מחנה חיים חלק א שמא

ומה מאוד תמוה בעיני דמיון של אדמ"ו ז"ל שאומר אני סברא ישרה בעזה"י בודאי אם נעשה גמר ביאה רק אין אנו יודעי' אם סוף הביאה הי' באונס או ברצון אז כיון שהי' סוף הביאה היתה בודאי ברצון אבל אם אנו דנין אם נעשה סוף ביאה כלל מהכ"ת לא נאמין שמכח פחד ד' דחפתו לחוץ שלא תהנה כלל מסוף ביאה לא באונס ולא ברצון אבל אם כשאר בה האצבע והי' גמר ביאה אז בודאי נתרצי'

וביותר פלא בעיני מה שחידש הגם שלא נכנס השמש לפנים מדלתי הרחם שג"כ יש חזקה שיצרה אלבשה דכתיב היחתה איש יעו"ש היא נפלאת בעיני מי יכחיש הטבע שאין תוקף היצר רק משעה שבא האצבע במקום צר ואטו אם הי' תחילת ביאת הנואף רק בשפת הרחם באונס וכל גוף הביאה ברצון תהי' מותרת לבעלה דיצרה אלבשה זה רחוק משכל רק תחילת ביאה היינו הכנסת עטרה בפה הרחם הוא מעורר היצר על סוף הביאה כמ"ש לעיל ולדברי אדמ"ו ז"ל תהי' אשה כזו מותרת לבעלה חלילה לפה קדוש לאמור כן ומעתה איך נימא אנן סהדי דלא דחפתו ואינה נאמנת אם אין כאן עדי זנות רק הפה שאסר הוא הפה שהתיר ודוק

ועוד בודאי באיש אשר יצרו תוקף מאוד קודם הביאה בודאי קשה לפרוש מתאותו אם רק כבר עבר שפת הרחם ונשק בפה הרחם היינו אם אין מניעה מצד האשה היחתה איש כתיב אבל אצל האשה אין יצרה תוקף אלא בסוף הביאה וכן חידש הנוב"י ח"ר בא"ע סי' נ"ז בד"ה וכל שר' נחמן לא אמר בעריות יצרו תוקפו רק באיש אבל באשה אין יצרה תקפה אלא בגמר ביאה וכן הוא מן המושכל ומהכ"ת לא נאמין לה שמכח פחד ד' דחפתו לחוץ והבן

שוב מצאתי בנוב"י מהד"ת א"ע סי' י' שדן באשה שהודית בפני בעלה שנזנתה רק מסתפקת אם נגע האבר באותו מקום שביאר הגאון שאם ברור לה שלא עבר כל עובי הסדק אין כאן בית מיחוש אבל אפי' עבר ביאר שם בתוך התשו' תלי' בט"ז ובב"ש כפי שביאר במק"א והוא סי' כ"ג ומזה תראה דלא כאדמ"ו ז"ל שהקשה מאי מהני כדרך המנאפי' דלמא לא הגיע לפה הרחם אלא בודאי אז יש חזקה שזנתה ואינה נאמנת כנגד אנן סהדי יעו"ש ודו"ק

סוף דבר הכל נשמע שלדעתי האמת כמו שבארתי בתוך התשובה ויש לי לעיי' שדברי נוב"י ודברי אדמ"ו החת"ס ז"ל תלי' בתוס' בב"ק דף מ"א בקפץ השור עם פי' חבל ראשוני' שתי' בענין אחר קו' התוס' עיי' בש"מ שם דו"ק ותשכח אבל כעת אין פנאי וברוך ד' שהנחני בדרך ישר

סימן ק' שאלה באחד ששבק חיים לכל ישראל והלך לעולמו בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו יחידו לחליצה אך הוא לא רצה לחלוץ רק בכמה מאות רוב רכוש אשר נשאר כי לכופו לחלוץ לא הי' אפשר כי הי' צעיר לימי' והמתינה עד שהי' בן עשרים שנה וגם אז לא רצה לחלוץ רק אם יותן לו רוב רכוש אשר נשאר לה וכאשר ראתה כי כלתה אלי' הרעה נתרצית ליתן לו כל אשר יחפוץ רק לקבל חליצה וכאשר בא לפני הרב ראה שאין לו שערו' בזקן וציוה לבודקו בכל הגוף ולא נמצא בו שערות כלל אפי' גומא לא נמצא בו כפי ראות עינים ולא רצה הרב להרשות לו ליתן חליצה כי אמר שהוא עדיין קטן מאז התחילו עדים ממשמשי' ובאין והעידו שהי' עמו כמה פעמי' במרחץ וראו כאשר השתין כלפי מעלה ולא עשה כיפה כדרך איש ומהם אמרו שאין קולו כקול איש רק כקול אשה ואחר איזה ימים ברח למדינת אמעריקא ואי אפשר להשיג חליצה והיא בכתה מאין הפוגות על ימי נעורי' וירדה אל ההרים אלו המורים אם אין צרי ומזור לפטור אותה מחליצה להתירה מחבלי עיגונא מלהיות גלמודה לעולם עכ"ה

תשובה לכאורה אין רפואה לה כי מבואר בש"ע א"ע סי' קע"ב סעיף א' ברמ"א דלא מחזקי' איש לודאי סריס רק אם ראו בו מיד כשנולד שאינו עושה כיפה אבל אם לא ראינו מיד כשנולד רק אח"כ הוי ספק סריס דיש לחוש שנתקלקל אחר לידתו והי' לו שעת הכושר וצריך לחלוץ ועיי' בב"י שם שפי' דברי הגמ' דף פ' ביבמות דאמר אביי מנא ידעינן הכוונה הלא סימני סריס א"א להכיר בקטנות ומשני דאינו עושה כיפה יוכל להבחין מיד וכן פי' הריב"ש סי' תע"ד וא"כ בנידן דידן שלא נבדק האיש בקטנותו לדעת שמיד אחר לידה לא הי' עושה כיפה א"כ צריכה חליצה מן הדין ונשארת באיסור אשת המת לא תהי' חוצה ודו"ק [ופלא בעיני שהב"ש בסק"ב כ' שלאו דוקא סימן שאינו עושה כיפה ניכר בקטנותו שה"ה סימן שאין מימי רגלי' מחמיצי' ניכר מיד ולמד כן מדברי הריב"ש שהביא הרמ"א והמעיי' בריב"ש בתשו' כ' בפי' בד"ה ואם שסימן כיפה ניכר בקטנותו אבל שאר סימני' לא ניכרי' בקטנות יעו"ש וצ"ע כעת]

אמנם כד דייקת הדבר תלי' באשלי רברבי בפלוגתא של חבל ראשוני' ופוסקי' ויען כי ראיתי מבוכה רבה בהבנת הרמב"ם וראב"ד ונמ"י וטור ולא מצאתי איש מן האחרונים אשר שם על לב לברר הדברי' אמרתי אפרש שיחתי וירוח לי ואני תפילה גל עיני ד' ונפלאות אביטה מתורתיך והורני שלא אכשל בדבר הלכה ואבאר מראשית דברי הרמב"ם ואח"כ דברי ראב"ד ואחר כך דברי הטור ובאחרונה דברי הנמ"י וכל דבר הקשה אביא לפני יודע דת ודין בעזה"י

(א) הרמב"ם כ' בפ"ב מאישות הל' י"א וי"ב וז"ל הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות אף עפ"י שנראו בו סימני סריס הרי הוא קטן עד שיהי' בן כ' פחות ל' יום הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערו' למטה ולא הביא שתי שערות בזקן אם כראה בו אחד מסימני סריס הרי הוא סריס ודינו דין הגדול לכל דבר ואם לא נראה בו סימן וסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן או עד שיהי' בן ל"ה שנים ויום א' הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה בו א' מסימני סריס הגיע לשנת כ' פחות ל' יום ולא הביא ב' שערות למטה והביא ב' שערות בזקן אעפ"י שנולד א' מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהי' בן ל"ה שנה ויום א' עכ"ל והנה יש לדקדק בדבריו הרבה

(א) יש בו אריכות לשון הרבה וכך הי' לו לסדר הלשון בהלכה אחת הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה אם לא הביא ב' שערות בזקן כיון שנראה בו סימן אחד מסימני סריס ואם הביא ב' שערות בזקן ונראו בו כל סימני סריס הרי הוא סריס ודינו דין הגדול לכל דבר ואם לא נראה בו אפי' סימן א' בלא הביא ב' שערות בזקן או לא נראו בו כל הסימנים בהביא ב' שערות בזקן הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו ב' שערות למטה או סימני סריסות או עד שיגיע לל"ה שנה הגיע לזמן הזה ולא הביא הר"ז סריס אעפ"י שלא נראה אחד מסימני סריסות וצע"ג

(ב) למה בהל' י"א כ' ואם לא נראה בו סי' מסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיביא ב' שערות למטה ובהל' י"ב כ' רק הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס ולא כ' עד שיביא ב' שערות למטה או עד שיולדו כל סימני סריס דכיון דהוי הדין דב' שערות בזקן סימן אחד לבד שוה לאם אין לו שערות בזקן ולא הביא אפי' סימן אחד וא"כ צריך לבאר שהוא קטן עד שיביא ב' שערות כמו שביאר בהל' י"א וצע"ג

(ג) קשה לי כיון שבהל' י"א סיים עדיין קטן הוא עד שיביא ב' שערות למטה או עד שיהי' בן ל"ה שנה ויום אחד