מחנה חיים חלק א שכב

הנפש וא"כ כבר הי' אנו מאמיני' לו המעשה כדי לפסוק חיוב תשלומי' לצאת ידי שמים או אם יתפסו היורשים דלא מפקי' והבן זה כי עמוק בעזה"י

אהובי תלמידי נ"י יען ששמחת את לבי כי הודעתני כי הרב הגאון הצדיק אב"ד דעירך דבר טוב על ספרי פלס חיים כי מצאו דברי חן בעיניו וכאשר אקוה בעזר ה' שכשם שאני תפלה זה ח"י שנים ערב ובוקר שד' יסיר ממני דרך שקר בתורה ויגל עיני רק בתורת אמת כן יבא הזמן שמבקשי אמת יהגו בספרי ושמחתני בזאת ששמעתי שלא אלמן ישראל מאנשים אשר לא יתגאו ויקבלו האמת מפי אמרו לכן אקוה לשמוח לבך לגלו' כך דבר טוב אשר חדשתי רבות בשני' והוא כמוס עמדי עד היום וזה החלי בעזר אשר לא ימנע הטוב

הרמב"ם בפ"א מה' מעילה הל' ג' כ' וז"ל כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן ההקדש עכ"ל א"כ פסק לוקין ומשלם ובפ"ו מה' תרומות הל' ו' כתב וז"ל זר שאכל תרומה בזדון בין שהי' טמא ובין שהי' טהור בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם עכ"ל ובדבר זה הרגיש הרב הגדול ר' שלמה כמבואר בהג"ה בפ"א מה' מעילה יעו"ש שלא העלו דבר להבין דברי רבינו

ואמרתי לתרץ בעזה"י דהנה נחזי אנן איסור דאכילת תרומ' אשר יוצא מפסוק וכל זר לא יאכל קודש יש לו משכחת בלא איסור גזל שאפי' אם ירש מאבי אמו כהן או שלקח מכהן או קיבל מתנ' וכל איסורו משום קודש שאסור לישראל לאכול תרומה ואפי' אם אכל כזית ואין בו שוה פרוטה דליכא איסור גזל אעפ"כ חייב על אכילת תרומה דאיסור אכילת תרומ' לא תלי' באיסור גזל כמו שלא תלי' איסור אכיל' חלב באיסור גזל והוא פשוט וכן איסור גזל אשר הוא דוקא בשוה פרוטה כא תלי' באיסור תרומה דמה לי שגזל תרומה בשוה פרוטה או חולין הלא לאו דלא תגזול כתבה תורה בממון חבירו שהוא חולין ומשכחת ללאו דלא תגזול בלא איסור תרומה כגון שגוזל פירות חולין בשוה פרוטה והוא פשוט ואם אירע מעשה שאחד גזל כזית תרומ' והי' שוה פרוטה א"כ נעשה מעשה אחד בשני עבירות נפרדות אשר משכחת לעבור כל עבירה בפני עצמה רק עכשיו נידון שעבר האדם השני עבירות במעשה אחת ויתחייב בעבור שני עבירות אשר אינם אגודים להיות תמיד ביחד

אך משכחת שני עבירות במעשה אחת אשר המה אגודים וצמודים יחד כגון באיסור מעילה שנהנה מן ההקדש בדבר שדרכו להנות או פגם בהקדש בדבר שדרכו לפגום והנאה או הפגם הוי בשוה פרוטה עיי' פ"א מה' מעילה הל' א' וגזל האיש מן ההקדש ואמרה התורה שיתחייב בתשלומין כמו אם גזל מהדיוט פרוטה רק יען שחמור גזל גבוה מגזל הדיוט יקבל גם מלקות יען שעשה זה להנות מקדשי שמים א"כ באו שני עבירו' איסור גזל ואיסור מעילה ביחד היינו שני חיובי' על מעשה גזל אחת והמה אגודים שלא משכחת איסור מעיל' בלא איסור גזל דכל נהנה מפרוט' גזל מהקדש וגם נהנה מקדשי שמים ולא יתפרדו לעולם כמובן

והנה אנן ילפי' מוענשו אותו כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות עיי' גמ' כתובות הכוונה אם שם העבירה אחת היא אז משום רשעה אחת אתה מחייבו אפי' שתי עונשים ממון ומלקות אבל אי אתה מחייבו שתי עונשי' משום שתי רשעיות משום שני שמות עבירות ובעבור זה נקטו חכז"ל משום רשעה אחת אתה מחייבו אפי' כמה עונשי' אבל אם יש במעשה אחת שתי רשעיות אז אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות

ומעתה דברי הרמב"ם על מקומם יעמודו דבה' תרומות שהם ב' עבירות נפרדות איסור גזל ואיסור תרומה רק אירע שאדם זה עבר ב' עבירו' נפרדו' במעשה אחת אז אין אנו רשאי' לענוש ב' עונשי' בעבור ב' עבירות הנעשי' במעשה אחת לכן לוקה ואינו משלם ממון אבל בה' מעילה שבאו ב' עונשי' על עבירה אחת אז פסק הרמב"ם לוקי' ומשלם והבן ויבואר עוד לקמן בסברא אי"ה

ובזה מיושב קו' תוס' פסחי' דף כ"ט וכתובו' דף ל' דהקשו הסוגי' אהדדי למה משלם אם אכל תרומת חמץ בשוגג וע"כ כיון דגלי גלי וא"כ קשה מן האוכל תרומות הקדש יעו"ש ולפמ"ש ניחא דבהקדש הוי תמיד ב' עונשי' על עבירה אחת וזה הוא מסברא דמחייב כמש"ל ולכך אם הוא עוד חמץ פטור דנעשה עכשיו ב' עונשי' על ב' עבירו' אבל בתרומה דהוי תמיד ב' רשעיות אף דלא הוי חמץ ולכך אמרי' כיון דגלי גלי ודו"ק

ומיושב בזה קו' הצל"ח שהקשה למה נקט הגמ' הדין בשוגג לענין מעיל' ואליבא דרנחב"ה דהוא שלא כהילכתא ולא נקנו הגמ' לענין אם אכל הקדש במזיד דפטור דאין לוקין ומשלם וצע"ג ולפמ"ש ל"ק כלל דבשלומא חמץ דהוא איסור בפני עצמו וכן הקדש הוי איסור בפ"ע ובפעם הזה באי' שני עבירות במעשה אחד אז הווין ב' רשעיות אבל בהקדש גרידא הוי ב' עונשי' על רשעה אחת וזה לא נתמעט מן וענשו אותו כדי רשעתו כמש"ל בבירור הדברי' ודו"ק [ועיי' בב"מ דף צ"א וברמב"ם פי"ג משכירו']

וכאשר הצעתי הדברים לפני י"נ הרב הגאון העמקן מהו' אהרן זינגער נ"י בק"ק מט"ד קלס את הדבר ושמח בו עד מאוד רק השיב לי שקשה לו א"כ מאי אמרו במכו' דף ד' ע"ב דר"מ סובר בכל מקום לוקי' ומשלם ויליף ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וקשה הא שם באו שני עונשים על עבירה אחת על שהוציא ש"ר על בתולת ישראל א"כ גם רבנן מודי' דלוקי' משלם אבל בכל שאר ענינים מנ"ל אף כל לוקה ומשלם והוא קו' גדולה וצע"ג

והשבתי לו לבאר הדברים בעזה"י דלכאורה לפי מה שבארתי לשון חכז"ל משום רשעה אחת אתה מחייבו היינו העבירה ובעבורה אתה מחייבו אפילו כמה עונשים אבל משום שתי רשעיות היינו ב' עבירות במעשה אחת אז אי אתה מחייבו משום שני העבירות הגם שנכון בלשון עכ"פ טעמא בעי למה נחייב שני עונשים על עבירה אחת אם אין אנו מחייבי' ב' עונשים על ב' העבירו' ומדהא דמחייבי' כמה מלקות על עביר' אחת כגון אכל נמלה לוקה חמש אכל צרעה לוקה שש אין ראי' דשאני התם דכל העונשים מסוג אחד שלוקי' אותו שש פעמים מלקות אבל מלקות וממון הוין העונשי' משני שמות והא ראי' דאפי' אם התאחד כמה עבירות משמות נפרדות במעשה אחת לוקי' שמונה עיי' פסחים דף מ"ו יש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין וע"כ יען דכולהו שם עונש אחד שמונה מלקו' אבל ממון ומלקות המה שני סוגי עונש וצע"ג

ונלע"ד בודאי במעילה שעיקר העבירה הוא החסרון אשר חיסר מרשות גבוה דמה לי גזל גבוה ומה לי גזל הדיוט כמו בגזל הדיוט הקפי' תורה על חיסור ממון חבירו ואם עבר וגזל צריך לשלם לו כך הוא בגזל גבוה עיקר העבירה שחיסר רשות גבוה רק בגזל הדיוט אם עבר וגזל ועבר על מימרא דרחמנא יש לו תיקון אם משלם הגזל מנותק גם העבירה אבל בגזל גבוה צריך לשלם כמו בגזל הדיוט ועל שעבר אמימרא דרחמנא שגזל מן ההקדש ונהנה מקודש חייב מלקות אז כיון שהמלקות הוא מסובב מן הגוף עבירה שהוא חסרון ממון הקדש אז השכל מחייב שבודאי