מחנה חיים חלק א לב

ולפ"ז כך כוונת הט"ז בודאי אם אנו דנין איך יברך על התפילין אחר שכבר הוא מלובש בהם אז נכון סברת הר"י דמברך על קיום דלהבא דהא הוא עדיין מעוטר בתפילין אבל לווה לא נאמר דעכ"פ דחלק הראשון של המצוה דהוא פעולת הנחת תפילין לא קיים דהא התורה גילתה שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וא"כ ע"כ דמצוה הוא שיניח של יד תחילה ואח"כ של ראש והוא עשה בהיפך שהקדים הנחת הראש לשל יד ומי גרע זה ממה שצותה תורה שיש לתדיר קדימה להאינו תדיר אם יבואו שניהם לפניו בפעם אחל ומכ"ש בתפילין שלעולם יש קדימה להנחת היד לשל ראש ואעפ"כ לא צריך שם להסירם ולהניח של ראש פעם שנית אחר שכבר מונח עליו של יד ה"ה כאן אם קרא לאינו תדיר בראשון קיים המצוה דמעשה פעולת הנחת תפילין ג"כ כבר עבר לגמרי כמו בקר"הת והבן וא"כ נשאר הקושי' של

הט"ז

(ב) מדאיבעי' בזבחים דף צ"א אם שחנו לאינו תדיר אם ממרס בדם או לא אלא גומר לאינו תדיר ואי ס"ד דאינו יוצא ידי חובתו אם הקדים להאינו תדיר א"כ גם שם הקרבן פסול יען שהקדימו להתדיר ומאי ספק יש אם ימרס או יגמור לאינו תדיר הלא הוא פסול וצע"ג והשתוממתי על המראה למה הביא הט"ז ראי' מדבעי לי' אם יקריב לאינו תדיר ברישא ולא פשיט לי' מן הגמ' שמביא דיקא נמי דקתני עד שיזרוק ולא קתני עד שישחוט ויזרוק וכאן למד הרמב"ם פ"ח מתמידי' דנפשט האיבעי' דגומר האינו תדיר יעו"ש וא"כ יש ראי' ברורה דהא אנן פסקי' דגומר לאינו תדיר וקשה וכי יקריב קרבן פסול וזה הי' ראי' גדולה מן האמת וצע"ג

ונלע"ד דלכאורה פלא ראי' הט"ז דילמא באמת בנידן הרמ"א דכבר חל חיוב קריאת ר"ח וגם קריאת חנוכה אז בודאי אם כבר הגיע זמן התדיר כמו האינו תדיר אז אם הקדים האינו תדיר לא יצא ידי חובתו וה"ה אם כבר מונחי' לפניו שחוטים התדיר והאינו תדיר ועבר וזרק האינו תדיר ברישא לא מהני הזריקה אבל כאן שהאינו תדיר כבר נשחט והתדיר עומד חי וכבר מוכן לפניו לקיים מצות זריקה של האינו תדיר וזריקת התדיר עדיין אינו בעולם אז הוי הדין דיגמור האינו תדיר אפי' לכתחילה ומכ"ש שיוצא בדיעבד ובעל האיבעי' הי' מסופק בזה קדם ושחט לאינו תדיר והתדיר חי ופשט הגמ' להתיר אפילו לכתחילה אבל בשניהם שחוטי' ועבר אזריקה באמת פסול בדיעבד וה"ה כאן בקריאה לא יצא וא"כ מאי ראי' הביא הט"ז וצע"ג

ונ"ל דהט"ז סובר דכוונת הגמ' בשחט את שניהם לא הוי הטעם יען דשניהם ראוי' לזרוק ואם לא שחנו דמסופק בעל האיבעי' הוא מטעם יען דהתדיר אינו ראוי' והאינו תדיר ראוי' אלא הוא הבין כוונת הגמ' דאם כבר התחיל בשניהם אז התדיר קודם אבל בהתחיל באינו תדיר ובתדיר לא התחיל אז האינו תדיר קודם אפי' אם התדיר יהי' ג"כ ראוי' להתחיל בו עכ"פ לא התחיל בו ובאינו תדיר התחיל ואם יקדים לתדיר יהי' הוא מעביר על המצות ואין מעבירין על המצות דמה שהתחיל ויהי' צריך להעביר ממנו הוי כמו מעלת תדיר וא"כ ה"ה בחנוכה ור"ח אם התחיל בחנוכה יגמור והבן

אך מצאתי להגאון שג"א בסי' ך' שהקשה אם כוונת בעל האיבעי' אם קדם ושחט לאינו תדיר חם יגמור או לא יהי' מטעם יען דהתחיל בו מש"ה הספק דיגמור אותו א"כ קשה מאי פריך הגמ' מן תפילת מוסף ומנחה או מן ברכת היין וקידוש היום אלמא תדיר קודם ומשני דכמאן דשחט לתרווייהו דמי יעו"ש תיפוק לי' דשם עדיין לא התחיל אז בודאי תדיר קודם ובעל האיבעי' מסופק יען דהתחיל באינו תדיר דהא קדם ושחט מזה נגלה דבעל האיבעי' לא מסופק יען דהתחיל באינו תדיר רק יען דכבר נשחט האינו תדיר וראוי' הדם לזרוק והתדיר עומד חי ועדיין אינו ראוי לזרוק וסובר המקשן יען דכבר הי' ראוי תפילת מוסף וברכ' היין קודם זמן מנחה וקידוש היום אז הוא דומה כאילו הקדים ושחט לאינו תדיר ומשני הגמ' בשלומא במוסף ומנחה הגם שכבר הי' בעולם זמן מוסף קודם זמן מנחה או שכבר הי' בעולם זמן ברכת היין קודם ברכת קידוש היום עכ"פ עכשיו בא זמן שניהם ואז מקדימי' לתדיר אבל כאן האינו תדיר ראוי' לזרוק והתדיר עדיין עומד חי ואינו ראוי לזרוק יעו"ש וא"כ איך הבין הט"ז שכוונת המקשה הי' יען דכבר התחיל באינו תדיר וצע"ג

ונ"ל בעזה"י דהט"ז סובר דלעולם אפילו אם שניהם לפניו והתחיל באינו תדיר גומר אותו דכיון דהתחיל בו כשר הדבר ומה שנסתפק בעל האיבעי' הוא כך דנ"ל לחדש דבר דכלל גדול דבכל קרבן הוי ד' עבודות שחיטה, קבלה, זריקה, הקטרה, וכל אחת מפורש בתורה ונחשבת לדבר שלם בפני עצמו דהגם דמתחיל במצוה אומרי' לו גמור מותר שיעסקו ד' כהנים בד' עבודות ולא די שמותר לכל כהן לעשות רק עבודה אחת אלא אפי' כל אחד מברך על עבודתו שכל עבודה היא מכוה מפורשת בפני עצמו ועיי' ברמב"ם בס' המצות שורש י"ב שהביא דעת גאון שד' עבודות המה נמנים לד' מ"ע שבתרי"ג מצות והגם שהוא חולק עליו וסובר שכולם חלקי מצוה אחת של הקרבת קרבן בכל זאת מודה הרמב"ם וגם הרמב"ן שם שכל כהן מברך לעצמו על עבודתו ועיי' במ"ל פ"א מה' קרבנות הל' א' וא"כ לא שייך לומר יען שהתחיל באינו תדיר יגמור דמה שייכות יש לעבודת זריקה הבא לעבודת השחיטה שכבר עברה הלא השוחט מותר להפסיק ולא לזרוק רק כהן אחר יזרוק ומאי נ"מ אם יתחיל אחר שעה או שתים ולכן אי אפשר לגמ' לומר דבשחט לאינו תדיר כבר התחיל דכיון דכל עבודה מצוה בפני עצמו אין התחלה זו פועלת לגמור וע"כ דספק דבעל האיבעי' הי' רק יען דהאינו תדיר מוכן לזרוק והתדיר הוא עדיין חי ואינו ראוי לזרוק ואז רצה כדמות לתפילת מוסף ומנחה או לברכת היין וקידוש היום ומשני דכאן עכ"פ עתה שניהם מוכני' לפניו אבל בודאי בדבר אחד אשר הסוף אחוז בראש ואם יפסיק באמצע יפסיד העבר אז בודאי אפי' אם הי' זמן חיוב של שניהם לפניו ואעפ"כ הקדים לאינו תדיר שהוא יצא ידי מצוה ואם לא גמר יוכל לגמור דאין מעלת תדיר פועל לפסול פעולת האינו תדיר דלולי כן תיפוק לי' דמתחילה הי עומד לשחוט התדיר והאינו תדיר והי' זמן ראוי' לשחיטת שניהם והוא הקדים ושחט לאינו תדיר וא"כ אם הדין דאם שניהם ראוי' לעבודה יש לתדיר כח לפסול האינו תדיר א"כ מיד נפסל האינו תדיר יען דגם התדיר הי' ראוי לשחוט אלא פשיטא אפי' בשניהם לפניו וראוי' להקרבה והקדים האינו תדיר יצא ידי חובתו דאין כח במעלת תדיר לגרום פסול על האינו תדיר וא"כ נשאר רק ספק אולי אם האינו תדיר ראוי לזרוק והתדיר עדיין אינו ראוי אם לא יהי' לו היתר להקדים אפי' לכתחילה לאינו תדיר או נימא כיון דיש תקנה למרס בדם ולא יצא מן האיחור פסול להאינו תדיר א"כ ראוי למרס הדם וישחוט התדיר ויזרוק דמו ואח"כ יזרוק לאינו תדיר ונפשט האיבעי' כיון דהאינו תדיר ראוי לזרוק והתדיר עדיין אינו ראוי מותר אפי' לכתחילה לזרוק האינו תדיר ואח"כ ישחוט התדיר אבל אם נשחט התדיר אחר האינו תדיר אז בודאי צריך למרס האינו תדיר ולהקדים התדיר דע"י מירוס לא יבא פסול לאינו תדיר אבל באופן שיבא פסול או הפסק לאינו תדיר אז הוי הדין לגמור לאינו תדיר ולאחר התדיר אפי' אם מתחילה הי' התדיר ראוי כמו האינו תדיר ומכ"ש אם גמר לאינו תדיר שאינו נפסל כמו דאם קדם ושחט לאינו תדיר דלא נפסל הקרבן ע"י כך ושפיר כתב הט"ז