מחנה חיים חלק א שכג

יתקן גם גוף העבירה שהוא תשלומי ממון הגם שהוא ב' עונשי' על מעשה אחת לא מיעטה התורה ובעת נ"ל ראי' ברורה דנהנה מן ההקדש הוי העבירה חסרון ממון מרשות גבוה שלא נאמר דחפץ הקדש לא נחשב לממון רק כל העביר' שהנאת הקדש הוי עביר' כמו אכילת חלב מדאמרי' בכריתות דף ח"י ע"ב נהנה ונהנה אפי' מכאן ועד ג' שנים חייב דכתיב כי תמעל מעל ופריך ונימא יוכ"פ שבנתיי' מכפר ומשני יוכ"פ מכפר על איסור ולא על ממון יעו"ש א"כ מבואר דממון הקדש לא נחשב לאיסור בלבד אלא מה לי שגזל מהדיו' שאין יוכ"פ מכפר ומה לי שגזל מהקדש ודו"ק

אמנם במוציא שם רע דתורה חידשה יען שעשה נבלה בישראל להוציא ש"ר על בתולת ישראל א"כ ענש יענש בשני עונשי' בממון ובמלקות ואין כאן לחקור שהממון יהיה המסובב מן המלקות או שהמלקות יהיה מסובב מן הממון רק שני עונשי' חייבה התורה על הנבלה אשר עשה בהוצאת ש"ר אז בודאי השכל גוזר אם הקב"ה מצוה לחייב שני עונשים נפרדי' בעבור עבירה אחת מכ"ש שיש להעניש ב' עונשים נפרדי' בעבור ב' עבירו' וזה שאמרו יליף ממוציא ש"ר אף כל לוקה ומשלם ולכאורה יפלא מאי בעי כאן מן כל לוקה ומשלם בכל התורה הלא די באמרו ה"ה בעדים לוקי' ומשלם דעל עדי' זוממי' קאי וצ"ע ולפמ"ש נכון דר"מ יליף במכ"ש בכל שאר לוקי' ומשלם דהווין השני עונשים נפרדים עכ"פ מעבירות נפרדות ועיי' בתוס' בפי' הסוגי' במאי פליגי ר"מ ורבנן ובחידושי ריטב"א שם כנלענ"ד ברור בעזה"י ועי' בתוס' בב"ק דף ד' ויובנו לפי דברי ועיי' בקצו"ח סי' ת"י ויש לי מבוכה רבה מכמה מקומות פעם לבנות ופעם לסתור ובכל זאת אקוה שהנחני ד' בדרך אמת בזה

ואגב גררא אזכיר לך שראיתי בשב שמעתא מקצו"ח שמעתא ו' פ"ד דהוכיח מקו' תוס' מעילה דף כ"א שהקשו שפרוטה של הקדש יבטל בתוך הכיס דע"כ דבממון הקדש אין לנו לדון רק על שם איסור שבו אבל לא נחשב לממון דאל"כ איך שייך ביטול על ממון יאכל הלה וחדי אלא ודאי אין בו תורת ממון אלא תורת איסור יעו"ש ולדעתי פלא בעיני מגמ' כריתות דף ח"י שהבאתי למעלה דאמרו אין יוה"כ מכפר אלא על איסור ולא על ממון ודוחק בעיני לפרש יען שהוא חייב ממון לכפר העון של איסור וצע"ג

ולסיום אעתיק לך דבר קטן מקונטורס שלי בסוגי' דתרומ' חמץ נסתפקתי אם אכל כזית תרומה ולא היה בשוה פרוטה דהוי הדין דמחויב לשלם אם צריך לשלם לאותו כהן שגזל ממנו או לא מי נימא בשלומא בכזית דשוה פרוט' הוי גזל שאינו מוחל אז צריך לשלם לבעליו אבל בפחות מפרוטה דמוחל עליו הגם שתורה גילתה כאן שצריך לשלם שיהיה לו כפרה עכ"פ יש לו רשות ליתן לכל כהן שירצה או נימא שדוקא לבעליו צריך לשלם אך משבשתא הוא דהא בכזית ואין בו שוה פרוטה דצריך לשלם ילפי' מאיש כי יאכל קודש ושם כתיב ונתן לכהן את הקודש את שגזל ממנו ישלם א"כ נגלה דצריך לשלם דוקא לבעליו כמובן אבל טעמא בעי ונ"ל דהטעם הוא כך דבאמת גם פחות משוה פרוטה הוי ממון דהא בן נח נהרג עליו רק בישראל פטור דבעלים הוא הנגזל מוחלים על ממון פחות מפרוטה אם כבר נגזל ממנו אבל כל זה אם הגזלן יוכל לעכב לעצמו אז הוא מוחל לו אבל בתרומ' דבכל אופן יצרך הגנב לשלם השו' וא"כ מהכ"ת נימא שמוחל על ממונו כדי שיאכלו אחרים כחו ודו"ק ולפ"ז מיושב קו' אור חדש למה לא ילפי' דין דכזית הנ"ל מקרא הקודם וכל זר לא יאכל קודש ותי' דלא הוי ידעי' שצריך לשלם וקשה אי הטעם משום כפרה מהכ"ת שלא ישלם לכפר עון שלו ולפמ"ש נכון דמסברא לא הוי ידעי' רק דצריך לשלם אבל יוכל ליתן לכל כהן שירצה אבל השתא דילפי' מאיש כי יאכל וכתיב בו ונתן לכהן את הקודש ידעי' שאפילו בפחות מפרוטה צריך ליתן לבעליו דוקא ועיי' בש"מ בסוגי' דגר קטן מטבילין ע"ד ב"ד יעוש"ה

(ב) מה שהקשית למה צריך להפריש דמים הא יש ספק ספיקא דילמא לא הכניס דרך שער ולא נתחייב כלל ואת"ל שהכניס דרך הבית דילמא נתן מעשר והוי ס"ס מעלי' עיי' ש"ך סי' ק"י בשם מנחם עזרי' קו' זו לא נ"ל מכמה טעמים (א) דרוב מכניסי' דרך שער הגם שפלתי בבית הספק בד"ה והנה חקר ג"כ על דמאי דילמא הכניס דרך גגין היינו שלא יהי' איתחזק איסורא דעכ"פ יש מיעוט שעושי' כן אבל בודאי הרוב מכניסי' דרך פתח הבית עיין בט"ז יו"ד סי' ק"ץ ברוב דמי' באי' בהרגשה יעו"ש. (ב) א"כ אי המוכר אומר שהכניסם דרך פתח הבית שהוא נאמן על חפצו ועיי' בש"ך סי' קכ"ז יהי' צריך להפריש ומחזי כחוכא (ג) דלמא למחר אחר שכבר אכל יתברר שהכניס דרך פתח הבית והוי רק ספק חסרון ידיעה לכ"ע] דאולי שכנו ראה שהכניס דרך שער וק"ל

ואודיעך כלל אחד אשר חדשתי בעזה"י בספיקא דאוריי' ובספק ספיקא אי צריך לברורי עיי' בטו"א חגיגה דף ד' דפריך הגמ' בטומטום איצטריך קרא למעוטי ספיקא ונתקשה הגאון הלא איצטריך קרא דספק דאוריי' לחומרא ואיצטרך קרא למעט יעו"ש

ונלע"ד והוא דאבאר יש לנו ב' אופני ספיקא דאורייתא בגברא הן לענין איסור או לענין מצות (א) כגון אדם גדול מישראל שבודאי מחויב הוא באיסור אכילת נבילה או טריפה רק נולד לו ספק אם חתיכה הנ"ל היא נבילה או טריפה או לא אבל עכ"פ הוא נכנס בודאי להיו' בר חיוב על שם איסור נבילה או טריפה וה"ה במצוה שיש ספק אם השחיטה יצרך לכסות הדם או לא או ספק אם אכל כשיעור שצריך לברך ברכהמ"ז או אם כבר נכנס שבת ויו"ט או עדיין הוא חול וכדומה שעכ"פ הוא מחויב באותו שם מצוה רק יש ספק על מעשה הנ"ל אם גם עתה צריך לעשות מעשה מכח אותו חיוב שלו שנכנס בעול מצות [בין תבין שבחרתי במשל שלא יהי' חזקת איסור או חזקת חיוב] (ב) כגון תינוק המושלך שנמצא ספק נולד מעכו"ם או מישראל ויש כאן ספק אם הגוף הנ"ל נכנס בחיוב תרי"ג מצות או לא או ספק כהן או ישראל ויש ספק אם נכנס גוף זה באיסור טומא' מת או לא או אם נכנס בחיוב מצות פדיון הבן או לא וכדומה או ספק זכר ספק נקיבה שיש ספק אם הגוף הנ"ל נכנס בחיוב מ"ע שהזמן גרמא או לא וכן תינוק ספק אם הגיע לי"ג שנים ויום אחד ונכנס לחיוב עבירות ומצות או לא שבכל הנך יש לפנינו בבטח חפץ איסור או חיוב המצוה אבל יש ספק אם נכנס גוף הנ"ל כלל בסוג מצוה הזאת או בתורה הזאת

והנה אם האדם בודאי בר חיוב של סוג איסור הנ"ל או של חיוב מצוה הנ"ל רק נולד על הך חתיכה או על זה הזמן ספק אז בודאי השכל מחייב דנימא כיון דגברא נכנס בחיוב הנ"ל גם הספק אסור לו אבל בכל הספיקות אם הגוף נכנס כלל בחיוב מצוה הנ"ל והוי ספק בעיקר החיוב של אותו סוג מצוה או תורה בכה"ג ספק דאורייתא להקל אליבא דכ"ע ושפיר פריך הגמ' בטומטום ספק זכר ספק נקבה איצטרך קרא למיסר ספיקא ומכ"ש ספק ספיקא בעיקר החיוב לכ"ע מותר ולא צריך לברורי והבן זה ויש באופן ספיקו' בעיקר החיוב עוד הבדלי' בכל משלי' שאמרתי שיש הבדל בספק גוי שהוא ספק בכל עיקר קבלת התורה ובין ספק כהן או ישראל וכן יש הבדל בין כהן ספק ובין תינוק שנכנס עכ"פ בחיוב הר סיני על אחר שנת י"ג בכל זאת לא מנעתי מלהודיעך רק שורש הדבר ואם תמצא כנגד הכלל סתירה מש"ס וראשונים תודיע לי וספק נזירות הוא אצלי בחקירה לאיזה סוג יהיה ואי אפשר להודיעך כעת