מחנה חיים חלק א שלז

ומספרת התורה ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות הגם שהיא זנתה ג"כ ברצון בכ"ז כיון שהוא בא לבעול אותה בע"כ אז הוא הדבר כמו אם יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה [שאול הרג את עצמו יען שראה שפלשתים ימיתו אותו אז מה שלוקח לעצמו חיותו לא יקרא לו עון] צעקה נערה המארשה ואין מושיע לה וכיון שעכ"פ לא הי' לה מושיע אז הגם שלא צעקה וזכתה ברצון גמור ג"כ פטורה ורמב"ן כ' שם וז"ל ואם יראה אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה הר"ז בחזקת אנוסה ופטורה וטעם צעקה יתכן שצעקה או טעמו אם צעקה אין מושיע לה כי אפי' שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעי' הכלל אם יש לה מושיעי' בין בעיר ובין בשדה חייבת אין לה מושיעי' בין בעיר ובין בשדה פטורה שלא דבר הכתוב אלא בהווה עכ"ל הבין ג"כ שהכתוב בא לגלות שאפי' לא צעקה אינה מזיק ולפמ"ש איירי הקרא שהוא בא לאנוס אותה והיא היתה מרוצי' בזדון לבה רק הוא עשה אשר זמם בתורת אונס כיון שלא הי' בידה לבטל המעשה אינה חייבת מיתה אפי' שנהני' בהנאה מרובה ומיושב קו' הפלא"ה מהכ"ת שיהי' לה משפט מות ולפמ"ש הי' השכל גוזר הלא זנתה ברצון ומחויבת מיתה

וכל זה לענין עונש מיתה אבל לענין לאסור אותה לבעלה דתלי' בתמעול מעל באישה אז כיון שלא צעקה ולא בכתה ולא קורעת בגדיו להראות סימני אונס רק זנתה לרצון להנות מזרים היא נאסרת לבעלה ולכן כתב תרגום ירושלמי אלהן בעלה יפטרינה בגטא רק משפט מות אין לה אבל גנו בעי ודוק

ובהפלא"ה תי' דאיירי דצעקה בשעת תפיסה רק מתחיל' ביאה נתרצי' לו ופטורה יען דכל לא אפשר וקמכוון פטור אבל אסור ואפ"ה אסו' לבעלה דהוי מעל באישה יעו"ש ולדעתי לא כן ידומה דבודאי אם צעקה מתחילה רק משעה שראתה שכלתה אלי' הרעה שא"א להנצל מביאה נתרצי' לו אין זה מעילה בבעל דרצון גופו אונס הוא מאי הוי לה למיעבד אלא ברור כמ"ש הוא בא עלי' כרוצח לעשות בעילה באונס והיא נתרצי' מיד בלי מחיי' כנגדו ואעפ"כ פטורה כיון שתועבה הי' נעשה בכל אופן אז אינה מחויבת על הנאה דממילא והבן

היוצא מזה אם א"א לה לבטל מעשה התועבה וזנתה ברצון פטורה מעונש אבל אסורה לבעלה אבל אפי' היתה אנוסה בכל המעשה אבל הי' בידה לבטול גוף המעשה ולא בטלה מחויבת בעונשי התורה וכן מסתבר שיהי' נחשב למעל באישה דהי' בידה לבטל גוף המעשה אם צעקה עליו והיתה נקי' מבלי לטעום בעילת אחר וכיון שלא עשתה כן אסורה הגם שלא נתרצי' להנות בהנאה מרובה וא"כ כיון שאשה הנ"ל הודית בעצמה שידעה שיגבור עלי' ובכ"ז לא צעקה על בעלה הוי מעל באישה ואסורה ויש לעיי' ברמב"ם פ"א מא"ב ובתוס' בב"ק מ"א ובש"מ שם והזמן בוגד בי]

ורמב"ן מסיים שם וז"ל ולא ידעתי בדין הצעקה אם ראינו נערה שהחזיק בה איש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק למה תסקל אלא גם הצעקה בהווה לדון בה מן הסתם בעיר מפותה עכ"ל ראה שמדייק אם חשבה שתוכל להמלט מבלי בעילה אבל בודאי אם יודעת שתהא נבעלת ממנו רק מרטה שערותיו לצערו היא חייבת על שלא צעקה על מושיעי' והבן וה"ה לענין איסור לבעלה אם חשבה להמלט ממנו אז לבה אונסה שהאמינה שלא תבעל ולא יהי' מעל באישה אז מותרת לבעלה אבל אם יודעת שלא תמלט ובכ"ז לא צעקה אסורה לבעלה כי מעלה בו ודוק

וראה זה מצאתי בנוב"י מהד"ת סי' כ"א שהאריך שם וז"ל ולכן אם אשה הזאת אומרת בברי שנתחלמה כנגדו עד הכנסת אבר והיתה סבורה שיהי' בכחה למונעו עד שהכניס האבר פטורה היא מותרת לבעלה ואינו מגרע כחה מה שלא צעקה עכ"ל והביא הרמב"ן שהבאתי לעיל ראה שדייק אם סברה שתוכל לבטל הבעילה אז מותרת משמע אבל אם יודעת שלא תוכל לבטלה אסורה יען אשר לא צעקה ודו"ק

סימן צ"ט שאלה אשה אחת באתה לפני הרב להתוודת על עונה שאירע שנסעה על נשואי בן אחי בעלה וכאשר שבה היתה במלון בלילה אצל קרוב מאמה ונתן לה חדר מיוחד שתישן שם וסגרה הדלת טרם עלתה על המטה ולא ידעה שיש להחדר עוד דלת ויהי בחצי הלילה והנה איש אחז בה כי לא שמעה רגליו כאשר בא בעל הבית ובקשה ממנו שלא יטמא אותה וילך לדרכו אז השיב כי לא לבעול אותה בא רק להנות ממנה בדרך אברים וכל זה אם תשמע לו אבל אם תצעוק יבעול אותה בע"כ כי כבר סגר אחריו כל דלתים ושמעה לקולו בבטחון שלא יבעול אותה וכאשר שכב עלי' ורצה להעמיד קשתו בין עגבי' נגד פי המקור הכתה אותו וגבר עלי' וכאשר נכנס בה במקצת עטרה אחז אותה בולמוס התאוה ובקשה שיכנוס בה וישפוך זרעו וכן עשה ואח"כ עמדה ממטתה ושבה אל ביתה ולבה דוה ושאלה אם היא אסורה לבעלה או לא שיודעת בנפשה שיאמין לה בעלה וישלח אותה בגט אם תודיע לו עונה כי היא נטמאה ומעלה בו מעל

תשובה לכאורה האשה מותרת לבעלה כי הלא סגרה הדלת אחרי' ולא ידעה שיש עוד דלת בחדר וכאשר אחז בה במטה בכתה שלא יטמא אותה וכאשר העיז איש רשע להעמיד קשתו הכתה אותו רק גבר עלי' והי' תחילתה באונס אז הגם שסופה ברצון הלא פסקינן כרבא בכתובות דף נ"א ע"ב שתחילתה באונס וסופה ברצון מותרת וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ד מה' אישות הל' י"ט ובפ"א מה' א"ב הל' ט' יעו"ש וכן פסק הב"ש בא"ע סי' ו' ס"ק כ"ג וא"כ אשה זו מותרת לבעלה וטוב השתיקה מדבורה והוא נראה פשוט מאד

אמנם הדבר צריך עיונא רבה דרמב"ם בפי' משניות פ"ז דסנהדרין כ' וז"ל ומערה נקרא המכניס כל עטרה והמשמש הוא המכניס כל האבר כולו אבל הכנסת קצת עטרה הנה הוא כמו שבא דרך אברים ואין להוצאת זרע בענין חיוב עונשי' סרך בשום פכים עכ"ל ועיי' בב"ש סימן כ' סק"ג שהאריך כנגד דעת הט"ז שסובר שהעראה נקרא אם הכניס מקצת עטרה ורק נשיקת האבר באותו מקום פטור דנהפוך הוא עד שיכניס כל עטרה לא מקרי מערה יעו"ש שהביא ראי' מן הגמ' ועיי' ט"ז סי' ה' והכל מיבמות דף נ"ו

ולפ"ז בשלומא אם הבועל עשה בעילה באונס היינו הכנסת עטרה אז הגם שבגמר ביאה האשה מרוצי' היא מותרת דיצר התחלת הביאה לובש בה יצר וכופה אותם לרצות אבל בודאי מי שחבק ונשק באשה ומעך לה בין שדי' ואח"כ בעל אותה ברצונה אין אנו אומרי' יצר אלבשה דאין גדול היצה"ר כך שתחשב לאנוסה רק אם הכניס כל עטרה אז נתלבש היצה"ר בה ומבקשת גמר ביאה אבל מן ביאת אברי' לבד לא אמרי' יצרה תקפה וא"כ בנידן דידן דהוא הכניס רק מקצת עטרה והיא בקשה שיכנוס בה בכל עטרה אז לא אמרי' יצרה תקפה דהא הכנסת מקצת עטרה הוי רק כביאת אברי' ולא נקרא אפי' מערא ואז מה שתבעה בפה שיכנוס בה הוי כל הבעילה במזיד ואסורה לבעלה וצע"ג

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דהגם דביאת אברים לא פועל לומר יצר אלבשה אבל הכנסת עטרה במקצת באותו מקום הגם שלא חייב בעונשי תורה רק בהכנסת