מחנה חיים חלק א שכ

כזית אבל על פחות מזית ליכא עונש והוא פלוגתא בין הר"ן ומהר"ם יעו"ש

ולכאורה יפלא לפי' השני מהכ"ת נימא זאת דמתחילה ציוה הקב"ה האיסור לאו ואעפ"כ חידש הל"מ דלא ילקה אלא בכזית מה זאת עשה אלקים לנו להיות הלאו נשאר לאיסור ולא למלקות וצע"ג

אך הדבר נכון מאד דתורה אמרה שעל כל שהוא בא לאו למלקות אפי' רק הל"מ חידש דוקא אם אכל כזית איסור מאותו שם עכ"פ כגון שאכל חצי זית גפן וחצי זית חטה חייב על שם טבל או אם אכל חצי זית נבילת שור וחצי זית נבילת שה חייב מלקות הגם שאין שוין בשמא ולא שווין בטעמא כיון שמחד שם איסור אכל כזית אז חייב מלקות על חצי זית שבו ששוה בשם ובטעם וכמו שחייב על חצי זית פיגול יען שאכל חצי זית כנותר עמו שהוא מאיסור אחד שם קודש ה"ה חייב על חצי זית טבל של גפן הגם שחצי זית שני הוא של חטה יען דעיקר הלאו נאמר אפי' על חצי שיעור והל"מ חידש רק זאת שיאכל כזית מאותו שם איסור ודוק

אבל אי הל"מ גילה רק פי' בתורה דתחילת מחשבת אמרו' ד' הי' שיאכל כזית א"כ לא נתחדש דבר בהלכה ונשאר על סברא דכזית איסור הנ"ל צריך להיות שוה בשם ובטעם דזה ברור על מה שחייבה התורה לאו צריך להיות שוה בטעם ובשמא ודו"ק

ומעתה הרמב"ם סובר הלכה אפקיע מעונש א"כ מחדש הך דין דמצרפי' חצי זית גפן וחצי זית חטה משו' לאו דטבל אבל יען שאין זה ברור דילמא הי' הל"מ לפרש מחשבת התורה לכן כ' יראה לי והראב"ד סובר דהלכה גילה רק פירוש בתורה א"כ נשאר בסברא דצריך להיות שוה בטעם והבן ומה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם מחזקי' שאמר מיני מתיקה וגם למה בחר הראב"ד להביא ראי' מירושלמי ולא מגמ' דידן בארתי יפה דעת רמב"ם ודעת ראב"ד בחדושי בעזה"י

ובזה מיושב הקו' שהקשתי מנ"ל דחצי שיעור אסור דילמא בא כל חלב להרבות לצירוף זית חלב משני טעמי' ולפמ"ש זה בזה תלי' אי פי' התורה לא תאכל בכ"ש יש מקום לדברי רמב"ם וממילא מוכח חצי שיעור אסור ולר"ל הוי הלכה לגלות שעיקר מחשבת התורה דוקא בכזית עיי' מ"ל שם ודוק

ולא אכחד תחת לשוני את אשר אמרתי זה רבות בשנים לבאר במה פליגי ר"ש דסובר כ"ש למכות עם ר"י דדוקא כזית הוי השיעור והוא דכ"ע סוברי' דהל"מ חידש דלוקי על כ"ש וסובר ר"י מהכ"ת אם אכילה בתורה הוי הפי' כזית בודאי לא בא הלכה לעקור שיעורי תורה רק בתורה יש לטעות דצריך כזית שוה בשמא ובטעם וגילה הלכה דאפי' על כל שהוא מלקין אותו אם אכל חצי זית גפן וחצי זית חטה של טבל והתרו בו על החטה חייב על חצי זית יען דעכ"פ אכל אכילה של אותו שם איסור ואז חייב אפי' על כל שהוא שהתרו בו ור"ש סובר דתורה אמרה כזית בעבור השוגג או לשיטת ירושלמי פסחי' שאפי' באיסור כרת צריך דוקא כזית אפי' לר"ש רק למלקות חייב ר"ש בכ"ש ולכן דברה התורה באכילת כזית אבל הלכה מחדש שגם משכחת אכילה בכ"ש היינו במזיד או לירושלמי בחייבי לאוין ולא תאכל משמע אכילה חשובה לפעמים הוי בכזית ולפעמים בכ"ש אבל לכ"ע הלכה חידש חיוב כל שהוא ודוק

ולזה הביא לי ידיד נפשי הרבני הרב הגדול העמקן מו"ה ר' אהרן נ"י ראי' מפי' משניות דאמר כלל גדול הוא דליכא פלוגתא בהלכה למשה מסיני [ועי' פלתי סי' כ"ט] וא"כ איך פליג ר"ש עם רבנן בשיעורי דאוריי' בהלכה למשה מסיני ולפמ"ש נכון מאוד בעזה"י

נחזור לענין שאלתינו בזה שנשבע על חצי זית נביל' מבשר שור וחצי זית מתרנגול כרמב"ם מצרף לכזית ואין שבוע' חלה עליו אבל לראב"ד ודעמי' אין מצרף אותם למלקות דמחולקי' בטעמם ואין מצרפי' [ומצאתי ברמב"ם פ"ד מה' מ"א הל' י"ז שנקט בצירוף נבילות שלקח בשר נבילת השור ונבילת הצבי ונבילת התרנגול עכ"ל ופלא שבפר' י"ד נקט תחת תרנגול נבילת השה עכ"ל יעו"ש]

ועלה בדעתי דראב"ד חולק דוקא על צירוף חצי זית גפן וחצי זית חטה דנפרדי' בסוגם אבל אם כולם נועם בשר הגם שמובדל טעם בשר תרנגול מטעם בשר שה או בשר שור הכל שוה בטעם מקרי ולכן לא השיג הראב"ד בפ"ד כאשר כ' הרמב"ם שמצרפי' כל מיני בשר לכזית רק בפי"ד כאשר כתב שאפי' חטה עם גפן מצרפי' השיג הראב"ד ולכן כ' בפי"ד יראה לי ובפ"ד לא כ' יראה לי כי יש לזה ראי' מגמ' מעילה דאי אמרי' איסור חל על איסור מצרפי' בשר של פרה עם בשר גמל לאבר מן החי הגם שבודאי משוני' בטעמם יען דעכ"פ טעם בשר אחד הוא וא"כ בנידן שאלתינו כ"ע מודי' דחייב מלקות על חצי זית של בשר נבילת שור וחצי זית של תרנגול והבן

אך מצאתי לפלתי בסי' צ"ח בד"ה והנה שהקשה אם בשר שור ואיל שוה בשמא א"כ מאי ראי' הביא הרמב"ם לחצי זית גפן וחצי זית חטה מדין בשר שור ואיל ושה יעו"ש וראיתי שדבר זה צריך חקירה ודרישה עיי' יש"ש פרק ג"ה סי' ל"ב וב"י בסי' צ"ח ובפר"ח שם ואין בידי לברר כעת עד שירחיב ד' לי ויגל עיני במאור תורתו

ומילתא דתמיהא מידכר אינשי שראיתי לחו"ד בסי' צ"ח שכתב שטעמא דר"מ שמצטרף לכל איסורי' לאו משום לא תאכל כל תועבה דהוא לאו שבכללות רק זה הוי דכל איסורי' אין מבטלי' זא"ז יעו"ש ואני לא אבין דבריו דשם בזבחים יש מכל אחד כזית ואם אין מבטלי' זה את זה ממילא חייב דאכל כזית איסור אבל כאן שלוקח ב' חצאי זיתי' הגם שאין מבטלי' עכ"פ אין כאן שיעור איסור כזית וצע"ג כעת

סימן צ"ג במוצאי מנוחה יבא ברכ' והצלחה לראש תלמידי הצדיק המשים לילות כימים הבקי בשבילי הפוסקים ומורים אשרי יולדתו כבוד מהו' ר' עמרם ישי נ"י לעולם

מכתבך קבלתי בשמחה כי ראיתי שעודך חי על התורה ועבודה אשרי לחותנך נ"י שמחזיק בך יברכהו ה' שיוכל להיות לעזר לך עוד רבות בשנים

ועתה באתי אודות ח"ת שלך אשר באו במכתבך ואשר יתן ד' בפי אשמור להודיעך

(א) מה שתרצת קו' קצו"ח שהניח בקו' דברי חדושי ר"ן בסנהדרין דף ע"ב שתי' בשם הר"ר דוד דאתנן אסור אפי' בא על אמו יען שחייב אדם לעמוד בדבורו אבל בהני דברי דרב כיון שבדמי' קנהו א"כ אין עליהם שום חיוב והקשה הנ"ל א"כ מאי הקשה הגמ' בע"ז פ' השוכר את הפועל אם אמר טלי זה אסור אפי' אחר ג' שנים הא מחסרי משיכה וקשה הא חייב אדם לעמוד בדבורו כיון שהבטיח לה וצע"ג ותרצת בכל נתינה יש ב' דברים יציאה מרשות נותן וכניסה לרשות זוכה והמה אינם אגודי' זה בזה כמבואר בקונה שדה מנכרי שאמרו חכז"ל לא יתן מעו' קודם וע"כ יש ריוח בינתים מיציאה לכניסה וא"כ יש לחקור אי בא איסור אתנן זונה יען שבועל נותן וחל איסור אתנן מיד שהוא מוציא מרשותו או אז כשהיא זוכה יען שהיא מקבלת בעבור בעילתה ובודאי בטלה סתם לא הוי אפי' נתינה מצדו אבל בטלה זה סובר המקשן כיון שמבורר הוי עכ"פ אתנן מצד הנותן וחל שם אתנן אבל המקשן פליג בסברא וסובר שבלא קבלתה לא מקבל שם אתנו והוצרך לתרץ דקאי באופן דלא מחסרי משיכה ובזה יובנו דברי הר"ן עכ"ד

אהובי תלמידי נ"י שמחתי בגוף החקירה אם איסור אתנן בא מכח הנתינה או מכח קבלתה כי לדעתי יש נ"מ גדול אם הבועל נותן לה האתנן בע"כ והיא אינה