי' וממיעוט שעושי' כיפה זה הוי בודאי מיעוט דלא שכיח שניחוש כנגד ב' רובות ולמה חושש ר"מ שמא ימצא סריס אלא בודאי מעולם לא הי' רוב שיש לסריסי' סימני סריסו' רק בהיפך יש חזקה אצל מי שנמצאו סימני סריסות שמנו חכמי' הוא בודאי סריס אבל אין רוב סריסי' יש להם סימני' שמנו חכז"ל והבן וא"כ כאשר נמצא איש שאין לו שערות ואין לו סימני' עד ל"ה שנים בודאי מסתבר לומר שהוא סריס ובעבור זה לא הביא ב' שערות מאשר נאמר דאינו סריס דאז אין לנו ליתן טעם למה לא הביא שערי גדלות ודו"ק וכי תשוב הלא רוב עולם אינם סריסים וטוב לחלוט שהוא קטן ועכשיו נתגדל ועל כ"פ סריס לא הוי זה לק"מ לא מבעי' אי פסקי' כרב למפרע נעשה סריס בודאי מסתבר שטוב לומר שהוא סריס ונעשה גדול בשנת י"ג כרובא דעלמא משנאמר עכשיו נתגדל אחר ל"ה שנים אלא אפי' לשמואל דסובר דמכאן ולהבא נעשה סריס אף על פי כן נכון דכבר יצא הוא מן הרוב דרוב אשר אינם סריסי' מביאי' שערות בשנת י"ג ועיי' ריב"ש סי' תע"ד שהעיר בזה דזה שלא הביא שערות עד ל"ה פועל שיצא מן הרוב חוץ אם לא נבדוק דנוכל לומר נשרו ולא יצא מן הרוב שהרי אנו אומרי' שהביא שערו' והבן זה מאד

אך כל זה בלא הביא לא שערות ולא סימני סירוס אבל אם הביא ב' שערות בזקן ולא הביא ב' שערות למטה ונעשה בן ל"ה שנה אז מסתבר דנעשה גדול אחר ל"ה ולא סריס דהנה לרמב"ם דהבין בגמ' שאם איכא שערות כ"ע לא פליגי דעד יהי' בכולן דיען דהביא ב' שערות בזקן דהוא סימן עליון באיש הגם שלא פועל גדלות גמור עיי' הל' ט"ו עכ"פ הוא מופת על גדלות ולא מהני עוד סימן אחד של סריסות רק עד שיהיו כולם ה"ה נאמר אם יש לו שערות בזקן דיש כאן מופת על גדלות ולא על סריסות וכיון דלא הביא עד ל"ה שנה לא שערות למטה ולא כל סי' סריס נעשה גדול ולא סריס דיותר מסתבר לומר דנגמר הגדלות משנאמר שהוא סריס דהא יש לנו מופת בהיפך שהביא ב' שערות בזקן והגם שלא הביא ב' שערות למטה עד ל"ה שנה לא נחשב לנו יותר להחזיקו לסריס אלא כשאר סימן סריסות למ"ד דדי באחד מהן וא"כ בהביא שערות בזקן דלא מהני סי' א' של סריסות רק עד שיהי' כולם ה"ה שלא מהני הך סימן שלא הביא שערות עד ל"ה שנים רק לסימן אחד של סריסות וזה לא מהני ולכן נעשה אחר ל"ה שנים גדול ולא סריס ומותר ביבום והוא גדול לכל דבריו אבל לא בתורת סריסות אלא בתורת גדלות והבן זה

ודע שמה שחדשתי דמופת שלא הביא ב' שערות למטה אינו נחשב אלא לסי' אחד של סריסות זה דוקא ביש לנו ריעותא דהא הביא ב' שערות בזקן דמורה על גדלות אבל בדליכא ב' שערות בזקן דמורה באצבע על גדלות אז נחשב לנו זה שלא הביא ב' שערות לא למטה ולא למעלה ככל שאר סי' סריסות דאל"כ תקשי לר"פ דאמר עד שיהי' בכולם קו' הגמ' ביבמות דף צ"ז דמשני שם על הפירכא ממתני' דנדה דלמעלה מעשרים פטור מחליצה ומיבום על המתני' דבן עשרים הוי כבן תשע ומשני שם בנדה איירי ביש לו סימני סריסות וכאן בלא נולדו לו ופריך וכי לא נולדו לו סי' סריס עד כמה ומשני עד רוב שנותיו ומשמע דאחר רוב שנותיו הוי כבן עשרים והביא סי' סריס עיין תשו' ריב"ש ס' תע"ד וקשה הא לר"ה דסי' אחד לא מהני א"כ איך מהני רוב שנותיו הא לא הוי אלא סי' אחד אלא פשיטא דלדידי' איירי דלא הביא סי' סריס אבל עכ"פ אין לו שערות לא בזקן ולא למטה ואז דליכא סי' על גדלות מהני רוב שנותיו כמו כל סי' סריס ודו"ק ולקמן אבאר דבר זה ואנופף ידי עליו בעזה"י

וטרם אבוא לבאר דברי רמב"ם נחקור חקירה אחת על