מחנה חיים חלק א שיד

ע"ד ההרגל שעונש הספק יותר מהודאי וכן מצינו שעל הודאי מביא חטאות ואמרי' דחטאת בת דנקא כלומר שאפי' לא יהי' דמי כשבה או שעירה שיביא לחטאת אלא דנקא די לו בזה ודנקא היא מעות שתות הדינר כדאמר שש מעין כסף דינר ואם מביא אשם על הספק כגון שהי' לפניו ב' חתיכות א' של שומן וא' של חלב ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל צריך להביא ב' סלעים שהן מ"ח מעין ועל הודאי סגי במעה והטעם בזה למה החמירו על הספק יותר מן הודאי אומר מורי הרב שהוא מפני שעל הודאי משים האדם החטא אל לבו ודואג ומתחרט עליו וחתר בתשובה שלימה אבל על הספק עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי אולי היתה מותרת ולא ישית אל לבו לשוב ולזה החמירו בו יותר עכ"ל מזה משמע דקרבן צריך להיות ממון של בעל החוטא וע"כ דמקנה לו מקודם ועי' בנקה"כ סי' ש"ה ביו"ד וא"כ קשה עכ"פ מחטאת איך מביא אחר מדעתו שע"כ מקנה לו מתחילה להיות ממון החוטא ואח"כ יקדיש אותו לחטאת חבירו ואז לא שייך ניחא לי' לאינש ליעבד מצוה בממונו כמו אם הב"ד מזכין המעות לקטן כדי לעשות לו פדיון וקשה עכ"פ הוי מילי להקדש ונקוט מיהא פלגא בידך שקשה קו' הגאונים מחטאת עכ"פ ודוק כל זה רק להצדיק קדוש

ודע שדברי אדמ"ו ז"ל אשר הסביר דשליחות ילפי' מתרומ' וגירושין וקדשים דשם מוסר לשליח לעשות מעשה אבל להקדיש שור הוי רק שליחות על דיבור בלבד לא מהני שליחות אבל אם כבר מחויב בקרבן אז הוי עיקר השליחות רק על הפרשה של השור ודומה לתרומה ובהכי מיושב קו' השואל יעו"ש לפום רהיטא נפלאתי עליו בשלומא בתרומה מונח החיוב בכרי דאפי' ימכור כריו אעפ"כ מחויב בתרומה גם אצל הלוקח וגם אם הבעלי' אינם רוצי' לאכול ממנו יש חיוב מכח הכרי לפרוש תרומה ועיי' בטו"ז יו"ד סי' ב' יעוש"ה אבל אם א' קיבל מכבר הרי עלי קרבן הוי רק חיוב גברא כמו שאר כדר דעלמא אבל שיהי' השור קדוש הוי השליחות על גוף ההקדש אך לפי מה שבארתי בספרי פ"ח בכלל הקדש ונדר דברי רמב"ן פ' מטות דכל נדר צריך להיות בחפץ ולא חיוב הגוף בדבר שאין בו ממש רק משעה שאמר הרי עלי קרבן נשתעבדו נכסיו רק קדושת החפץ חל אח"כ משעה שמפריש וא"כ צדקו דברי אמ"ו ז"ל דשם תרומה ג"כ חל רק משעה שמפריש וה"ה אם כבר החיוב עליו בקרבן שלא חסר רק שם הקדש ודו"ק

והנה אדמ"ו בחת"ס שאלה הנ"ל השוה דברי רמב"ן בב"ב ודברי ר"ן בפסחי' ודברי ב"י סי' תל"ד ודברי מהרי"ט לשפה אחת ודברי' אחדי' אבל הגאון מהר"ש לנדא בספרו שיבת ציון סי' צ"ה ביאר הדברים דדוקא נדר ונזירות או הפקר לא מהני ע"י שליח וה"ה ביטול חמץ שהוא מטעם הפקר ולכן נקנו הר"ן דביטול מטעם הפקר דלולי כן גם המה מודים דיוכל משלח לעשו' שליח גם למילי אבל בהקדש גם הבל נביאים הנ"ל מודים דמהני שליח דלא כמהרי"ט יעו"ש ובנוב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ז השיג הגאון מהר"ש הנ"ל על מהרי"ט ששגג ברואה דמילי לא מימסרן לשליח היינו משליח לשליח אבל ממשלח לשליח לכ"ע מהני שליחות אפי' למילי והא ראי' דהלא צריך קרא למעט שבעל לא יוכל לעשות שליח על הפרה יעו"ש

והנלע"ד דסברת מהרי"ט כך דבכל שאר שליחות צריך המשלח רק לגלות לשליח הענין אשר מבקש ממנו לעשות לפניו למשל לאמר כתבו גנו לאשתי ולא שיפרש וכתוב לשמה או שיאמר גרש את אשתי ולא שיאמר לו ואמור לה הרי את מותרת או יאמר קדש לי אשה ולא יאמר לו אמור בשבילי הרי את מקודשת וכדומה אז בודאי מן המשלח לשליח מהני אפי' שליחות למילי כגון שיאמר הפר נדרי אשתי ולא יאמר לו באיזה לשון יפר כמובן

אמנם בהקדש כתיב ואיש כי יקדיש ביתו קודש לד' גילתה התורה שרק בעל הממון יוכל להקדיש ע"י שיאמ' ביתי יהי' קודש לד' ודוקא הדבור ולא במחשבה כנודע וא"כ לא ידעי' שיוכל להיות חפץ מקודש לד' רק אם בעל הממון אמר הקדושה מפיו רק מהרי"ט דן שאמר לשליח צא והקדש חפץ שלי ואמור בשבילי ששור הנ"ל יהי' קודש לה' א"כ מסר לשליח התיבות שיאמר בשבילו קודש יהי' השור הזה וא"כ כיון שהשליח צריך לדבר הדברים אשר אמר המשלח אז בודאי מילי נינהו שאין בדברי כח להיות נמסרי' ומה לי למסור אותם להדיוט או למסור אותם לגבוה כנלפענ"ד להערה בעלמא

ועתה באתי להודיעך דבר בענין הנ"ל ראיתי לקצו"ח סי' רמ"ד שהביא דברי קדוש מדריוש שהובא בב"ש סי' ל"ה מי שעשה שליח לקדש לו אשה ומסר לו טבעת אפ"ה לא יוכל השליח לעשות שליח אחר דמילי לא מימסרן לשליח דלא דמי לשליח הגט דיכול לעשות שליח אחר יען דיש לו בידו גט מבעל דשאני גירושי' דהוי בע"כ א"כ נגמר הדבר ולא הוי מילי אבל בקידושי' אם לא תאבה האשה אינה מקודשת א"כ הוי רק מילי יעו"ש והגאון בקצו"ח השיג א"כ איך אמרי' ספ"ב דגיטין דאשה יכולה לקבל את גטה ולעשו' שליח במקום פלוני ליתן לה הגט לשם גירושי' וקשה הא היא יכולה שלא לעשות שליח ליתן לה גט ואפי' אם תעשה שליח יכולה לבטלו וא"כ איך מהני הגט כלל הא הוי מילי יעו"ש ס"ק ב' שהאריך בקו' וצע"ג

ואמרתי ליישב בעזה"י ואקדים (א) דתורה תלה גוף הגירושי' רק באיש בלבד אם הוא נותן גט בידה או ברשותה הגם שהיא לא מכוונת לקנות וגם דעתה שלא להיות מגורשת אעפ"כ נתגרשת ולכן אפי' אם נתינה בע"כ לא שמה נתינה בגט הוי נתינה כאשר הסביר הרשב"א בגיטין דף ע"ה דתורה לא אמרה ונתן לה רק ונתן בידה הגם שאצלה לא הוי נתינה עכ"פ נתן הגט בידה יעו"ש כי מתוקי' דבריו ומהאי טעמא כשר הגט אם כתבו הבעל על איסורי הנאה הגם שלא שייך בו זכיי' יען דתורה לא אמרה ונתן לה שיהי' מקרי נתינה גם אצלה רק ונתן בידה היינו הנחת הגט בגופה ועיי' קצו"ח סי' ר' סק"ב יעו"ש ונהפוך הוא טלי גטך מע"ג קרקע פסול דאז היא מגרשת עצמה ותורה אמרה שכל הגט ופעולתו צריך להיות רק מצד הבעל כמובן (ב) הגם ששליח הוי כמשלח היינו אם עושה השליחו' ופועל הפעולה אז הוי כמשלח למשל אם השליח יוכל לפעול הגט אז הוי השליח כבעל אבל אם יש דבר אשר אנו אומרי' שלא יוכל לגרש אז ממילא לא הוי שליח כמשלח ואין כאן בעל כלל כמובן

המורם מזה דלא משכחת בעולם שיהי' כאן שליח כמשלח בגט היינו שיהי' פעולת גירושי' אשר האשה פועלת כלום לגירושי' דכח גירושי' הוי רק אם בא מצד הבעל בלבד ולא שהאשה פועלת שרצונה להתגרש ולקנות הגט ולכוון להיות מגורשת דאין פעולת גט מצדה רק מכח הבעל

אבל בקידושי' דאין אשה מתקדשת בע"כ שאפי' אם יעמוד האיש אשר חפץ בה ויתן הטבעת על אצבעה והיא לא מגלת דעתה שרוצית בו לא מהני הקידושי' הגם שיש כאן מקדש עכ"פ היא לא עשתה עצמה כהפקר לגבי איש הנ"ל עיי' ר"ן נדרים דף כ"ט הגם שקדושי' צריך להיות מן האיש דכתיב כי יקח איש אשה ולא שתלקח עכ"פ היא צריכה להשוות נפשה כהפקר לגבו וכ"ש אם השליח מקדש אותה בעבור איש אחר שלא מהני מעשה קדושי' בלי גילוי דעת שחפצה באיש המשלח כנודע

ולפ"ז מיושב קו' קצו"ח בשלומא שם בספ"ב דגיטין הגם שיש ביד אשה שלא לעשות שליח אשר יגרש אותה או אפי' אם עשתה יכולה לבטול השליחות ויכולת לפעול שלא יהי' כאן איש אשר עומד במקום הבעל לגרש ולא יבא לעולם מעשה גירושי' כלל אבל אם יהי' בעולם מגרש ויהי'