מחנה חיים חלק א שלט

ובזה יובן לי דברי הגמ' תני' כוותי' דרבא היא לא נתפסה הא נתפסה מותרת ויש לך אשה אחרת אעפ"י שלא נתפסה מותרת ואיזו זו כל שתחילתה באונס וסופה ברצון ופלא בעיני (א) למה היא בכלל לא נתפסה הא כיון שהסוף ברצון ואעפ"כ מותרת יען דיצר אלבשה וטבעו של אדם כופה אותה לרצות א"כ גם הסוף נתפסה ע"י התחלה ולמה קראה הברייתא שיש אחרת אעפ"י שלא נתפסה מותרת וצע"ג (ב) למה האריך הבריי' ולא דרש בקיצור והיא לא נתפסה כלל אסורה הא נתפסה אפי' במקצת כגון תחילתה באונס הגם שבסוף לא נתפסה מותרת ודן הברייתא רק מן שתי נשים מאשה שלא נתפסה כלל ומאשה שנתפסה בתחילתה אבל כפי מה שלפנינו דן הבריי' מג' נשים מן הסוטה שלא נתפסה כלל ומן אשה שנית שנתפסה לגמרי ואח"כ מאשה שלא נתפסה בסוף ונתפסה מתחילה עיי' רש"י שכ' בפי' כן בסתם אשה תלי' בלא נתפסה הא נתפסה מותרת ויש אשה אעפ"י שלא נתפסה וצע"ג

לפמ"ש הכל נכון דבודאי אם הי' תחילתה באונס היינו שהכניס כל עטרה והערה בה רק אח"כ נתרצי' לגמר ביאה היינו הכנסת כל אבר כולו ברצון זה כקרא תחילתה נתפסה דהא על העראה לבד יש חיוב מיתה וזה הי' באונס אז הגם שסופה ברצון זה יצר אלבשה והכל גורר אחר נתפסה דרישא כמובן בשכל אבל אם תחילתה באונס הי' רק הכנסת מקצת עטרה שזה נחשב כביאת אברי' לבד לא נחשבת לזונה ולא מהני אם הבעל קינא לה דרך אברי' כמבואר ביבמות נ"ה ע"ב דלא מהני קפידת הבעל להיות סוטה לשתות מים מרים ועיי' רמב"ם פ"ג וסוטה הל' כ"ד וז"ל אשה שזכתה באונס או בשגגה או שבא עלי' דרך אברי' אין המים בודקי' אותה שנאמר והיא לא נתפסה פרט לאנוסה שהרי נתפסה בחזקה ותמעול מעל באישה פרט לשוגגת ושכב איש אותה שכבת זרע פרט לבא עלי' דרך אברי' עכ"ל ועיי' במ"ל בהל' הנ"ל דאפי' בנשיקה אינה נאסרת לבעלה כמו שאינה מחויב' מיתה [ומה שתמה המ"ל לדידן דהעראה הוי הכנסת עטרה למה לא כ' הרמב"ם למעוטי נשיקה נ"ל דלק"מ דאפי' הכנסת עטרה במקצת הוי בכלל דרך אברי' כמו שביאר בפי' משניות בסנהדרין ולכך לא ביאר הרמב"ם הדין לענין תחילתה באונס וסופה ברצון שאינה שותת לדידן דפסקי' כרבא דיצר אלבשה דהוי בכלל אנוסה שנתפסת בחזקה דמכח תחילה באונס נתפסת על סוף שברצון ודוק] יעו"ש אז אם הי' הכנסת מקצת עטרה באונס ואח"כ ברצון לא הי' מסתבר דנימא שפטורה דהא לא הי' עדיין אצלה תפיסה אשר אם הי' זה ברצון ליאסר על בעלה וזה נקרא לא נתפסה דהא אין בתפיסה של מקצת עטרה שם ביאה לאסור והבן

אמנם נחזי אנן דמוכח דאפ"ה מותרת לבעלה דאלו בודאי אם אשה היתה מרוצי' שנואף יכנוס מקצת עטרה במקורה ואח"כ יצרה תקפה על גמר הביאה בודאי היא זונה דאוריית' דהא אתחלה של ביאה שהי' ברצונה פעל לכפות אותה על גמר ביאה הגם שבשעת התחלה לא הי' בדע' לזנות רק במקצת עטרה עכ"פ כיון שהטבע כופה אותה לרצות אז חייבת על הסוף משום התחלה שהי' ברצון ועיי' בפנ"י שלכך חייב הבועל לר"א על כל כח וכח יען שהתחלה הי' באיסור יעו"ש וה"ה באשה אם התחילה הכנסת עטרה במקצת ותקפה יצרה שחייבת ודוק

ומצאתי ראי' ברורה לזה מדברי הכ"מ פ"ה משגגות הל' ו' שאם נטמא בנדתה גם שלא בשעת ווסתה רק שאין לה וסת ולא בדקה קודם תשמיש לא נחשבת עוד לאונס ואפי' יש לה וסת רק צנועות בודקות עצמן קודם תשמיש והיא לא שמרה לא נחשב עוד לאונס מכ"ש כאן שהיא הביאה עלי' היצר באיסור דהא דרך אברי' הוי עכ"פ לאו לשיטת הרמב"ם וביותר בהכנסת מקצת עטרה גם הרמב"ן מודה דהוי לאו עיי' פ"כ מה' א"ב ברה"מ שם

אך אם הי' הכנסת מקצת עטרה ברצון וסוף הכנסת עטרה באונס שצוחה והכה אותו וכדומה שלא גבר עלי' יצרה רק פחד אלקי' לנגד עיני' שלא לעבור איסור מיתה או להיות אסורה על בעלה יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ שיודעת בעצמה שלא היתה מרוצי' להכנסת עטרה כולה דבר זה צריך התבוננת אם נחשבת כאנוסה יען דשורש הבעילה אשר תאסור אותה היתה לאונסה או נימא כיון שהיא גרמה שהיתה מרוצי' בתחילה ועי"כ בעל אותה לא נחשבת כאנוסה וצע"ג

ואין לפשוט ומדברי כ"מ שהבאתי למעלה שאם רק לא בדקה עצמה לא נחשבת לאונס דשאני התם דעכ"פ רצתה להיות נבעלת ולעשות המעשה אשר נתגלה שהי' בעבירה אבל כאן היא חשבה רק לעשות ביאת אברי' שאין זה בכלל זנות רק לאו לפ"ע והכנסת כל עטרה שנקרא בעילה לא היתה מרוצי' לעשות לא בתחילה ולא בסוף והיא אנוסה על גוף המעשה ודוק

ודע דלא דמי למה שהביא הפנ"י שרבינו שמחה אוסר אם יחדה עצמה בפרוצי' ונאנסה הובא בא"ע סי' קע"ח יעו"ש ברמ"א שהסביר הפנ"י יען דלא נאנס' מתחילה יעו"ש זה אינו דהוא דן יען דרוב המה ברצון רק יצר אלבשה פועל להיות כאונס אז אם יחדה עצמה בפרוצי' נאסרה דלא בא היצר מחמת אונס אבל אם באמת יודעת בנפשה שהיתה אנוסה בסוף הגם שתחילתה הי' ברצון עכ"פ גוף הביאה אשר אוסרת הי' באונס וק"ל

וכן לא דמי למה שאמרי' בשומרי' תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ועיי' בח"מ סי' רצ"א דשאני התם דהי' מתחילה פשיעה על כל החפץ ואח"כ בא האונס על הך חפץ גופא שפשע בו וכבר נכנס בחיוב עליו אבל כאן היא היתה פשיעה על לאו דקריבות אבל על חיוב דעיקר הזנות לא נכנסה לפשיעות ויש לחלק עוד בכמה חילוקי' ודוק ועיי' במג"א סי' ק"ח וק"ל]

אבל בודאי אם יש עדים שראו שנבעלה מתחילה ברצון ואח"כ צעקה והיתה באונס אסורה דבשלומא אם צעקה מתחילה ועד סוף סמכי' בצירוף חזקה היתר וחזקת כשרות דלא גבר היצר עלי' אבל אם מתחילה ברצון אז הגם שצעקה בסוף אסורה לבעלה יען דיש רוב דסוף הוא ברצון דיצר תקפה אפי' אם התחלה הי' באונס מכ"ש אם התחלה הי' ברצון אין הצעקה מוציאה מרוב דברצון דכאן אין לה חזקת כשרות דהא תחילת ביאה הי' ברצון ולכך משני הגמ' לאבוה דשמואל דלא משכחת אנוסה דשרי' רק אם צעקה מתחילה ועד סוף אבל אם היא זנתה בסתר ותחילתה ברצון וסוף הכנסת עטרה באונס אין המים בודקי' אותה וגם מותרת לבעלה ולא צריכה להגיד לו ואפי' אומרת לו נאמנת במגו דשותקת ועיי' בנוב"י מהד"ת סי' כ"א אם לא ידעי' שנתיחדה נאמנת אם אומרת נאנסתי יעו"ש כי נכון מאוד על דברי רמ"א בסי' קע"ח והבן זה

המורם מזה דתורה אשר איירי ביש עדי' בנתפסה דומי' דסוטה כמש"ל ע"כ איירי רק בנתפסה מתחילה ועד סוף אבל לא נתפסה מתחילה הגם שנתפסה לבסוף אסורה דאינה נאמנת אפ' צעקה כנגד הרוב דסוף הוי ברצון ומכ"ש אם התחלה הי' ברצון וגם לא איירי הנתפסה בתחילה באונס היינו הכנסת קצת עטרה באונס וסוף הכנסת עטרה ברצון דזה לא נקרא נתפסה דהא לא עשה מעשה בעילה אשר על ידו תהי' טמאה אם לא נתפסה ואין התחלת עטרה נקרא בסוטה והיא לא נתפסה ותהי' טמאה לענין מים מאררי' וע"כ הך נתפסה קאי בנתפסה מתחילת הכנס' עטרה עד סוף הכנסת עטרה ועל יותר לא ידעי' מחזקת צורה של דבוקי' זע"ז אבל מתיבת והיא דרשי' ויש