מחנה חיים חלק א לא

הוא יען דהשבת אבידה אינו מעיקר חיוב הגבהתו דהתור' הקפידה להשיב את האבידה אבל לאו דוקא ע"י שיגבי' את האבידה והוי ההגבהה רק הכשר דאי אפשר לו להשיב עד שיגבי' אותה ודומה לעקירת לולב מן הדקל הגם שהלולב צריך להיות תלוש אבל אין בתלישה קפידא שתהי' על ידו אפי' תלשו הרוח או עכו"ם ג"כ מהני והוי כמו פחמין לעשו' איזמל אבל כאן שהביקור הוא מן דברים המעכבים הקרבן שאפי' אם אין בו מום אעפ"כ הקרבן פסול א"כ הוי הביקור משורש גוף המצוה וא"כ מצות תמיד מתחלת ד' ימים קוד' הקרבתו שהביקור הוא מגוף קיום המצוה ומודה בו רבינו יוסף ומכש"כ הרנב"ר דהתחלת מצות תמיד ד' ימים קודם והבן

ואם כנים דברי יובן עמקות רבותינו בגמ' דדוקא בכה"ג אם תדיר עדיף יש לחקור לדחות מוסף דהיום עבור תמידי' דלמחר ולא קשה איך אנו מבטלי' מצות מוסף דמוטלת עלינו כעת בעבור תמיד דלא התחיל הזמן מצותו זה לק"מ דכל תמיד מתחיל זמן מצותו ד' ימים קודם וכבר מוטל עלינו היום חיוב עשה של תמיד אשר יבא אחר ד' ימי' אבל אם אפי' מקודש עדיף לא יוכל הגמ' לחקור לבטל תמידי' דהיום בעבור מוסף דלמחר זה אינו דחיוב תמידי' כבר הוא לפנינו וחיוב מוסף לא בא היום שלא יתחיל חיובו עד למחר ומהכ"ת נבטל מצוה דהיום בעבור מצוה אשר לא באה עלינו כעת הלא אין למצוה אלא זמנה ושעתה מכוה אשר מוטלת עלינו עדיפא אפי' קלה כנגד חמורה כנלע"ד אמת לאמיתו של תורה

ובזה נגלה דבנידן דידן דחיוב ברכת המזון על הכוס כבר בא לפנינו וחיוב קידוש שבת אכתי לא הגיע זמנו אז בודאי אין לבטל מצות זימון על הכוס בעבור קידוש לשבת דכמו כאן שיוכל לברך על אכילתו בלי כוס ה"ה יוכל לקדש על הפת הגם שאין מצוה מן המובחר מצוה הקודמת קודם וביותר שכאן הוא בעשרה אנשים וסעודת מצוה כן נראה לפענ"ד

וראה זה מצאתי שלא בלבד הגאון שג"א בסי' ס"ב פסק דיבטל קידוש של יו"ט אפ' אם חל בערב שבת בעבור קידוש ליל שבת יעו"ש בסוף הסי' אלא גם המג"א בסי' ער"א סק"א פסק כן מדעת עצמו דאם אין לו אלא כוס א' יניחו על קידוש של שבת ופלא בעיני הלא יו"ט חל היום ונתחייב עכ"פ מדרבנן ומה לו לדאוג על קידוש של שבת אשר אכתי לא בא עליו חיוב ולפ"ז פשיטא בנידן שאלה הנ"ל דיבטל ברכהמ"ז על הכוס ויניח היין לקידוש של שבת אך הגאון פרמג"ד שם התעורר אפי' אם יהי' קידוש על היין דאורייתא וקידוש יו"ט מדרבנן עכ"פ כיון דלא מטא זמן חיובו של שבת וזמן המצוה דרבנן כאן בעולם עתה מצוה דרבנן קודמת דהא דאין מצוה דאוריית' נדחית מפני דרבנן היינו בשהגיע זמן שניהם עכ"ל הזהב והבן

סימן ה' שאלה ציבור שעומדי' והתפללו ולא הי' להם כהן ופתע פתאום בשעה שהחזן רצה להתחיל רצה באו ב' כהנים לבהכ"נ והגידו לחזן וקרא כהני' ועלו לדוכן ובתוך דוכנם נזכרו שלא קראו עדיין ק"ש אם צריכי' להפסיק ולקרוא ק"ש או לא וגם אם לא הפסיקו וגמרו לברכתם אם מהני ולא צריכי' לחזור ולברך פעם שנית עד כאן השאלה

תשובה לכאורה הדין פשוט דק"ש הוי מצוה תדירי' דהא נוהג אפי' ביחיד ונוהג בישראל כמו בכהני' והוי מצוה מחויבת פעמים בכל יום ומצות דוכן אינו נוהג אלא פעם א' ביום להיות חיוב ואינו נוהג בלילה כלל וק"ש נוהג בלילה כמו ביום ואינו נוהג רק בכהנים וא"כ הוי ק"ש תדיר נגד ברכת כהנים ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א"כ צריך להפסיק מן האינו תדיר ולגמור לתדיר דהא קדימת תדיר מקרא ילפי' לה בזבחים דף פ"ט מלבד עולת הבקר תעשו את אלה וא"כ צריך להפסיק ואם לא הפסיק לא יצאו וצריכי' לחזור ולברך פעם שנית אחר שקראו ק"ש כך עלה בדעתי לפום רהיטא

אולם דבר זה שאמרתי שאם הקדים האינו תדיר לתדיר לא יצא ידי חובתו הוא מבוכה רבה ונחלקו בו אבות העולם רבינו הרמ"א עם אדון גדול בעל הט"ז בא"ח סי' תרפ"ד פוסק הרמ"א בשם אבודרהם שאם הקדים החזן לקרות בשל חנוכה צריך לפסוק ולקרות בשל ר"ח דר"ח תדיר נגד חנוכה והט"ז חולק דאינו חוזר ופוסק לשל ר"ח יעו"ש ראה בעיניך שלשיטת רמ"א צריך הכהן לפסוק בתוך הדוכן ולהט"ז גומר ברכתו כמובן

והנה יען שלבי אומר לי להוציא לאור כי משה אמת הוא רבינו הרמ"א ותורתו אמת וברור צריך אני להרחיב הדברים ולסלק השגו' הט"ז אבל גם זאת אבאר כי יש להט"ז עמוד המסייע מתלמוד דידן ומתלמוד ירושלמי וחכם עדיף מנביא שראה עינו של הט"ז למרחוק כי לענין ספק ברכה הך פסקא דרמ"א לאו דסמכא היא ואני תפילה גל עיני ד' ומתורתך אביטה נפלאות כי אתה המשוה קטן כגדול וגם על איש כמוני פקחת עיניך להורות לפניו דרך החיים וזה החלי בעזה"י

(א) קושי' ראשונה של בעל הט"ז מדין המבואר בסי' כ"ה אם פגע בשל ראש תחילה יניח אותה ויקשור של יד ולמה לא השמיע הש"ע רבותא עוד אפי' אם הניח של ראש שצריך להסירם אלא פשיטא כיון שכבר הם על ראשו וידו בדיעבד קיים המצוה והוסיף עוד לבאר ראי' וז"ל דהא הנועם בגמ' שם דכתיב והיו לטטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים וכיון שיש כאן בראשו ובידו שנים די בכך דהא אע"ג דבשעת התחלה לא עביד שפיר מכל מקום בהוייתן עליו יש כאן בדין והכי נמי בקריאת חנוכה קודם ר"ח בדיעבד יצא ואע"ג דעבר על תדיר קודם עכ"ל ולכאורה השתוממתי על המראה איך מדמה הט"ז הנידן דהתם לכאן הנה בתפילין הקפידה התורה כל זמן שבין עיניך יהיו שתים וא"כ הגם שהניח של ראש תחילה ועפ"י הדין הי' שצריך להקדי' של יד ולא נחשב הנחת הראש למצוה עכ"פ משעה שבא עליו של יד ויש בין עינים שתים ומקיים המצוה כדת מרגע הזו שבא עליו של יד דאז שניהם עליו דמה לי שהי' של ראש עליו מקודם באמת לא הוי קיים המצוה ועיי' בב"י בה' ציצית סי' ח' בשם ר"י שלכך יוכל להניח תפילין בלילה ולברך אח"כ הגם שצריך ברכה עובר לעשייתן ותי' באמת על זה שכבר מונחי' עליו לא מהני הברכ' אבל מכאן והלאה מקיים גם כן מצוה הנ"ל של תפילין ועל שעה הבאה הוי הברכה עובר לעשייתן יעו"ש וא"כ ה"ה כאן הגם שהנחת הראש לא נחשב לקיום מצוה עכ"פ משעה שבאה עליו של יד נחשב לקיום מצוה דהא יש עליו בין עיניו שתים אבל כאן שהקדים לקריאת האינו תדיר ובשעה שקורא התדיר כבר עבר האינו תדיר מנ"ל דיוצא במה שקרא כבר האינו תדיר הלא התורה גילתה דמראשית יקיים התדיר ואח"כ האינו תדיר וצע"ג

אמנם נמוקו עמו דמצות תפילין הוא בכלל שני דברים (א) מעשה הנחתם שהוא יעשה על ידו קשירת תפילין ועל ראשו יניח תפילין ואם לא יכול לעשות הפעולה בעצמו צריך לעשות שליח על מעשה הקשירה והנחה של תפילין וע"ז מהני שליח כמו בכל התור' (ב) התורה צותה שהתפילין יהיו מונחים על זרוע של יד אדם ועל קדקדו והוא המקום בגוף המוכשר להיות נעשה בו הנחת וקשירת תפילין ובזה מקיים כל איש ישראל ומצוה הנ"ל ועל זה לא יוכל לעשות שליח שלא יוכל לומר לשליח הנח על ידך תפילין ויהי' נחשב כידי דהא אין כאן פעולה דהתורה הקפידה שמלבד עשיית של הנחת תפילין יהי' גוף האדם מעוטר באות הנ"ל: