מחנה חיים חלק א שיג

חביבי' מצו' דרבנן כיינו של תור' ושייך בו שהוא בהול וה"ה בט"כ הגם שקיים היום מצות טהרה בגופו שייך בהילות יען שהוא דאוריי' אבל ולד הטומא' יש בו תרתי למעליותא שכבר קיים היום מצות טהרה לרגל רק לכפול עוד מצות טהרת כלי' מדרבנן ואז בודאי גם רבה סובר דלא בהיל ודו"ק

ודע דאין להשיב שטהרת גופו וטהרת כל כליו למצוה אחת נחשבו וכל זמן שנשארו אפי' מקצת כלי' לא נגמר עשיית המצוה כלל וא"כ שייך בטבילת כלים בהילות מצוה כמו בשופר דזה אינו אמת דכבר הארכתי במק"א דכל מצוה אשר אינה נגבלת בכמות אז הגם אם יתרבה בכמות יש קיום מצוה בכל חלק למשל בזה בדיקת חמץ או השבתת חמץ כיון דאם אין לו אלא זויות אחד חייב בבדיק' או אם אין לו אלא כזית חמץ חייב בהשבתה אז אפי' אם יש לאדם כמה בתים ומאות חדרים או כמה מאות זיתים חמץ והוא שרף כזית חמץ או בדק חדר אחד קיים מצוה שלימה והגם שצריך לבדוק כל החדרים ולשרוף כל הזיתים חמץ היינו שיש חיוב לכפול את המצוה אפי' מאה פעמים ומצאתי תל"י שגם הנוב"י ח"ר א"ח סי' י"א בד"ה וראיתי גילה דעתו שהדין בחמץ שמקיים המצוה בכל כזית יעו"ש וה"ה כאן בט"כ שאין כאן שיעור מוגבל במצות טהרה ברגל אז הן בגופו לבד הן בכל כלי וכלי שמטהר יש מצוה בפ"ע בשלימות והבן אבל במתנו' כהונה ובנתינ' תרומה ובמעשר ובפדיון הבן וכדומה שם הארכתי בחלוקי' אם נתן המקצת אם כבר קיים מצות נתינה רק צריך לכפול מצות נתינה או ליכא מצות נתינה בשלימות למשל אם נתן הזרוע ולא נתן הלחיים וכדומה אבל אין עת האסף פה ורבו טרדותי מאוד שלא אוכל לצאת בכותבת הגסה

ברה"מ בה' יו"ט ביאר דברי רמב"ם הגם שסובר ט"כ דרבנן בכל זאת מודה לרשב"א דאסורי' לטבול דבשלומא בולד הטומאה שמותר להשתמש בו מקודם עכ"כ לחולין לא הוי כמתקן כלי אבל בכלים חדשים הנקחין מן עכו"ם דאסור להשתמש בו כלל אז נראה כמתקן ע"ש

ולדעתי יפלא דלולי דברי קדשו נראה בהיפך דבשלומא בולד הטומאה דאפי' נפל המאכל מעצמו לתוכו או ע"י קטן או גוי אעפ"כ נטמא המאכל ואינו ראוי לימי טהרה ואם המאכל קודש יוצא לשריפה והלא כאן לא שייך לומר שגברא עשה איסור דהלא מעצמו נפל או ע"י גוף שלא עשה איסור ואפ"ה פעל הכלי הפסד למאכל והטביל' יפעל שלא יטמא הכלי עוד למאכל זה דומה לתיקון מנא דכמו כלי שנשבר לא יוצלח לתשמיש מעצמותו ואחר התיקון יוצלח לתשמיש ה"ה כאן נעשה ע"י הטבילה תיקון כלי אבל בכלי' חדשים שלא מבעי' אם נפל לתוכו מאכל מעצמו או ע"י קטן וגוי שלא נאסר המאכל אלא אפי' אם ישראל גדול בישל בו במזיד לא נאסר המאכל רק שגברא עשה איסור כמבואר בה' טבילה ביו"ד א"כ פועל הטבילה תיקון על הגברא שהוא לא יעשה איסור אבל אין נראה כאן תיקון מנא דכל תיקון מנא פועל על תשמיש הכלי ודו"ק

ובזה עלה בדעתי ליישב קו' שג"א על הרא"ש שכתב לשיטת הרי"ף דפסק כר"ב א"כ מותר לטבול כלים חדשים ביו"ט והקשה הגאון שג"א ממנ"פ אי ט"כ חדשים דאוריי' א"כ יש לגזור שמא ישהא ויבא לידי תקלה ואי ט"כ חדשי' דרבנן ואז לא חיישי' לתקלה כמו דמטבילין ולד הטומא' א"כ קשה איך כ' הרא"ש דלטעמא דרבה ורבא אסור להטביל הא הם מודים דמותר להטביל ולד הטומאה וצע"ג

ולפמ"ש ניחא דלעולם ט"כ חדשים דאורייתא רק עכ"פ המאכל אינו נאסר הגם שגברא עשה איסור המאכל אינו נאסר אבל בטומאה נאסר המאכל הגם שליכא איסור גברא כגון שנפל מעצמו המאכל נטמא בכלי ועיי' תוס' חולין דף ה' בד"ה בהמתן של צדיקים שחמור מכשול איסור מאכל ממכשול בשוגג איסור גברא ועיי' במג"א בה' סוכה ובה' יוה"כ וה' קידוש] ולכן לא חיישי' בכלים חדשים על מכשול יען שליכא איסור מאכל

אך מה אעשה עיקר הדבר שחדשתי יען שמאכל אינו נאסר רק הגברא עושה איסור לא נחשב הטביל' לתיקון כלי מצאתי שגם הרא"ש חולק דהוא כ' לטעמא דרבא משום מתקן אסור לטבול כלי' חדשי' יעו"ש ולפמ"ש לא שייך בכלי' חדשים תיקון מנא יען דכלי אינו פועל איסור מאכל וכן מצאתי במחה"ש סי' שכ"ג דלא שייך בכלים חדשים שמא ישהא דהמאכל אינו נאסר אבל משום מתקן איכא יעו"ש הרי שעמד הגאון על זה שהמאכל אינו נאסר ואעפ"כ כתב שיש בו משום מתקן מנא ובטל דעתי בבטל דמעיקרא משמע אבל בסברא יפלא בעיני ובער אנכי מאיש להבין דעת קדושי'

ואיידי אודיעך איזה דבר אשר צריך לי עיון מכבר על המ"ל פט"ז מה' טומאת אוכלין הל' י' שחידש הטעם דכל ישראל חבירים ברגל הוא מכח חזקת כשרות שחמור להן קדושה בהמ"ק ומטהרין עצמן יעו"ש שהאריך דהא דכל ישראל חבירי' מצינו כשעלו ישראל למלחמה בפלגש בגבעה ואז בודאי לא שייך שחמור להם קדושת בהמ"ק וע"כ הטעם דטומאה הותר' בציבור ואם רוב עמא דארעא אינם בקיאים בטהרת גופן א"כ הותרה הטומאה וה"ה ברגל ודברי המ"ל פלא בעיני. - וד' ימלא כל משאלותיך לטובה

סימן ע"א שפעת ברכות ורב הצלחות לראש אחי הרב המאה"ג החריף ובקי דורש טוב בעמו כבוד מו"ה זוסמן אב"ד ור"מ דק"ק האלאש נ"י ולכל מרבית ביתך יאמר שלום

מכתבך עם ח"ת קבלתי זה כמה וראיתי דבריך בהעברה והנחתי אותו במקום משומר להיות למשמרת עד שאוכל לפנות מעמלי ולשים עיני לטובה עליו ועד הגיע העת לראות טובים דודיך מיינו של תורה ואיננו כי לא ידעתי איה המקום אשר הנחתיו שמה ורק פליאה אחת אשר משך אז דעתי זכרתי כי מילתא דתמי' מדכר דכירי אינשי ואשר הגו רעיוני אחלק לך למנה ואז אשאל פי שנים ברוחך בעזר ד'

הפלאת ביום ההוא במכתבך על תשו' אדמ"ו חת"ס י"ד סי' שכ"א שהביא קו' בשם הגאון ר' בונם איגר ז"ל על מהרי"ט שפוסק שאין אדם יכול לעשות שליח להקדיש שור להקדש דמילי לא מימסרן לשליח והקשה הנ"ל מגמר' נדרי' דף ל"ו דאין אדם מביא חטאת או פסח על חבירו בלא דעת משמע מדעתו יכול להפריש א"כ מבואר דמהני שליחות להקדיש קרבן ואמ"ו הלך לחלק בין אם החיוב קרבן כבר עליו רק חסר ההפרשה אז מהני שליחות כמו בתרומה אבל להקדיש בהמה בלי חיוב מקודם צדקו דברי מהרי"ט והקשית שם איירי שאדם מקדיש בהמתו ממון שלו בעבור לפטור חבירו אז כיון שבעל הממון מקדיש רק מכוון להיות לקרבן לחבירו זה בודאי מהני אבל להקדיש בהמת חבירו לצורך חבירו והוי רק שליח על אמירת המילי שיהי' השור קודש אז חידש מהרי"ט מילי לא מימסרן לשליח והוא קו' גדולה איך נעלם זה מתרי גדולי ישראל

אהובי אחי נ"י גם אני זכיתי לזה שהי' לפלא בעיני זה כמה שנים ולא זכיתי לדון אותם לזכות עד כעת אשר זהרת אותי אולי יש מענה בפ' פקדתי את הדבר והגו רעיוני לדון לזכות כי עיני עדה לא שגו ברואה חלילה דעי' כריתות דף י' ובדף כ"ז ובזבחים דף מ"ה ובמנחות דף ק"ז ובתוס' בכל הנך מקומות תראה כי כלל הוא מדאורי' צריך להיות אשם בשני סלעים וחטאת אפי' בדנקא ועיי' ברמב"ם ובמ"ל פ"ג מה' פסולי מוקדשי' הל' כ"ב וכ"ג

וברבינו יונה בברכות ברי"ף דף ד' כ' וז"ל ובע"ש ג"כ אם הוא יום המעונן יקבל אותו מבעוד יום מס' וזה עיקר היראה ליזהר מהספיקות ושלא לעשות המצות