מחנה חיים חלק א לג

הלא אם הקדים חנוכה לשל ר"ח אם יצרך להפסיק באמצע קריאה או אם גמר כל קריאת חנוכה אם יצרך אח"כ לקרו' של חנוכה אחר ר"ח פעם שנית ויפסיד קריאה ראשונה עם הברכות זה בודאי אינו דמעלת תדיר אין כחו גדול כ"כ לפסול לאינו תדיר וזה שרמז הט"ז איך התחיל בעל האיבעי' לחקור אם ימרס בדם תיפוק לי' דכבר נפסל משעת שחיטה דאז הי' גם התדיר עומד לשחוט והוא הקדים לאינו תדיר וע"כ דבדיעבד מעלת התדיר לא יוכל לפסול מעשה הכשר של האינו תדיר דאם לא יהי' השחיטה כשרה יפסול הקרבן לכן הי' מסופק רק יען שאפשר למרס בדם ולא יהי' פיסול א"כ אולי אפי' אם האינו תדיר נשחט והתדיר חי אעפ"כ ישחוט ויזרוק לתדיר וימרס דם האינו תדיר ונפשנו הגם שיש תקנה למרס יגמור יען דהתדיר עדיין אינו ראוי אבל אם גם התדיר עתה ראוי אז יתן הדם של אינו תדיר למרס אבל בקריאת חנוכה דאי אפשר בתיקון אז בודאי יגמור ואם גמר יצא והבן זה מאוד

אך כל זה אם יש קפידא של תדיר אף בשחיטה אז שפיר קמה ראית הט"ז אבל אם נימא דשחיט' אינה עבודה ולא מקרי עשייה ולא הוי בכלל הפסוק של מלבד עולת הבקר תעשו את אלה ועיי' בתוס' מנחות דף מ"ט בד"ה תלמוד לומר ובמ"ל פ"א מה' תמידי' כאשר אבאר אי"ה לקמן אז בודאי אין ראי' מה מסופק הבעל איבעי' זה אינו דבשחיטה ליכא כלל מעלת התדיר שיוקדם לאינו תדיר וממה שגומר אח"כ הזריקה אינו ראי' כלל יען דהתדיר אינו ראוי והאינו תדיר הוי ראוי אבל אם באמת בא זמן חיובם ביחד ושניהם הי' ראוי' ואעפ"כ הקדים לאינו תדיר יהי' ג"כ פסול דתדיר מעכב לאינו תדיר אך הט"ז סובר בפשיטו' כאידך תירוץ בתוס' שגם השחיטה הוי בכלל תעשו ושפיר הביא ראי' מן בעל האיבעי' דהי' מסופק שיהי' צריך למרס הדם כדי להקדים התדיר ואפ"ה לא הוי קדימת השחיטה פסול ולפי האמת דלא צריך למרס אולי באמת הטעם דבזה דשחט לא עבר כלל על התדיר קודם כסברת התוס' דשחיט' לא הוי בכלל תדיר קודם וא"כ הוי התדיר אינו ראוי והאינו תדיר ראוי וליכא ראי' כלל לנידן דחנוכה ור"ח והבן

(ג) ראי' שלישית מסי' רפ"ו שאם הגיע שעת מנחה ולא התפלל עדיין מוסף צריך להתפלל מנחה תחילה דמנחה הוי תדיר כנגד מוסף ואעפ"כ פסק הרשב"א והובא ברמ"א להלכה שאם התפלל מוסף תחילה יצא ולא צריך לחזור ולהתפלל אחר מנחה ומבואר דאם הקדים לאינו תדיר להתדיר דיצא וצע"ג

ולכאורה צריך ביאור בשלומא במוסף כנגד מנחה דמשכחת אופן להקדים מוסף למנחה אפילו משהגיע שעת מנחה כגון שאין שהות להתפלל שתים אז הוי הדין דמתפלל של מוסף ותפילת מנחה נדחית דיוכל להתפלל ערבית תשלומין עיי' במג"א סי' רפ"ו סק"ג וכן פסק בשג"א סי' י"ט והארכתי במק"א לסלק השגות דג"מ מירושלמי וא"כ כיון דמשכחת דתפילת מוסף תדחה למנחה ה"ה אם הקדימה יצא אבל בקריאת ר"ח וחנוכה דפשיטא אם אי אפשר לקרות שניהם אז נדחה קריאת חנוכה עבור ר"ח דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם וא"כ ה"ה אם הקדימה לאינו תדיר אינו יוצא

ונ"ל דט"ז סובר דזה תלי' בזה בשלומא אם הדין שאם הקדים האינו תדיר להתדיר יצא א"כ אם התפלל מוסף קודם מנחה מהני א"כ אזלי' בתר סברא דהוא יעשה כך שיקדים מוסף למנחה ויעשה כן לכתחיל' דתפילת מנחה יש לה תשלומין ומוסף לא יהי' לה תשלומין אבל אם הדין דאם הקדים האינו תדיר לתדיר אינו יוצא ומכ"ש שאינו יוצא אם התדיר נדחה לגמרי ממצוה בשעתה ומהכ"ת נימא דיתפלל מוסף ולא מנחה עכ"פ התפלל האינו תדיר קודם לתדיר ואינו יוצא בתפילת מוסף והבן כי זה סברא ישרה ומתוקה בעזה"י

ועתה באתי אחר שכבר בארתי מה שיש לעיין בגוף הראי' של הט"ז אבאר בעזה"י לתרץ כל הקושי' ולברר שיטת הרמ"א ואבודרהם וכן חידש הגאון שג"א מדעתי' דנפשי' בסי' ך' יע"ש ואחקור סברת אבודרהם

ונ"ל בודאי אם בא על אדם חיוב כגון תפילה מוסף שהוא קודם לזמן תפלת מנחה הגם שבשעה שהגיע זמן תפילת מנחה התדיר קודם ויש לתפילת מנחה מעלה כנגד מוסף אבל אי אפשר לומר כיון דאי אפשר להתפלל שני תפילות בפעם אחת רק זה אחר זה וא"כ כיון דיש לתפילת מנחה קדימה א"כ כל זמן שלא התפלל מנחה לא הוי הגברא בר חיוב מוסף ואם התפלל הוי כאילו עשה מצוה טרם שהגיע זמנה דזה טעות דמתחילה בא עליו חיוב מוסף קודם שש שעות ותפילת מוסף כל היום א"כ נכנס הגברא בחיוב מוסף רק שיש לו זמן כל היום וא"כ איך יפקיע ממנו החיוב בהגיע שעת מנחה במאי פקע החיוב מעליו וע"כ הגם שיש למנחה קדימה מכח מעלת תדיר עכ"פ גם חיוב מוסף לא נפסק ולכן אם התפלל מוסף קודם למנחה מהני דאטו משום שלא קיים מעלת תדיר לא יהי' נפטר מחיוב של האינו תדיר הלא אין פסול בגוף העבודה של האינו תדיר ואז בודאי אם הקדים לאינו תדיר יצא כמו בסי' רפ"ו כמובן אבל אם בתחילת הבקר באו על האדם שני מצות כגון להקריב קרבן תמיד ושלמים ששניהם זמנם באור בקר ויש כאן כהן להקריב ואמרה התורה שיקריב הקרבן תמיד ברישא והשלמים אחר הקרבן התמיד א"כ כיון שהתורה מבקשת שיוקרב התמיד ברישא א"כ כל זמן שלא הוקרב התמיד לא בא על אדם החיוב להקריב קרבנו וא"כ הוי כשעת פטור אצל שאר קרבנות אז נחשב כאילו הקריב הקרבן שלא בזמן חיובו והוי פסול אפי' דהגברא אכתי לא נתחייב בהקרבת קרבנו

אך כל זה בקרבן תמיד עם שאר קרבנות שתמיד בכל יום והתורה מבקשת שתמיד יהי' ברישא אבל אם אירע שבא יחד למקדש קרבן מוסף שבת עם קרבן מוסף ר"ח הגם שמוסף שבת תדיר כנגד מוסף ר"ח הכי לא משכחת ר"ח בלי שבת או שבת בלי ר"ח דנאמר דאין חיוב מוסף ר"ח חל עד אחר שהוקרב התמיד וגם הכי יש קפידא שלא יקרבו שניהם כאחד דהתורה רק זאת גילתה שלא יקדים האינו תדיר לתדיר אבל בודאי אם רצונו לשחוט שניהם כאחד ג"כ כשר רק בתמיד כתיב מלבד שנעשה כבר וכתיב עלי' השלם כל הקרבנות כולם עיי' פסחים דף נ"ח ולקמן אבאר אי"ה דבר זה אז בודאי אם הקריב לאינו תדיר קודם יצא דהוא רק שהזדמן שבא יחד תדיר ואינו תדיר או מקודש ואינו מקודש ואז יש מצוה להקדים ולא לפסול לאינו תדיר ודוק

אמנם כל זה אם התורה הקפידה שהאחד יהי' קודם לחבירו אז ע"כ לא בא על השני עדיין זמן חיובו אבל אם התורה לא הקפידה שאחד יהי' קודם רק שלא יהי' דבר אחר קודם לו אבל שניהם בפעם אחד שפיר דמי אז לא נוכל לומר שאם הקדים השני לא יצא שלא בא עדיין זמן חיובו זה שקר מוחלט דהא אם הי' בפעם אחד שפיר דמי וא"כ מיד באור בקר חל החיוב של שניהם ברגע אחד כמו בתפילין דהתורה לא הקפידה דשל יד תהי' קודם רק והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהי' שתים שלא תהי' של ראש עליו בלי של יד אבל אם יוכל ללבוש ברגע אחד של ראש וגם של יד מותר לעשות לכתחילה דמשעה שבא על הראש הוי בין עיניו שתים רק כפי הדרך שאדם מניח תפילין לא יוכל לכוון ברגע שיבואו שניהם עליו לכן צריך להניח של יד תחילה אבל משכחת שניהם ברגע אחד כגון שיעשה שליח על הנחת הראש לכוון ברגע כאשר הוא