מחנה חיים חלק א שכה

בכשיעור כדי שתטול עד הגם שטמאי' מס' כמו שמבואר פה משגגות עכ"פ כיון דפסק הרמב"ם שליכא קרבן הגם שהוא ס' דאוריי' אז מצרכי' לבדוק אולי תראה דם ויהי' ס' דאוריי' שהי' דם בשעת תשמיש ואם יהי' כן ג' פעמים אז היא אשה שרואה דם בשעת תשמיש ואסורה לבעלה וזה שדייק הרמב"ם ורואי' בהם שמא ראתה דם בשעת תשמיש דזה הוי תכלית הבדיקה אחר תשמיש אבל לא כ' אחר התשמיש מיד דבאופן זה כ' בפ"ה משגגות דהוי חטאת ואז אסורה לבדוק מדר"י אבל אחר שיעור חטאת תקנח כדי לדעת אם היא אשה שתראה מחמת תשמיש ודוק אבל זה דוקא אם תקנח אז הוי עכ"פ ס' דאוריי' אבל אם תבדוק אז הוי אחר אחר ולא נדע שהיא רואה מחמת תשמיש [הגם שס"ט כ' בסי' קפ"ז דשיעור כדי בדיקה הוי ג"כ ס' דאוריי' אבל גם זה הוכיח שם דאם העד אינו בידה לבדיקה אז הוי אחר אחר ומסתמ' עד אין בידה לכך צריך דוקא קנוח] ולכך אחר התשמיש שכל הפעולה רק כדי לדעת אם אינה רואה מתשמיש צריך דוקא קנוח ולא בדיקה ולפ"ז מדויק היטב לשון הרמב"ם שכ' בהל' י"ד מקנחת האשה במטלית שלה ובהל' ט"ו כ' והבגד שמקנח בו נקרא עד שלו ובגד שמקנחת היא נקרא עד שלה יען שהתחיל כדרך בני ישראל ובנות ישראל לבדוק עצמם אחר התשמיש וכיון שקאי על הבדיקה שאחר התשמיש כתב אח"כ קנוח ובהל' ט"ז הצנועו' אין משמשות עד שיבדקו עצמן קודם התשמיש ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק יען שקאי על הבדיקה שקודם התשמיש כתב לשון בדיקה כמש"ל ודוק ובהל' י"ז כ' אלא מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה אחר כל ביאה וביאה וכ' עוד בהל' הנ"ל שמשה מטתה וקנחה בעצמה ואבדה יען דבהל' הנ"ל הוא בדיקה לאחר התשמיש כ' לשון קנחה ודוק ובהל' ח"י וי"ט שאיירי הכל בבדיקה שאחר התשמיש שאז כל הנשים צריכי' קנוח כמש"ל בהל' י"ו לכך מדייק חזקתו מן הקנוח וכן כ' קנחה עצמה בעד הבדוק קנחה עצמה בעד שאינו בדוק ודוק ומפני שמקדים שכל קנוח אחר התשמיש הוא מטעם לדעת שראתה בשעת תשמיש ולפ"ז יש לצרף אפי' ביאה ראשונה דהא בדקה עכ"פ בכשיעור ס' דאוריי' מה לי קרבן או לאו עכ"פ ספק דאוריי' הוא וצריכה גט ולכך כ' מיד דין ראתה דם מחמת תשמיש שגם ביאה הנ"ל נחשב לג' ביאות שמותרת לו ודוק וקאי על לעיל מי שראתה דם בשעת תשמי' הוי הדין כמ"ש ודוק

ולפ"ז מיושב ראי' נוב"י מבת שבע דנהפוך הוא יען שבדק' י"ג מפות אחר התשמיש כמו שהביא בשם רש"י לכך אמר י"ג מפות קנחה בת שבע דבדיקה לא מהני אחר התשמיש רק קנוח ומזה גופא הוכיח רש"י שפי' שקנחה בין תשמיש לתשמיש דילמא הוי הפי' קודם כל תשמיש כמ"ש נוב"י בהג"ה שם ולפמ"ש ניחא דקודם התשמיש לא מהני רק בדיקה לאשה שאין לה וסת הוי חיוב ולאשה שיש לה וסת עכ"פ אם תרצה להיות מן הצניעות צריך דוקא בדיקה ודו"ק

ובפ"ו מא"ב כ' זבה שבדקה בדיקה דוקא יעו"ש בנוב"י וברוך ד' שהנחני בדרך אמת ומצאתי ראי' לדברי מלשון הרמב"ם בפכ"ה ה' אישות הל' ז' כמו שאבאר וז"ל הנושא אשה שאין לה וסת וכו' הר"ז לא תשמש אלא בב' עדים שבודקת בהן עצמה אחד לפני התשמיש ואחד אחר התשמיש עכ"ל הנה כ' לשון בודקת יען שהוא רק שם על בירור הדבר וכמו שמתחיל בפ"ה מא"ב דרך בני ישראל לבדוק עצמם ומפרש קנוח יעו"ש וכן כאן מתחיל שצריכה ב' עדים לבדוק לברר הדבר אם אסורה לו וז"ל בהל' ח' ואעפ"י שמום גדול הוא זה לא הפסידה כלום שהרי בודקת עצמה קודם ומשמשת הרי שבודקת עצמה ונבעלה ובעת שקנתה עצמה היא והוא נמצא דם אם אירע זה ג' פעמי' אסורה לישב עם בעלה עכ"ל ראה בעיניך שעל קודם התשמיש כתב ב' פעמים לשון בדיקה ועל הבדיקה שלאחר התשמיש כ' לשון קנוח כמש"ל ומה שהביא ראי' בנוב"י ומדברי רש"י בדף ט"ז שכ' וז"ל או תשמש לאור הנר ותבדוק לאחר התשמיש עד שקנחה בו עכ"ל מזה הביא ראי' דקנוח סגי יעו"ש ולפמ"ש נהפוך הוא יען דשם הוי הבדיקה שלאחר התשמיש צריך דוקא קנוח אבל קודם התשמיש בדיקה מעלי' בעינן ודוק ועיי' בפ"ז מא"ב הל' י"א י"ב י"ג י"ד וט"ו הכל מבואר שכ' לשון בדיקה בכל המקומות וכן מורה לשון המתני' כל הנשים המרבים לבדוק משובחות ושם לבעלה איירי ונקט המרבי' לבדוק משמע שעכ"פ איזה בדיקה הוי חיוב

ועוד אביא ראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ד ממשכב ומושב הל' ו' בתוך הלכה אבל אם לא עסקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה שכל הנשים שיש להן וסת בחזקת טהורות לבעליהן כמו שבארנו והנה שם קאי על שם בדיקה שצריך בטהרות שהיא בחורי' וסדקי' וכ' דוקא אשה שיש לה וסת אינה צריכה בדיקה משמע אבל אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה בחורי' וסדקים כנלע"ד

היוצא ממ"ש דודאי קודם הבעילה באשה שאין לה וסת ומכ"ש בהפסק טהרה בכל הנשים צריך בדיקה בחורי' וסדקים אבל אחר הבעילה דוקא קנוח ולא בדיקה כנלע"ד בשיטת הרמב"ם כמש"ל

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב פליאה בעיני על הכ"מ בה' מו"מ פ"ד הל' ו' שהקשה הראב"ד על הרמב"ם הא אמרי' בגמ' אם אינה עסוקה בטהרות אפי' אשה שאין לה וסת אין צריך בדיקה ותי' הכ"מ דמ"ש בגמ' לא שנו אלא בעסוקה בטהרות זה דוקא בקודם הבעילה אבל אחר הבעילה צריך בדיקה כן כתב הרה"מ ולא אבין דבריו דשם השיג הראב"ד רק על הך דין של הרמב"ם דאשה שיש לה וסת צריך אחר התשמיש בדיקה מר"י שמנע מלבדוק ע"ז טוב דיבר הרה"מ אבל כאן השיג הראב"ד על אשה שאין לה וסת שמצריך הרמב"ם בדיקה הא מפורש בגמ' דבאינה עסוקה בטהרות לא צריך בדיקה קודם תשמיש עכ"פ ע"ז לא שייך תי' הרה"מ הנ"ל ושם תי' הרה"מ שסובר כר"ח יעו"ש והוא פלא להבין

דבר זה שחדשתי על נוב"י ערכתי בשנת תר"ח לפני י"נ הרב הגאון ר' אהרן זינגער נ"י וזאת תשובתי על מכתבו אשר השיב לי

סימן צ"ה שפעת ברכות והצלחות לראש האיש הגדול נודע בשערי תורה המפורסם החריף ועמקן סיני ועוקר הרים משנתו קב ונקי שבילי התורה נגלו לפניו קולע אל השערה עמקי ש"ס ופוסקים סדורי' לפניו ה"ה י"נ כמו"ה אהרן נ"י

אחד"ש אבוא לפניו להצדיק דברי ראשונים ולטייל על הערותיו כפי יד ד' הטובה עלי וחדשתי בו חדשו' וימחול כא לעיין בו ופה אל פה אדבר אתו אם ייטיבו לו

ראשית מה שהקשה עלי הדרכ"ת נ"י אם אחר הבעילה דוקא קנוח א"כ איך פסק הרמב"ם במו"מ שם שעד שאחר הבעילה והני למעט מפקידה וצע"ג מאוד תמהתי דאני בעצמי אמרתי דאפשר עכ"פ בדיקה ג"כ דהא חיוב אשם תלוי הוי בשיעור הבדיקה רק אם האשה צריכה לפשוט ידה וליטול עד אז אי אפשר בדיקה זה מבואר ברמב"ם פ"ה משגגות יעו"ש רק באשה שאינה עוסקת בטהרה דכל הבדיקה היא משום חשש לדעת אם הוא רואה בשעת תשמיש שאז די אם תקנח עצמה בשיעור אשם תלוי ומסתמא אין עד בידה ומשום כך תקנו שתקנח עצמה דאם נאמר דתבדוק הלא עפ"י הרוב אין העד בידה ואז יהי' אחר אחר ולא נבוא על הבירור אבל באשה שעסוקה בטהרות שאנו צריכי' גם בדיקה בעבור חורי' וסדקי' אז באמת עשתה שהי'