מחנה חיים חלק א שטו

נפעל מעשה גירושי' אז אין הגט אלא בע"כ ולא צריך דעתה שחפצה בפעולת הגט וא"כ שפיר קאמר הקדוש מדריוש בשלומא בגט שהבעל עושה שליח לגרש שיפעל מעשה גירושי' אז הוי בע"כ של אשה והגם שאפשר שתברח האשה או שהיא חזקה ממנו או שערכאות יעכבו שלא לגרש בע"כ וכדומה היינו שלא יהי' מעשה גירושי' כלל אבל אם יהי' גירושי' אשר לזה הוא עושה אותו לשליח אז יפעל פעולתו בע"כ אבל בקידושי' הגם אם יעשה מעשה קדושי' צריך עוד דעתה לכן הוי מסירת קידושי' רק מילי יען דאין קדושין בלא דעת אשה וזה שדייק וז"ל אם לא תאבה האשה אינה מקודשת עכ"ל מבואר כמש"ל שבעבור זה נחשב למילי והבן זה מאד

ובזה מיושב לי קו' אחת אשר הקשתי כפי מה שחידש הנוב"י בא"ע סי' ב' דגם בזמן הגמ' לא מהני לגרש אשה בע"כ ע"י שליח יען דשליח הוי תופס לבע"ח ולכאורה יפלא א"כ איך יובנו דברי הקדוש מדריוש הלא ע"י שליח ליכא גנו בע"כ ולפמ"ש ונצדק קדוש דאי אין שליחות לגרש בע"כ משום תופס לבע"ח א"כ הוי הטעם דלא מהני בע"כ יען דאין שליחות ואין כאן מגרש וא"כ לא נעשה מעשה גירושי' דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל אם יהי' מעשה גירושי' היינו שלא תמחה האשה אז בשעת גירושי' עכ"פ אין צריך דעתה להיות מגורשת רק יש בידה שלא יהי' כאן מגרש אבל אם יש כאן מגרש שהיא אינה מוחה אז לא צריך דעתה אבל בקידושין הגם שיש כאן מקדש צריך דעתה שתהי' ניקנת לו והבן [וכדמות סברא הנ"ל חדשתי בספרי פ"ח בדף ח"י בד"ה אמנם יעוש"ה] והארכתי עוד בזה ליישב כל הקו' אשר הקשו הגאונים על חידוש דין של הנוב"י שאין גט בע"כ ע"י שליח אפי' בזמן הגמ' אבל מה אעשה שהגאון נוב"י בעצמו במהד"ת סי' קי"ב כתב שקדוש מדריוש הוא נגד דינו אבל לדעתי שזכיתי לכוון האמת בדברי קדוש הנ"ל וגם דין של נוב"י אמת הגם שהוא לא הבין כן בהבנת גט איתא בע"כ ואתה תראה ותבחר בטוב והבן

וראיתי בתשו' אמ"ו חת"ס ז"ל א"ע סי' ו' שהתפלא על דין של נוב"י הנ"ל דהא התורה בגט אפילו הקדיחה תבשילה או לא מצאה חן בעיניו והוי הגירושי' חוב לה ואעפ"כ נתן לו הקב"ה כח לגרש בע"כ והוא בתיבות ושלחה מביתו ומן האי ושלחה ילפי' שליחות וא"כ אטו בסכינא חריפא מיפסקא לקרא הבעל מגרש בע"כ ומה שמורבה בו שעושה שליח הוא דוקא מרצונה יעו"ש ולפמ"ש נכון הדבר אם רוצה לגרש האשה בע"כ ולא צריך רצונה הוא בין אם מגרש ע"י עצמו או ע"י שלוחו בכל אופן אין גירושי' אלא בע"כ אבל אם היא מרוצה לקבל חוב הנ"ל אשר הבעל מבקש לעשות לה אז לא הוי שליח תופס לבעל חוב ויוכל להעשות שליח לבעל ואם האשה אינה מרוצת לקבל החוב ובעל אז לא יכול איש אחר להיות שליח לבעל וא"כ אין כאן שליח אבל אם נמצא לבעל שליח היינו שהיא מרוצית לקבל החוב מבעלה אז משכחת לבעל שליח והוי השליח עם הבעל שוה לגרש בע"כ את האשה ולא ידעתי מה השיב אמ"ו ז"ל הלא לדברי נוב"י הוי החסרון שאין לבעל שליח אבל בודאי שליח מגרש בע"כ כמו הבעל והבן זה כי הוא פלא מאד

ומה שרוצה להמציא אמ"ו ז"ל שם משעה שנתן דעתו לגרש את האשה נפסקו מבעל כל החיובי' וממילא אין גוף הגירושי' אח"כ חוב לאשה יעו"ש נוראות נפלאתי הלא החיובי' לא נפסקו רק אחר הגירושי' שפסק האישו' דאל"כ אטו אם הבעל רצה לגרש את אשתו והיא היתה בורחת לפניו ולא הי' יכול לכופה הכי נאמר משעה שרצה לגרשה נפסקו כל החיובים הגם שתורה נתן לו כח לגרש בע"כ אבל בודאי עכ"פ עד אחר שגירש לא נפסקו החיובים כי הלא בעבור זה שיהי' יוכל לפסוק שיעבודו הוי אצל גט נתינה בע"כ שמה נתינה עיי' רשב"א גיטין דף ע"ה שביאר כן יעו"ש ואם כבר משעה שדעתו לגרש נפסקו החיובים א"כ לא יהיו אחר כך גירושי' בע"כ והגם שיש לדחות יען שיוכל לגרש בע"כ א"כ נפסקו החיובי' אבל הוא רחוק מסבר' דנימא משעה שרוצה לגרש יצא מחיובי שלו הלא האישות מטיל עליו החיובי' וכל זמן שלא נפסק האישות לא נפסקו החיובי' ודוק ועוד אם הוא רוצה לגרש והיא נעשית חולנית או נשטתית נימא הגם שאונס רחמנא פטרי' אבל עכ"פ נימא אונס רחמנא לא חייבו עיי' ש"ך ח"מ סי' כ"א ויהי הבעל פטור ממזונות אי מזונות דאוריי' ודו"ק

ועוד הוסיף שם וז"ל וגם היא אדעתא דהכי נתקדשת לו עכ"ל לא ידעתי מנ"ל זאת דילמא בהיפך הוא קידש' אדעתא דהכי שיהי' משועבד לה עד שתצא ממנו בגט כריתות שיופסק האישות ועי' בחכם צבי סי' מ"א ובנוב"י ח"ר יו"ד סי' ס"ט ודוק והגם שע"כ נכנסת לקבל גנו בע"כ עכ"פ מבעל אבל בודאי לא נחתה לקבל אפי' משליח וק"ל וכעת לא אבין דבריו

וטרם אשים קנצי למילין אגלה לך אשר הרהרתי הבנה בדברי מהרי"ט אשר השיג עליו מהר"ש לנדא ז"ל דנעלם ממהרי"ט הבנת מילי לא מימסרן לשליח דהוי דוקא משליח לשליח יעו"ש ונ"ל דבשלומא בפסח ותרומה וגט שכבר יש דבר בעולם אשר צריך לפעולה הנ"ל למשל הפסח צריך שחיטה הכרי צריך תרומה וגם איסור האישות כבר בעולם ולהיות מותר גילתה התורה תיקון הגט ועכ"פ בשעת שליחות כבר הדבר בעולם אשר צריך פעולת הגט אז בודאי יוכל המשלח למסור דבריו לשליח אבל לעשות דבר הקדש או נזירות או הפקר אשר רוצה לחדש באמירת פיו אשר קודם האמירה אין כאן דבר אשר יצריך השליחו' והגם דמשכחת דיש על הגוף חיוב קרבן היינו שהוא הגברא מחויב בקרבן אבל השור לא הי' מקודם קשור בו איזה חיוב במו בתרומה שהכרי מחויב בתרומה והקרבן בעי שחיטה לשם בעלי' ולשם פסח והאשה צריך כריתות האישות וזה יפעל השליחות אבל ההקדש יפעל בחפץ אשר מקודם לא הי' בעולם חיוב בו והגם שנכסי' נשתעבדו הוי רק שיעבוד ממון אבל לא קדושה ורק באמירת פיו מחדש מקדשה עי' רש"י פסחים דף מ"ו ע"ב כל דבר הקדוש באמירת פה אז הוי רק מילי ולא נמסרו לשליח כנלע"ד בהבנת דברי מהרי"ט

ודע דפלא בעיני עי' ילקוט פ' כי תבא בשם ספרי שליח אינו קורא דכתיב אשר נתת לי ד' וקשה לי מדכתיב וענית ואמרת איך נימא דמהני שליחות הא הוי מן המצוה תלוי בגוף ואטו יהי' מהני שליח לברכת המזון או לתפלה או להניח תפילין על גוף אחר עי' תוס' רי"ד ובקצו"ח בזה וה"ה כאן הקב"ה מבקש אמירת בעלים וביותר קשה לשיטת מהרי"ט וצ"ל דביכורי' מקרי תרומה תרומת ידכם אלו בכורי' ועי' ר"ש פ"ב דערלה והי' ס"ד דמהני שליחות כמו בשאר תרומות קמ"ל ודו"ק

ולא אוכל להתאפק מלהודיעך אשר כתבתי זה ג' שנים על תשובה הנ"ל בד"ה ושמעתי שנתקשה אמ"ו ז"ל על המג"א בסי' תמ"ו שמתיר להשליך החמץ ע"י גוי במים להשבית החמץ בי"ט והתפלא עליו הגם שהחמץ יבוער עכ"פ אין שליחות לגוי ולא קיים הישראל המצוה וכן תי' בקו' אוהל דוד שנימול ע"י עכו"ם כשר א"כ למה מחלל ישראל שבת בעבור עצות מילה הלא אפשר ע"י גוי אלא בודאי הגם שתינוק נימול אבל עכ"פ נתבטל המצוה דאין שליחות ע"י עכו"ם יעו"ש

ולדעתי צדקו דבריו על הקו' ממילה אבל בחמץ הדין עם המג"א והוא דקיום מצות עשה יש בשתי פנים (א) בתרומה ומילה הוי גוף הפרשת הכרי וגוף הסרת הערלה הקיום של המצוה דתורה צותה שאיש ישראל ירים תרומה וגם יכרית הערלה א"כ האדם עושה כל פעולת