מחנה חיים חלק א שיט

אדומית שנית שקאי שהנקבה היא מפסולי קהל כמובן בשכל אבל מצרי או אדומי זכר שבועלי' בת ישראל בודאי נעשית זונה שע"י ביאת פסול מאיסור עשה נעשית היא זונה ומאי יעכב שלא תהי' נעשית זונה ובפ' ח"י מה' א"ב קאי הרמב"ם על בת ישראל שנבעלת ממצרי ואדומי יעו"ש ובפ"א מה' אישות מונה הרמב"ם איסורי חייבי עשה ומונה הרמב"ם מצרי ואדומי בין זכרים ובין נקבות וכל דברי הרמב"ם נכונים ובער אנכי מאיש להבין מה הי' לו לפרמ"ג שהתפלא על המ"ל

אך אם נחשב חצי זית נבילת שור וחצי זית בשר תרנגול לאחד שיתחייב עליו מלקות וממילא אין שבועה חל עליו או אין עליו מלקות וחל שבועה עליו הוא מבוכה גדולה

הרמב"ם פרק י"ד מה' מאכלות אסורות הל' ו' כתב וז"ל יראה לי שכל החייב בתרומות ובמעשרו' מצטרף לכזית בטבל מפני שהוא שם אחד הא למה זה דומה לנבילה השור ונבילת הצבי ונבילת השה שהן מצרפי' לכזית כמו שבארנו עכ"ל והראב"ד השיג עליו דבעי' טעמן שוה כמבוא' בירושלמי בג' מינים ושם א' אמר חזקי' במיני מתיקה אלמא אפי' באיסור א' היינו שם אחד בעי' טעם א' והני ז' מיני טבל לאו חד טעמא נינהו עכ"ל

וטרם שאבאר במה פליגי הרמב"ם וראב"ד אתרץ קושי' הפלתי בסי' צ"ח בד"ה לכאורה שהתפלא על רש"י ותוס' דסברו שגם באיסור אחד צריך מין אחד והביא ראי' לרמב"ם הנ"ל מגמ' בע"ז דף ס"ו שהקשה מתבלין שנים ושלשה שמות ממין א' מצטרפי' ואמר חזקי' במיני מתיקה בשלומא לאביי ניחא דחד טעמא אלא לרבא קשה ומשני הא מני ר"מ דאמר כל שתיעבתי לך הוא בבל תאכל והקשה הנ"ל איך יהי' עדיף לר"מ שכללה התורה כל איסורי' בלאו דלא תאכל כל תועבה מלרבנן ג' מיני' מכלאי' או מערלה שהוא ג"כ לאו אחד ואם הגמ' מקשה לרבא לא מהני ג' שמות מאיסור אחד מאי מתרץ הא מני ר"מ דמצרף כל איסורי' בלאו א' אטו יהי' טוב לר"מ כזית מנבילה וערלה מלרבנן כזית משני מינים בערלה והוא קו' גדולה וצע"ג

ונלע"ד ליישב והוא דבמעילה דף ט"ז אמרי' פיגול ונותר מצטרפי' דכתיב לא יאכל כי קודש הם ופירש"י וז"ל אמר לי רבי שאם הי' חצי זית פיגול וחצי זית נותר אי התרו בו משום פיגול או משום נותר לבד חייב משום לאו זה שהתרו בו ועיי' היטב בתוי"ט שם ודוק וא"כ כמו דפליגי בהיתר מצטרף לאיסור ואז חייב על חצי זית בשר היתר וחצי זית בשר נבילה משום לאו דנבילה ה"ה גילה התורה אפי' אם היתר לא יצטורף עכ"פ שני איסורי' של קודש כגון פיגול ונותר שאכל מכל אחד חצי זית חייב על איזה שם מהם שהתרו דעכ"פ אכל זית קודש פסול וחייב על שם פיגול או על שם נותר הגם שהוא רק חצי זית דחצי זית איסור אחר מצטרף לו שיהי' נחשב האי חצי שיעור שהתרו עליו ללקות עליו יען דיש לשני חצאי זית שם א' עכ"פ פסול קודש ואי"ה יבואר טעמא דמילתא וה"ה לר"מ דנכללו כל איסורי תורה בלאו א' דלא תאכל כל תועבה א"כ יש לכל איסור של תורה שם עצמן כגון חזיר ונבילה וחלב וגם שם כולל שהוא לאו דלא תאכל כל תועבה כמו שיש לפסול קודש שם עצמן פיגול ונותר ואח"כ שם כולל כל שפסולו בקודש וכמו שחייב על חצי זית פיגול אם התרו בו משום פיגול לבד ה"ה שחייב לר"מ אם התרו בו משום ערלה ואכל חצי זית ערלה עם חצי זית כלאים או טבל חייב משום ערלה וכאן לא שייך לחקור דהוי לאו שבכללות דהלאו לאו שהתרו בו מפורש בתורה ולא תאכל כל תועבה פועל רק זאת שנצרף חצי זית איסור אחר להיות נחשב לאכילה ואח"כ מחויב מלקות על חצי זית איסור שהתרו בו והבן [ובזה מיושב לי סתירת תוס' דבע"ז כתבו דלא הוי לאו שבכללות ובזבחים דף ע"ח בפיגול ונותר שבללן זב"ז כ' תוס' דהוי לאו שבכללות ולפי מ"ש יובן אם התרו בו על חצי זית איסור שבו חייב אבל אם התרו בו משו' לא תאכל כל תועבה פטור ויש להאריך בזה]

ולפ"ז מיושב קו' הפלתי דילמא לעולם שעל אכילה שיתחייב אדם עלי' מלקות צריך להיות שוה בשם איסור שלו וגם בטעמא רק לר"מ דמצרפי' אפי' חצי זית חלב עם חצי זית חטה של טבל יען דיש קרא לא תאכל כל תועבה אז חייב אם התרו בו משו' חלב לחוד או משו' טבל לחוד יען דאכל כזית איסו' אשר נכלל בלאו א' מכח לא תאכל כל תועבה ואז חייב על שם עצמו אפי' על חצי זית [כמו בפסול קודש] אבל אותו חצי זית שוה בשם איסור וגם בטעם אבל לרבנן דלא דרשו לא תאכל כל תועבה ללאו כולל לכל איסורי' א"כ לא כשאר רק שם איסור עצמו כגון נבילה או חלב או טבל וכדומה וא"כ צריך ליקח כזית משם אחד משום חזיר או חלב או טבל ובא החיוב מלקות על כזית משם אחד אז בודאי צריך הכזית להיות שוה בטעם ולרבא צריך להיות שוה בשמא ואפי' פילפל לבן עם שחור לא מצטרף לרש"י ולתוס' שם עצם ממש כגון כרכום וקנמון ודוק ואקוה שמקו' הניחו לי להתגדר בו

ומדי דברי אזכיר מה שאמרתי ליישב שיטת רש"י פילפל לבן ושחור ותוס' השיג מפ' מקבל דף קי"ד ומשבת דף ק"ב דפי' שמות היינו שמות איסורי' וכן הבאתי ראי' ממכות דף ב' לא שם המביא לידי מלקות ומצאתי אחר כך מרומז בתוס' בשבת וכן מכריתות דף ט"ז שמות מחולקים וגופי' מחולקי' ותרצתי בלימוד התלמידים דכל מקום שאנו דנין ללקות אם כבר עבר עבירות רבות במעשה אחד ואנו חוקרי' אם ללקות כמה מלקות אז נקראו איסורי' שמות יען דכל מלקות בא מכח שם איסורו אבל אם אנו דנין אם יהי' החפץ מותר או אסור כגון בתבלי' שנפלו לקדירה אם יהי' מותר באכילה אז אין נ"מ בשמות איסורי' דעכ"פ הכל איסור והלא טוב יותר אם הכל מאיסור אחד וגם אפי' לא נדע שם איסורו עכ"פ הוא איסור אז טוב להזכיר איסורי' מלהזכיר שמות אז ע"כ הפי' שמות שנקראו כל אחד בשמו ולפ"ז רש"י שפי' אסורי' ומצטרפי' קאי הכל לאסור הקדירה אז אי אפשר לפרש שמות כפי' התוס' שמות אסורים אבל תוס' מפרשי' בשבת דף ע"ו בד"ה אסורי' אוסרי' לקדירה ומצטרפי' למלקות אז אם איירי לענין מלקות פירשו שפיר שמות היינו איסורי' [אך דברי תוס' נפלאי' שהביאו גמרא שבת דף ק"ב ולא הביאו שהוא משנה בכריתות דף י"ב וגם הביאו הגירסא חייב ה' חטאות ובכריתות לא נזכר רק ד' חטאות וגם זאת שהביאו בקו' גמ' דפרק המקבל ובתי' הביאו גמ' דשבת ואין כאן מקומו להאריך

אמנם לבאר במה פליגי הרמב"ם וראב"ד נ"ל דהנה הקשתי לשיטת הרמב"ם דמצרפי' אפי' גפן וחטה באיסור טבל א"כ מנ"ל לדרוש מכל חלב חצי שיעור אסור מה"ת דילמא התורה מרבה שכל מיני חלב מצרפי' הגם שאינם שווין בטעם כיון ששמן חלב טמא מצרפי' אבל לעולם חצי שיעור מותר מה"ת וצע"ג [ודוחק לומר דכל מיני חלב טעם א' יש להן]

ונ"ל ואקדי' לבאר טעמא דרמב"ם שחידש דין הנ"ל וראב"ד דפליג תלי' בחקירת מ"ל פ"א מה' חמץ ומצה דמה דאמרי' דאין אכילה אלא בכזית יש לפרש משני פנים (א) בודאי התורה דכתבה בכל איסורי' לא תאכל הוי המחשבה של הקב"ה דוקא בכזית רק שהי' מקום לטעות שמחשבת התורה בכ"ש אפי' כאשר סובר ר"ש באמת כ"ש למכות בא הלכה למשה מסיני שפי' של לא תאכל הוא דוקא בכזית וחצי שיעור אסור מכח ריבוי דכל חלב ומסברת חזי לאצטרופי (ב) בודאי ציות התורה לא תאכל הי' המחשבה אפי' על כ"ש והל"מ חידש הגם דאסור לאכול אפי' כ"ש בכל זאת לענין עונש מלקות או קרבן או כרת הוא דוקא אם אכל