מחנה חיים חלק א לד

בעצמו יקשור של יד או איפכא ואז בודאי אפי' הקדים של ראש יצא דהא הניחו אחר זמן חיובו דבאור בקר בא עליו חיוב שניהם ברגע אחת

ולפ"ז מיושבי' כל הקושי' דתפילין שאני דהוי רק המצוה שלא יקדים של ראש לשל יד אבל בפ"א שפיר דמי והוי זמן חיוב ומהני אפי' אם הקדים רק שיהי' גם של ראש עליו בשעה שמניח של יד דאל"כ קיים רק מצות תפילין אבל לא שיהי' שתים בין עיניו ודו"ק ומן תפילת מוסף שהקדימה לשל מנחה לק"מ דשם אי אפשר לומר שלא היה בר חיוב בשעה שהתפלל דהא מתחילה חל החיוב עליו על כל היום ודו"ק ומן זבחים לק"מ דשם לא איירי באינו תדיר כנגד תדיר של תמיד דבזה הי' באמת פסול רק בשאר תדיר כנגד אינו תדיר כמובן אבל בחנוכה ור"ח שבכל חנוכה יש ר"ח וברגע בשחרית באו החיובי' ואז כיון שתדיר קודם לא נתחייב בקריאת חנוכה עד שנפטר מר"ח דהא אי אפשר לשמוע שני פרשיות ברגע אחת דתרי קולות לא נשמעי' וע"כ זה אחר זה [ובפרט לדין הגמ' דהעולה לתורה קורא בעצמו ולא יוכל לקרוא ברגע אחת בשני ספרים או שאין לו אלא ס"ת אחד] אז אם הקדים לא יצא דגברא עדיין לא נתחייב בקריאת חנוכה עד שנפטר מר"ח והבן זה

ובזה מיושב קושי' הט"ז מסי' ק"ח שאם הקדים התשלומין יעו"ש שתירץ ולפמ"ש נכון דשם כבר עבר היום ופסק זמן החיוב ולתשלומין לא יוכל לבוא לחיוב כלל טרם שהתפלל תפילת החיוב והתפלל בפטור ולא מהני וצריך להתפלל שנית אחר שהתפלל החיוב שעתה דאז בא חיוב התשלומין ולא קודם ודוק

אמנם יש להפליא הפלא ופלא איך שכח הרמ"א והט"ז ראי' מפורשת מגמ' מנחות דף מ"ט ע"ב דאמר אביי לעולם דאית לי' ולקדם ודקשי' לך שלא יהי' דבר קודם למצוה בעלמא יעו"ש והשתא ק"ו אין לך תדיר גדול מתמיד שהוא בכל יום ואם יש מוסף הוי התמיד ג"כ מקודש כמבואר בזבחים דף צ"א ואעפ"כ השיב אביי דהוא רק מצוה ולא מעכב אלמא אם הקריב האינו תדיר לא הוי עיכוב רק שיש מצוה להקדים התמיד ומכ"ש בר"ח וחנוכ' דאם הקדים לחנוכה דיצא והוא קושי' נפלאה

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנ"ל לחדש דבר דבודאי תדיר כנגד אינו תדיר הוא יוכל להיות מעלה שאם עבר על התדיר ועשה האינו תדיר לא יצא אפי' בדיעבד אבל כל זה בתדיר כנגד אינו תדיר אבל בתדיר ומקודש כנגד מקודש ואינו תדיר לא מיבעי' דאם הקדים למקודש בלבד דיצא ידי חובתו אלא אפי' לכתחילה אם יעשה כן לא יעבור איסור כלל רק דלא עשה מצוה מן המובחר ואסבר' לך טעמא דמילתא בעזה"י

הנה בודאי לא יכחיש שכל אדם דאם יש לפנינו שני דברי' שווים במדרגת קדושתם דיש ברירה ביד אדם לעשות איזה שירצה דמאי אולמא זה מזה הלא שוין הן בכח קדושתם ומכ"ש אם הם שווין בקדושתם משם אחד למשל שם שבת או שם יו"ט פועלי' קדושה על הקרבן או על הברכות כמבואר בזבחי' דף צ"א ואם חושבי' להקדים תמיד או מוסף מכח מעלת שם קדוש' בודאי אומרי' איזה שירצה יקדים דיש קדושה שוה וביותר משם אחד ומאי אולמא הך מהך רק יען דיש לתמיד עוד מעלת תדיר לכן צריכי' לחקור שיהי' תמיד קודם למוסף אבל כל זה אם נחשב התדירות למעלה אבל לולי שגילתה התורה שמה שנעשה בתדירות נחשב למעלה והיינו חושבי' כל יום נפרד מחבירו והיום שעבר כאילו לא הי' בעולם ועיין במסכת נזיר דף ז' שאני שערות דמובדלות זה וזה ופריך הא כתיב ביומי ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יעו"ש אז לא הי' נשאר שום חקירה אי תמיד עדיפא או מוסף דכולם קדושה אחת הן באיכות הן בכמות והבן

וגם זאת נחקור כיון דגילתה התורה דתדיר הוי מעלה נגד אינו תדיר וגילתה עוד דמקודש הוי מעלה נגד אינו מקודש ומספקו בעלי תלמוד איך הדין בתדיר נגד מקודש ולא נפשט א"כ אמרי' דתדיר ומקודש שווין לגמרי ואיזה שירצה יקדים כמבואר ברמב"ם פ"ח מתמידי' יעו"ש א"כ הגם אם יבוא לפנינו תדיר ומקודש נגד מקודש לבד יוכל לעשות איזה שירצה דמאי יעכב נגד המקודש הנ"ל מה שחפץ השני הוא תדיר והוא אינו תדיר הלא מקודש חשוב כמו תדיר ומה שהתדיר הוא ג"כ מקודש יעכב הלא מקודש ומקודש בודאי שוה ויוכל לבחור איזה שירצה כי כח מקודש גדול כמו כח תדיר ומקודש רק הלא חזינן דהתורה גילתה מלבד עולת הבקר תעשו את אלה שתמיד קודם למוספי' ומוספי שבת למוספי ר"ח וא"כ חזינן דתדיר ומקודש יקרב תחילה ע"ז אמרי' שהוא מצוה ולא שיעשה עיכוב לפסול אבל בתדיר כנגד אינו תדיר או מקודש כנגד אינו מקודש יוכל להיות שפועל פיסול אפי' ודוק

ודע דעלה בדעתי דזה תלי' בפלוגתת ראשונים בחולין דף קמ"א שם יש עשה ול"ת שאז אין עשה דוחה ל"ת ועשה שאם עבר ועשה אם ילקה שיש סוברי' שהעשה מאלים כח הלאו ולא יוכל העשה לנתקו ולוקה ויש סוברי' דכל אחד עומד בעצמו עיי' בחידושי הר"ן ובמ"ל פ"א מה' שופר וה"ה כאן אולי אם יש לתדיר עוד מעלת קדושה אז אין התדיר שוה עם מקודש או בהיפך אם יש למקודש מעלת תדיר אז אין שאר מקודש שוה לו כן עלה בדעתי לפום רהיטא

אך זה משבשתא דשם אנו דנין לעבור על איסור ל"ת ועשה כדי לקיים מ"ע אחרת אז אם הפעולה הנ"ל אסורה לעשות בכח שני איסורי' יש לחקור דאחד מחזק לחבירו ואין בכח מ"ע אחת לדחות איסור כזה ונשאר עשי' של המצוה אסור בכח שני איסורי' שיש בו אבל כאן שגוף הפעולה הוא היתר גמור ואנו דנין רק שיש יתר שאת למצוה אחת נגד חברתה בעבור שיש בגוף החפץ אשר נעשה בו המצוה מעלת קדושה או שיש למצוה הנ"ל מעלה שהיא תדירה אז כיון שמעלת קדושה יקרה כמו מעלת תדיר ובשם קדושה הם שוין אין כאן לחקור שמחזק זה לזה שקדושה הוי מעלת החפץ ותדיר הוי מעלת המצוה ואין למעלת תדיר עם מעלת מקודש שום חיבור וקישור שיחזקו זה את זה והבן

ואוסיף נופך להסביר בשלומא אם התדיר יהי' מקודש בשם עצם למשל אם התמיד יבוא לכפר על חיוב כרת כמו חטאת שיש לשם תמיד מעלת קדושה בשמו אז יש לחקור שע"י שמצוה זו היא בעצם מקודש ותדיר יהי' כחה חזק משאר קדושה בלבד אבל התמיד הוא רק תדיר רק ביום שבת ויו"ט מהני גם לתמיד קדושת אותו יום אז אין קדושתה בעצם בשם תמיד אז בודאי אין מחזק זה את זה והוא סברא ישרה והארכתי בזה במק"א (ואין לדמות זה לנידן דמ"ל בה' שופר דשם אין שני לאוין על שם אחד) וק"ל

אך יש עוד לחקור הלא יש עוד קרא וערך עלי' העולה העולה ראשונה שלא יהי' דבר קודם וכלל בכאן שלא יהי' שום דבר קודם משמע אפי' מקודש וכמו שהשכל מקבל שתדיר של תמיד יהי' עיכוב כנגד אינו תדיר ה"ה נשמע שאפי' כנגד מקודש יהי' עיכוב דהא שלא יהי' דבר קודם הכל במשמע והגם שאינו בשכל דיהי' הקרבן פסול כיון דמקודש יש לו כח כמו תדיר עכ"פ מן הפסוק נלמד דיש איסור עשה אם הקדים דבר לתמיד ומכ"ש שיש איסור עשה להקדים אינו תדיר כנגד תדיר וכן משמע לשון הברייתא שלא יהי' דבר קודם משמע עיכוב אבל יש לומר בהיפך דאין כאן איסור עשה והפסוק מגלה לן דבר אחר דהי' לטעות אם יבוא חטאת לקרב שהוא מקודש יהי' בידו להקדימו לתמיד דתמיד תדיר וחטאת מקודש ותדיר ומקודש