מחנה חיים חלק א שיח

לאו והבן ועיי' במנין המצות אות קמ"ו שחושב הרמב"ם במנין מ"ע לשחוט את הבהמה או חי' ועוף ואחר יאכל את הבשר יעו"ש מבואר שהוי רק מ"ע על הגברא אבל הראב"ד השיג עליו שם וכתב שהוי לאו הבא מכלל עשה ואז יש לחקור אם יש איסור בשר ודו"ק

ואיידי דאיירי בהבדל בין מצות עשה ואיסור עשה לא אוכל להתאפק מלהודיע את אשר אמרתי על קו' פרמג"ד בפתיחה כוללת לא"ח בחלק ג' אות א' שהקשה על דברי תוס' מנחו' דף ס"ח שלא גזרו בעומר ביום דעל עשה לא עשו חכמים גזירה יעו"ש והקשה הנ"ל הא בסוכה גזרו ראשו ורובו בסוכה פסול וכן בציצי' גזרי' לא יתפור תוך שליש שמא ישאר חוט הרי דגזרי' גם בעשה יעו"ש

ואמרתי ליישב דיש הבדל בין מצו' עשה ובין איסור עשה בודאי במצות עשה גזרי' דהא מצות עשה טוב יותר מל"ת דכלל גדול בתורה עשה דוחה ל"ת ואם על ל"ת גזרי' עיי' יבמות דף קי"ט מכ"ש דגזרי' על מ"ע שמא ע"י מעשה זה יבוא לידי ביטול מצוה ע"י שכחה והגם שלא יהי' מזיד אבל עכ"פ מצוה לא יהי' לו אבל באיסור עשה דהוא עבירה אם יעשה זאת אמרי' שלא גזרי' לעשות הרחקות דדילמא יבא לעשות זאת דאסור בעשה דהא חזי' דעבירה הנ"ל אינה חמורה דהא אם יעבור אפילו במזיד אין לוקי' עליו ואז לא גזרי' לעשות הרחקות ודו"ק [ועיי' נוב"י ח"ר בא"ח סי' ך' שחקר אי גזרי' בעבור עשה דתשביתו בחמץ ועיי' רמב"ם פ"ך מה' שבת דגזרי' בע"ז דף ט"ו בעבור שאלה ושכירות ויבא לעבור על עשה דלמען ינוח ועיי' בר"ן שם] ומה שהקשה הפרמג"ד שם דגזרי' בחייבי עשה ביאה ראשונ' אטו ביאה שניי' וכאן קשה קו' שלו דהוי רק איסור עשה וצע"ג

נלענ"ד דיש להבדיל אם הדבר אשר רוצה לעשות הוא היתר גמור לא גזרי' בעבור איסור עשה אבל אם נתיר המעשה רק מכח עשה דוחה ל"ת אז אמרי' שגם בעבור גזירת איסור עשה לא יבא העשה לדחות לל"ת ודו"ק כי קצרתי

המורם מזה דהלכה ברורה היא דלרמב"ם וסמ"ג ורשב"א וש"ע מוסכם דשבועה חלה על חצי שיעור נבילו' כמובן

וראיתי שיצא הפרמ"ג שם לחדש דשבועה חל על עשה מדצריך קרא בשבועות דף כ"ז מלהרע או להטיב דאין שבועה חל על מצוה וקשה תיפוק לי' אין איסור חל על איסור אלא ודאי על עשה חל שבועה יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דכבר ביאר בתוס' רי"ד קידושין דף נ' דלכן אין איסור חל על איסור יען דאסורי' המה אסורי חפצי' וכיון שמסובב החפץ באיסור ראשון לא מצא השני מקום לחול אבל בבת אחת שניהם חלין דהי מנייהו מפקית יעו"ש וכל זה באיסור עשה דיש כאן איסור חפץ אבל בכל מצות עשה דהוי רק חיוב גברא ואטו אין הגברא מחויב אפי' בתרי"ג מצות שנימא שלא יוכל להיות מחויב בשני חיובי' כמו שמצינו שגברא עובר על אכילה אחת ד' חטאות ועל נמלה ה' לאוין וה"ה אם נשבע לקיים מצוה מחויב בכפלים אבל יען דמושבע ועומד היא וכלל גדול דאין שבועה חל על שבועה וחסר ממנו כח לישבע והבן זה [וצריך עיון מתוס' שבועות דף כ"ז ד"ה מצוה]

ומדי דברי בו זכור אזכרנהו לפרמ"ג שנתקשה שם על תוס' בד"ה דמוקי שכתבו דאין בצדקה רק עשה דנתן תתן והוא פלא הלא יש לאו דלא תקפוץ את ידך ובאמת נקט הגמ' אילימא מתנה לעני מושבע ועומד דכתיב נתן תתן משמע דליכא רק עשה לרמב"ם לא דייק לי' דכוונת הגמ' על לא תקפוץ יעו"ש שהאריך עפר אני תחת כפות רגליו וכאן לא דק דיש נתינת צדקה בב' פנים (א) אם אדם רואה עני שצריך לצדקה אבל יש לו בושת פנים ולא מבקש צדקה אעפ"כ יש חיוב מצות עשה ליתן לו אבל לאו דלא תקפוץ ליכא (ב) שיש כאן עני המבקש צדקה והוא יחפוץ ליקח שבא לישאל ממון במתנה אז מי שסוגר רחמיו וקופץ ידו שלא ליתן לו עובר בלאו דלא תקפוץ והנה בדף כ"ה שקאי הגמ' על המתנ' שאמר שאתן ופריך הגמ' אי מתנה לעני היינו שנשבע ליתן מתנה לעני אחד בעולם ואין כאן עני המבקש אז ליכא רק עשה ואין כאן לאו ודו"ק

והרמב"ם בפ"ז מה' מתנות עניי' הל' א' וב' כ' ז"ל מ"ע ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך וכל הרואה עני מבקש והעלי' עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בל"ת שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון עכ"ל הכוונה מבואר אם אין עני מבקש נקרא נתינת הצדקה פתיחת יד ליתן לו והוי בעשה אבל אם העני מבקש והוא העשיר קופץ יד מליתן אז עובר בל"ת כנלענ"ד לאמת ברור בעזה"י [ועיי' תוס' בב"ב פ"ק מדכופין על צדקה דיש בה נמי לאו לק"מ דבהך מצוה יש ג"כ לאו לכן כופי' אפי' על עשה ועוד אצל הגבאי הא קיימי עניים עיי' בב"ק פ"ד והבן]

ומה שהביא הפרמ"ג ראי' דלאו חל על איסור עשה מדברי מ"ל בפי"ו מה' א"ב הל' ה' שלא מצא הרמב"ם שתהי' האם זונה והולד כשר רק מי שבא על זקוקה ליבם והקשה המ"ל למה לא מנה הרמב"ם מי שבא על מצרית ואדומית שנית דנעשי' האם זונה והולד הוא שלישי כשר ותי' דגמ' הקשה בקדושי' איך חל איסור זונה על שם גרושה ותירצו מיגו דפוסל שם זונה בישראל הכוונה שם זנות משכחת לאיסור בישראל ושם גרושה לא משכחת לאיסור בישראל יעו"ש בקידושי' דף ע"ז וא"כ בפסולי קהל דאסור לישראל לא חל עלי' שם זונה יעו"ש וא"כ מוכח הגם דאיסור זונה הוי לאו לא חל על עשה דמצרית ואדומי' והוא ראי' נפלאה וצע"ג

ונראה לתרץ והוא דבודאי אם יהי' זה איסור לאו ממה שאשה מקבלת עלי' שם זונה אז בודאי חל שם זונה שהוא בלאו על איסור עשה דמצרית אבל באמת אין חלות השם זונה על אשה עבירת לאו דאין שם זונה רק שם התואר על אשה הנבעלת באיסור רק אח"כ שכבר קבלה שם זונה בא איסור לאו על כהן שבועל אותה אשה שהיא זונה וא"כ צריכי' אנו מתחילה לחקור אם חל שם זונה על איסור גרושה ומתרץ הגמרא יען דהוא איסור כולל שאסור בישראל אבל אם אינו כולל כגון בעשה דמצרית ואדומית לא שייך שלאו של זונה יחול על עשה מכח הלאו דהלא בעיקר שם זונה ליכא לאו בשלומא בכהן טמא שאכל תרומה טמאה אפשר לומר שפיר דאיסור לאו שעובר הכהן באכילת טומאת גופו חל על שם איסור תרומה טמאה אבל שם איסור אשר אינו בלאו בעצמו אפשר דלא חל ואין ראי' מכאן דלא חל לאו על עשה אבל האמת הוא דלא חל אפי' לאו ממש על עשה ודברי תוס' שבועות דף כ"ג ע"ב בד"ה דמוקי דכ' דאין איסור לאו חל על עשה והביאו ראי' מגמ' דפריך בצדקה והא מושבע ועומד יעו"ש פלא בעיני איך הביאו ראי' ממצות עשה על איסור עשה ואין כאן מקומו להאריך] אך דבר זה צע"ג כי החילוק דק מאד

ואגב גררא אזכיר שראיתי בפרמ"ג בד"ה מדי דברי בו שהתפלא על המ"ל שכתב בפסולי קהל לא חל שם זונה א"כ פלא הלא בפי"ח הל' ב' כ' הרמב"ם זונה הנעשי' מאיסורי עשה ולא משכחת רק כאשר ביאר בפרק א' מה' אישות שהמה ג' מצרי ואדומי ובעולה לכה"ג ולדברי מ"ל היכי משכחת לה והניח בקו' יעו"ש

ולדעתי הוא נקודה נפלאה דדברי המ"ל המה אם האשה הנבעלת הוית מצרית או אדומית שנית דלא נעשית זונה ע"י ביאת כהן דלא חל שם זוכה עלי' ובזה חקר המ"ל בפי"ט שרמב"ם יחשוב כהן שבועל מצרית או