מחנה חיים חלק א שכו

עד בידה ותוכל לבדוק ג"כ בשיעור הנ"ל ושפיר כ' הרמב"ם שהעד שקודם אין ממעט מפקידה אבל העד אחר הבעילה בכל אופן שהי' בדיקה מהני למענו מפקידה זה נכון ופשוט לפי ענ"ד

ומה מאוד ישמח לבי שד' האיר עיני שמה שחלקתי שקודם הבעילה צריך בדיקה ואחר הבעילה קנוח כמ"ש שמצאתי לרש"י שס"ל כן וכן מורה לשון מתני' דרך בנות ישראל משמשות בב' עדים והצנועו' מתקן להם שלישי לתקן את הבית ופי' רש"י אחד לו ואחד לה לקנח לאחר התשמיש והצנועות לתקן את הבית כלומר לבדוק לפני התשמיש להכין לבעלה עכ"ל הזהב מבואר דאחר התשמיש הוא דוקא בקנוח ולקודם תשמיש דוקא בדיקה ומזה המתני' כ' הרה"מ שהוציא רמב"ן דין שלו נכון מאוד שעומק המקום הוא נקרא בית כדאמרי' נשים מטמאין בבית החיצון זה נלענ"ד ברור כשמש ומזה הוציא המרדכי שרש"י סובר שעכ"פ אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה ועי' בב"י בסי' קפ"ו וק"ל [ובאמת בער אנכי ולא אבין חוץ לרמב"ם למה נשנה דבר זה ג' פעמים במתני' בריש נדה המשמשת בעדים ובגמרא מסקי' תני' משמשת שהוא חיוב ובמתני' בדף י"א פעמי' שצריכה בודקת ובדף י"ב]

ומה שהעיר כבודו נ"י למה לא כ' הרמב"ם בפ"ד ממו"מ צריכה להיות בודקת אחר התשמיש והאריך בזה על הנוב"י שסמך בזה על א"ב שאפי' בלא טהרו' צריכה בדיקה אף שדברי חכמה המה אינם נכונים בעיני יען שמשכחת לה נמי באשה שביום מחר יהי' זמן וסתה וביום לא תשמש ובעבור הטהרות צריכה בדיקה אבל בודאי בעבור לדעת אם תראה מחמת תשמיש לא צריכה בדיקה רק כיון שעכ"פ תבדוק עצמה בעבור ראית נדה חששו ג"כ לקנח בכשיעור כדי שתרד לדעת בעבור אם היא רואה בשעת תשמיש אבל אם בעבור בעילה לבעלה אינה בודקת נימא שתבדוק עצמה לדעת אם היא רואה מחמת תשמיש זה לא תקנו חכמים כנלפענ"ד נכון

ובזה נכון מה שהשיג עלי הדכ"ת נ"י הלא וסתת דרבנן מהכ"ת ניחוש לזה לבדוק עצמה ובאמת גם אני מודה שבעבור זה לבד לא הי' מתקנין בדיקה אבל כיון שע"כ צריכה בודקת בעבור אם היא טמאה נדה לבעלה תקנו שתבדוק בכשיעור הנ"ל כן נרא' לע"ד וגם למה ניחא להדרכ"ת נ"י שרש"י כ' שאינה מותרת לבעל ראשון שלא יבא לידי כרת וקשה הא וסתת דרבנן אלא פשיטא שעכ"פ עבר איסור כרת באונס והלא חכמי' עשו שיגרש אפי' אשתו ראשונה שאמרו בסנהדרין כמה קשה גירושי' שהתירו ליחד ולא לגרש וכאן חששו לוסת אפי' לגרש וע"כ הגם שוסת דרבנן אעפ"כ חששו על איסור כרת כזה ובאמת נ"ל טעם נכון על זה דהנה בודאי גוף הוסת שנאמר שאסור לבעול עוד בזמן הוסת הוא מדרבנן אבל בודאי אם תוך הבעילה תרגיש אז בודאי יש לחוש כיון שע"י הרגשה ראתה ג' פעמי' באותו יום בחודש וטעתה שהוא הרגשת השמש והי' דם מסתמא גם היום הוא הרגשת המקור שכל דבר שנתחזק שע"י הרגשה בא דם הוי חזקה והיא תטעה שהוא הרגשת שמש כמ"ש כל אחרונים שקרוב הוא לטעות והחות דעת החליט שא"א לידע על בוריו בין הרגשת המקור והרגשת שמש עיי' בסי' ק"ץ ובפרט נ"ל ברואה דם מחמת תשמיש שאמרי' שהאבר גורם על פי המקור אז בודאי רחוק לידע שהוא הרגשת המקור ואז יהי' נחשב למזיד גמור וחייב כרת ומפני זה גזרו שצריך לגרש שיש בו חשש איסור כרת ולדעתי חמור זה הוסת בעבור שאי אפשר להכיר הרגשת שמש אבל בשאר וסת בודאי הבעילה מותרת מדאוריי' אבל אם באמת הרגישה ולא נתנה אל לבה אם הוא הרגשת המקור היא קרוב למזיד והבעל מחייב חטאת וברואה דם מחמת אבר התשמיש שאי אפשר להכיר אז אם נתחזקה ג' פעמים הוי ספק דאוריי' אם תרגיש וא"א לבעילה כלל שלא יבא לידי טעות כנלע"ד הגם שידעתי שמש"ע ואחרונים ניכר שאינו רק איסור דרבנן גרידא ולדעתי יש לעיין הרבה

ומיושב בזה חקירת הרא"ה על סוגי' דשבועות איך אפשר לחייב חטאת אם וסתת דרבנן יעו"ש ולפמ"ש נכון מאד דבודאי שמותר לבעול בזמן הוסת אולי לא תרגיש כלל ואם באמת תרגיש ירף ממנה מיד [ולרשב"א שם שחשש על רגע אחת עכ"פ אז הוי אונס] אבל אם היא הרגישה וע"ז יש חזקה שאם באותו יום בא הרגשה אז בא דם והוי חזקה דאוריית' רק שאנו נחוש ע"ז מתחילה שיבא דם ויבא באמת הרגשה זה הוא דרבנן אולי לא יבא הרגשה כלל וגם לא יבא דם אבל אם בא הסימן של הרגשה אז יש חזקה שבא דם שכבר נתחזקה ג' פעמים על סימן כזה כמו כל חזקה שבעולם ולפ"ז יש חילוק גדול בין שעת וסת אז אם הרגישה הגם שגוף הוסתת דרבנן אבל אם הרגישה אז הוא דאוריי' וחייב עליו כרת או אם אינו יודע דין זה של חזקה חטאת אם הרגישה ותלתה באבר התשמיש אבל שלא בשעת וסתה אז תוכל לתלות בהרגשת שמש והוי אנוס וע"ז גופא נלע"ד חידש התורה סמוך לוסתת ג"כ שאז קרוב שיבא דם כמו בזמן וסת ואם הרגישה ולא פרש ממנה נחשב למזיד או בשוגג חטאת וזה הוא עשה לפרוש מנשותיהן באבר מת אם תאמר ארגשה ומפני כך גם בת שבע קנחה דאם תרא' ג' פעמים דם בשעת תשמיש הגם שמותרת לבעול לו עכ"פ אם תרגיש בעצמה אז חיוב לפרוש מדאוריי' ואם לא הקדימני אדם לדעתי מקום הניחו לי להתגדר בו כי לדעתי יהי' זה יסוד לדין הנ"ל [ולפמ"ש יש להסביר למה חשו חז"ל לוסתת יען דמה"ת שצריך הרגשה אז ליכא חזקה דדילמ' לא תרגיש אבל כיון שרבנן אסרי דם בלא הרגשה ע"ז יש חזקה שתרא' דם וממנ"פ בלא הרגשה אסורה מדרבנן ובהרגשה מדאוריי' אבל בכל אופן אסורה אז חששו גם לוסתת בהרגשה ועיי' בט"ז סי' ק"ץ ודו"ק]

אמנם אודות גוף הערה של הדכ"ת נ"י נ"ל לבאר דבר נכון בעזה"י שאין לרמב"ם בדיקה בעולם וז"ל רמב"ם בפ"ג מה' מו"מ הל' ד' הנדה והזבה וכו' וזהו הנקר' ממת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי יום בדקה עצמה ומצאה דם וכו' ע"ש ונפלא מאוד בעיני למה נקט אשה שאין לה וסת הכי אשה שיש לה וסת וראתה בימי' שבין וסת לוסת ג"כ יש דין הנ"ל שמטמאת כ"ד שעות למפרע ויש חילוק בין פקיד' לפקידה כמבואר בגמ' בנדה ד' וברמב"ם פ"א מא"ב ובפ"ד כאן בהל' ז' ולמה לא נקט סתם אשה שבדקה שחרית ומצאה אח"כ והוא פלא גדול

ונ"ל והוא דבמתני' בדף י"א לא מצינו במתני' רק בדיקת שחרית וערבית ובשעה שעוברת לשמש את ביתה אבל שתצרוך אחר תשמיש בדיקה לטהרות זה לא מצינו שם ורישא ומשמשת בעדים זה לאו בטהרות רק דמתני' אתנו לן דלבעלה צריך בדיקה ולאו דוקא בדיקה רק קנוח אמנם בגמ' אמרי' אר"י א"ר מתוך שצריכה בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה נשמע שאחר תשמיש בודאי צריך בדיקה לטהרות ולבעלה קודם הבעילה ולכאורה הי' קשה לי למה לא אמר יען שצריך בדיקה אחר תשמיש לטהרות בעי נמי קודם הבעילה בעבור הטהרות ועיי' בס"ט בס"ק פ"ו שכ' שם לרי"ף אם בעי בדיקה אחר תשמיש בעי כמי בדיקה קודם מק"ו השתא מטהרות לבעלה אמרי' מכ"ש באותו נידן גופו אם צריך בדיקה אחר תשמיש שצריך ג"כ קודם הבעילה וצ"ע לכאורה

אמנם זה שיבוש בשלומא לבעל שבלא"ה אין אנו מצריכי' בדיקה ובעבור הטהרות עשו שגם לבעל צריכה בדיקה ומהני שפיר לראות אם בא דם אבל בטהרות אמר רב יהודא בעצמו לעיל דף ה' דמתוך שמהומה לביתה אינו