מחנה חיים חלק א שלג

השתדלה לשמוט מידו פטורה אפילו מעונשי' כיון שתחילתה באונס (ג) אם זנתה במזיד ובאמצע הביאה התרו בה העדים למיתה או למלקות אז אם יש בידה להשמט מידו חייבת אם יכול' לשמוט מידו [ולענין תחילת העראה ברצונה ובסוף לאונסה בארתי בתשו' אחרת בעזה"י] ואבאר את הדברי' כפי אשר יחנן אלקים את עבדו לטוב

הנה הט"ז ביו"ד הביא דברי מהרי"ק דהגם דאומר מותר נחשב לשוגג אבל אשה שזנתה באומר מותר אסורה לבעלה דלא כתיב כי תמעול מעל בד' רק כי תמעול מעל באישה והיא מעלה עכ"פ בבעלה הגם שלא ידעה שיש בזה חטא לפני ד' יעו"ש וזה רבות בשנים כתבתי בחדושי להביא ראי' לדבריו דמבואר בסוטה דף כ"ו הובא ברמב"ם פ"א מסוטה הל' א' דמקנין לשחוף וממילא אם נסתרה עמו ונטמאה אסורה לבעל והלא מבואר בפ"א מה' א"ב הל' י' דאין על ביאת אבר מדולדל מיתה או מלקות וביאר הרה"מ שהוא שחוף הנזכר בסוטה רק אסור ולוקין מכת מרדות וציין במ"ש בפ"א מה' שבת יעו"ש] הרי מבואר יען דיש בשחוף הנאה מועטת הגם דאין זה ביאה לעונשים עכ"פ מעלה מעל באישה דהא ס"ד דגמ' שם שאפי' בדרך אברי' תהי' אסורה יען דבעל מקפיד הגם דלאו להלכה הוא רק בביא' נאסרת עכ"פ חזי' דעונש תלי' אם מעלה מעל באישה ע"י בעילה ודו"ק כסברת מהרי"ק

ומעתה אני אומר דאפי' אם יודעת מהאיסור דתורה מקפדת על עבירת זנות ועברה וזנתה אינה נאסרת מחמת עבירה רק נאסרת משום דמעלה מעל באישה דהא אם הכשילתו באיסור נדה אינה נאסרת לבעלה יען דלא מעלה מעל בבעלה רק מעלה בד' אבל בזנות ברצון נאסרת משום דמעלה מעל בבעלה לטעום תחתיו טעם ביאה מאיש אחר אבל בודאי בעבור העבירה לא נאסרת לבעלה כמו שאינה נאסרת בעבור עבירת נדה כמובן אבל בודאי אם זנתה אפי' הבעל יודע ומרוצה לכך אעפ"כ נאסרת יען דגוף הזנות הוי מעילה בבעל רק הוא מוחל על מה שהיא מועלת בו וזה לא מהני דבטלה דעתו נגד דעת המקום דהא לא יכול למחול דגוף הפעולה הוי עבירה [ועיי' בסמ"ע בח"מ טעם דאין שליחו' לדבר עביר'] וכמו דלא מהני אם מוחל על מעילה שלה אחר שכבר זנתה ונאסרת עליו ה"ה אם מוחל מקודם על מעילה שלה כנגדו לא מהני (ועיי' נמ"י דלא מהני מחילה בריבית] והבן זה

ולפ"ז אני אומר דבר חדש בודאי הגם שתחילת העראה הי' באונס ויצרה תקפה בכל זאת אינה נחשבת כאנוסה להיות נפטור מעונש קרבן או מלקות או מיתה יען דמפחד ד' ומהדר גאונו צריך האדם לגבור ברוחו שלא לתור אחרי תאות לבו וכיון שהי' בידה שלא להיות גמר ביאה והיא גרמה גמר ביאה אז מחויבת בכל העונשים שבתורה אבל לענין שתהי' נאסרת יען דמעלה מעל באישה נחשבה כאנוסה יען דיצרה אלבשה והבעל יודע אם הוא מתחיל לבעול ועשה העראה כי קשה עליו לפרוש שלא לעשו' גמר ביאה אפי' בביאת היתר קשה על האדם לפרוש טרם שגומר בעילתו [כדאמרי' בקדושי' דף י' כל הבועל דעתו על גמר ביאה] ואם בועל אשתו ואומרת לו נטמאתי קשה לפניו לפרוש באבר מת או שלא לירד בחדרי רחמה וביותר באשה אשר טבעה שיצר גובר עלי' ומתאוית לגמר ביאה [עיי' נוב"י סי' נ"ז בא"ע ח"ר] וא"כ מה שגבר היצר עלי' שבקשה גמור בעילה אין זה מעילה בבעל שיודע שקשה זאת לאשה לפרוש וכיון דלא נחשב למעילה בבעל א"כ לא נאסרת לו הגם שלפני ד' היא נחשבת כמזידה לענין היתר לבעל נחשבת כאנוסה והבן

ובזה יש להבין למה נקט אבוה דשמואל ורבא חקירת תחילה באונס וסוף ברצון לענין אשת ישראל לאיסור לבעלה ולא נקטו לענין חייבי מלקות וחייבי מיתה דשם בודאי נחשבת למזידה רק פליגי אם נחשב ג"כ הך רצון דאשה בגמר ביאה לרצון אפי' לאסור אותה לבעלה או לא ודו"ק

ומיושבי' כל קו' הפלא"ה וגם קו' פנ"י מה דתלי' בעונש תחילתה באונס וסופה ברצון נחשב לרצון גמור הן למלקות הן למיתה אבל לענין לאסור האשה על בעלה אז נחשב הרצון דבסוף כמו אונס דיצרה אלבשה ודו"ק ויובן גם דברי תוס' בשבועות דף ח"י אם יצרה לבשה פועל שנחשב רצון סוף ביאה לאונס אז ממילא שלענין עונש חייב על היציאה ולא נימא יצר אלבשה אבל עכ"פ הוי כשב מידיעתו והבן כי נכון

ומה רחוק מדעתי דברי הפלא"ה שהאריך שאבוה דשמואל אוסר מטעם מהרי"ק הגם דהוי לא אפשר וקמכוון שמותר לכתחילה אפי' דעכ"פ מעלה מעל באישה ופי' דברי תרגום יונתן יעו"ש ולדעתי לא יקובל זאת שמה שהטבע פועל לגבור תאותה אם אי אפשר בלי גמר בעילה כאשר הבין ההפלאה לא נקרא מעילה בבעל דהלא היצר לבשה והוא מועל בבעל אבל לפמ"ש דפליגי שחיישי' על סוף ביאה דשמא נתרצית בכל אופן שאפי' אם ירצה לפרוש תהיה שוכרתו אז פליגי אי נחשב לרצון כמו שנחשב לרצון לכל עונשים שבתורה אז נכון פלוגתתם ודו"ק

והא דאמר רבא אלמלא נזקק הייתי שכרתו ולא נקנו אם באמת שוכרתו כמו שהקשתי למעל' לק"מ דלא מבעי מה ששכרתו על סוף ביאה דלא אוסר דיצרה אלבשה אבל ס"ד אם לאחר ביאה אומרת אלו לא אנס אותי בתחילה הייתי שכרתו הגם שכבר עבר המעיל' בבעל' תהא מתחרטת עכ"פ [כחכז"ל ילקוט תהילי' כי רוח עברה בו ואיננו יצה"ר שהלך עמו אינו בא עמו בחזרה] כי רשעי' מלאים חרטה כל היום והיא שאמרה גם עכשיו שהיתה שוכרתו תהיה אסורה ע"י הבעילה בסוף ברצון קמ"ל דיצר אלבשה גם על זה לאמר כן ודו"ק

ונכון בזה נוסחת הברייתא שלפנינו שגרסה הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת אעפ"י שלא נתפסה מותרת ואיזה זה תחילת' באונס וסופה ברצון ובש"מ הביא דתלמידי ר"י גרסו רק הא נתפסה מותרת ואיזה זה תחילתה באונס וסופה ברצון יעו"ש שהתפלא על גירסת רש"י וצע"ג ועוד הקשתי דהוא פלא הלא לרבא יצר אלבשה והוה כאנוסה וא"כ הוית נתפסה ולמה קראה הברייתא ויש לך אחרת אעפ"י שלא נתפסה וצע"ג ולפמ"ש נכון דמרמזת אפי' אם הסוף ברצון שהיא תובעתו לגמור ביאה אעפ"י שהוא רוצה לפרוש ממנה אחר העראה או בתוך העראה והיא אחזה בו לגמור ביאתו אעפ"כ מותרת וזה שפיר הוי אחרת אעפ"י שלא נתפסה מותרת ודו"ק

אך אם הבועל התחיל אדעתא לגמור הביאה ולא התחרט מאשר זמם לעשות והי' תחילתה באונס שלא היו לה מושיעי' ואח"כ באמצע הביאה באו מושיעי' והיא אומרת הניחו לו שאינה חוששת לפגמה הגם שהי' סופה ברצון פטורה ממיתה דכאן היא אינה גורמת לגמר ביאה דהא הוא עולה בשלהב' הניאוף לגמור בעילתו רק היא נתרצית למחשבתו ואינה מוחית בידו לעשות כאשר זמם אפ"ה פטורה ממיתה דאל"כ לאיזה תכלית חדשה התורה ולנערה לא תעשה דבר פשיטא דפטורה מאי הוי לה למיעבד וכבר נתקשה בזה ההפלאה ותי' דאיירי התורה דנתרצי' מתחילת הבעילה רק שתפסה בע"כ ואפ"ה פטורה דהוי לא אפשר וקמכוון והגם דלרבא יש במכוון איסורא עכ"פ מיתה ליכא יעו"ש שהאריך ועדיין לא הועיל דאכתי קשה לאיזה תכלית צריכה התורה לגלות זאת הלא הוא כן בכל התורה והקו' גדולה מאוד

ולפמ"ש נכון דאפי' אם יש בידה לבטל מאויו שלא יגמור