מחנה חיים חלק א שלו

משכחת לבוב העין אשר נפשה קשורה בנפשו אשר היא זנתה ברצון כי נפתה לבה אחריו

אך מתוקי' אמרי נועם תורתינו הקדושה והטהורה כל אות מאיר כספיר וכל תיבה מאור השמש להמחכים לגלוי עינים בעזר שדי והוא מה דחייבה התורה מיתה על זנות ברצון גם לאשה יש לדון מב' פנים (א) יען דמעשה הזנות תועבה בעיני ד' והיא נהנית ברצון ממעשה עבירה חייבת מיתה כמו שבא כרת על הנאת אכילת חלב כך בא מיתה על הנאת בעילת איסור אם נהנית ברצון אבל אם נהנית באונס גמור לא נחשב הנאה הנ"ל להיות מחויבת מיתה כמו שלא בא כרת על אונס אכילת חלב כי רק מתעסק חייב בחלבים ועריות אבל אונס פטור וכמו אם נאנס על אכילת חלב הגם שהי' בידו לצעוק שיבאו מצילי' ולא צעק אעפ"כ כיון שהוא יודע שעד בשחק נאמן עליו שלא אכל אלא באונס פטור אפי' מקרבן ה"ה יהי' כן בזנות א"א כיון שהיא אונס בגוף הבעילה שכל זמן משך הבעילה הכתה אותו ותלשה שערות ראשו וקללה אותו ואבותיו בקללות נמרצת וכמעט מרוב צערה לא טעמה נועם ביאה היא פטורה מעונש הגם שהי' בידה לצעוק על מושיעי' ולא צעקה עכ"פ הי' הנאתה באונס ופטורה מעונש והבן (ב) שאין התורה מחייבת לאשה מיתה על זנות ברצון יען שנהנית מבעילת איסור שיהי' בא עונש מיתה על הנאת ביאת עבירה דכל הנאה דממילא בלי מעשה מותר בכל תורה כולה עיי' פסחים דף כ"ו בפנ"י רק התורה מקפדת שמעשה תועבה של זנות לא יבא לעולם ואם האשה מזנת ברצון א"כ גם היא גורמת למעשה תועבה שבאתה לעולם וחייב הקב"ה גם לה מיתה דכתיב ונכרתו נפשות העושות עיי' בב"ק דף ל"ב יען דגם היא גרמה שבא המעשה לעולם דבלי רצונה לא הי' הוא עושה המעשה וא"כ אפי' אם היא היתה אנוסה בכל שעת בעילה ולא נהנית כלל מן הביאה כיון שעכ"פ הי' בידה לצעוק על מושיעי' להצילה ולא הי' בא לעולם מעשה תועבה הנ"ל ולא צעקה א"כ היא מזידה על המעשה שבא לעולם הגם שלא נהנית ברצון רק באונס חייבת מיתה על שלא בטלה המעשה ודוק

ומעתה דן התורה אם בעיר שכב עמה אפי' בכתה לפניו ותלשה שערות ראשו וקורעת בגדיו כיון שעכ"פ ראתה שהוא גובר עלי' ולא תוכל להציל נפשה ממנו ובכ"ז לא צעקה על מושיעי' לבטל המעשה הגם שבכל שעת הבעילה הראתה סימנים של אנוסה ואפי' ידעי' שהוא מאוס בעיני' עד למות אשר בודאי היתה הבעילה בענוי גופה בכ"ז תמות על דבר שלא צעקה לבטל מעשה התועבה וגם הוא יומת דהא עינה אשת רעהו דהא ידעי' דכל הבעילה הי' לאונסה דתורה לא מחייבת לאשה מיתה על הנאת עבירה אם זנתה ברצון רק יען שהיא גרמה שבא מעשה התועבה לעולם וא"כ איירי התורה שהוא באמת מענה אשת רעהו ובכ"ז היא מחויבת יען שלא צעקה והבן כי זה אמת בעזה"י [ובדעתי שרמב"ן רמז על זה במ"ש וז"ל כדון אותה כמתרצה בעבור שהיתה יכולה להוושע ממנו עכ"ל הכוונה הגם שהיא אנוסה באמת נדון אותה כמתרצה יען שלא עשתה פעולה לבטל מעשה תועבה ודו"ק אך במ"ש בראש דבריו שם וז"ל על דעת רבותינו יתחייבו שניהם סקילה שגם האשה בחזקת מזנה לדעת כיון שלא צעקה כלל כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיע ולהצילה עכ"ל משמע מדבריו דנהפוך הוא יען שלא צעקה אנו אומרי' חזקה דבודאי נתרצית ואולי כוונת רמב"ן שאשה בחזקת מזכה לדעת הגם דחזי' דהיא אנוסה שמורטת שערות ראשו רק עכ"פ כיון שלא צעקה לבטל גוף המעשה הוי כאלו גוף הזנות לדעת רק הנאת הזנות שלא מרצונה הוא ודוק]

ואבא לבאר פרשה שני' דכתיבא בתורה ואם בשדה ימצא האיש אה הנערה המאורסה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה כי בשדה מצאה צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה והקשה בס' הפלא"ה לאיזה תכלי' ספרה התור' אין לנערה חטא מות ולא תעשה לה דבר פשיטא סברא הוא למ"ל קרא מהכ"ת לענוש אותה אם היא אנוסה וצע"ג

ונלע"ד לבאר בעזה"י והוא דנחקור אם איש אוחז באשה וגובר עלי' הגם שאם לא תתרצה לו יהי' בועל אותה אבל באמת העלה לבה טינא בעבורו שברצון נשמעת לו אבל הוא אינו חושש אם רצונה בכך כי הולך לבעול כמאנס וגם אין מושיע לה שאפי' אם אין רצונה בכך אף עפ"כ תבעל לו האשה פטורה מכל העונשי' דבשלומא אם העונש של עריות בא בעבור שנהנית מן העבירה אז כיון שגם היא מזידה ונהנית בהנאה מרובה בשאט נפש מן העבירה חייבת אפי' מיתה כמו באכילת חלב או נבילה אם אחד יכפה לחבירו לאכול איסור והוא אוכל לתאותו ונהנה בהנאה מרובה דחייב דדוקא אכילת שוגג או אונס פטור דהוא צער לו עיי' סמ"ע ח"מ ובש"ך יו"ד סי' קי"ט אבל אטו אם הזדון בעל התל ובעל החריץ יהי' פטור הוא כופה אותו לאכול והוא אוכל להשביע יצרו כי התאוה תאוה אבל יען שבעריות הקפידה התורה רק שמעשה תועבה לא יבא לעולם ולא בעבור שהיא נהנית מהנאת עבירה ושניהם מזידין חייבי' יען שהי' ביד כל אחד לפעול שלא יהי' נעשה מעשה תועבה הנ"ל ולכן אפי' אם ברצון נבעלת לו אינה חייבת עונש וכמו באסתר אם אחשורוש קרא לה ויודעת שבכל אופן תבעל לו אז הגם אם נתרצית היא ג"כ כי חומדת לבעילתו אינה נענשת בדין תורה דאטו אסרה התורה הנאת בעילה התורה אסרה שלא יעשה המעשה דכתיב ונכרתו נפשו' העושות על עשיי' בא העונש ועיי' בר"ן בשם הרא"ה ועיי' ש"מ בכתובות דף כ"א ודו"ק

אך כל זה לענין עונש התורה אבל לענין לאסור אותה על בעלה נראה שהיא אסורה לו דעיקר הקפידא יען שמעלה מעל באישה כמו שהביא הט"ז יו"ד סי' צ"ט בשם מהרי"ק אם האשה האמינה שזנות מותר מה"ת אעפ"כ אסורה כי מעלה מעל באישה יעו"ש וה"ה אשה אשר ברצון נפשה נבעלת כי חמדה לו הגם שהבועל עשה אשר זמם בכל אופן כיון שהיא עכ"פ נשמעת לו ברצון הטוב ונהנית בהנאה מרובה כי חמדה יפיו בלבה אין לך מעל גדול מזה כנגד אישה דעכ"פ הי' לה לבכות או להכות אותו ולצער עצמה על כי אחר יכרע עלי' ותטחן לזרי' כחה ולכן לולא דיצרה אלבשה ותחילת ביאה על סוף הביאה היתה נאסרת אם סוף הביאה ברצון אפי' הגם שבכל אופן הי' נעשה גמר ביאה באונס עכ"פ דהא מעלה בו מעל שנרצית לו בסוף ביאה רק יען דיצרה אלבשה ויודע הבעל שנובע האשה כך למשוך אחרי טבע אדם הבועל עיי' רמב"ם פ"א מא"ב הל' ט' ומכח זה אפי' אם היא תובעת גמר ביאה אפ"ה מותרת לבעלה הגם שלענין עונשי' חייבת כמו שבארתי במק"א יען דאין זה מעל באישה אם הטבע כופה אותה וחידש רבא אפי' אמרה הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שכרתו והבן [ולכן אמרה אסתר וכאשר אבדתי אבדתי הגם שלענין עונש שמים פטורה שהלכה להציל כל ישראל ועיי' בתשו' ש"י עכ"פ הוי מעל באישה דעד עתה לא הלכה אא"כ נקראת בשם ואי אפשר להראות לפני המלך סימני אונס אבל עכשיו הלכה מעצמה והבן

] והנה התורה דן ואם בשדה ימצא האיש את הנערה והחזיק בה ושכב עמה ומת האיש ההוא לבדו משמע כיון שהוא החזיק בה הגם שהיא לא עשתה שום התנגדות כנגדו לא קללתו ולא קרעה בגדו ולא כעסה עליו נהפוך הי' ששכב עמה באחדות גמור אפ"ה ימיתו הב"ד רק אותו