מחנה חיים חלק א שיב

דבר אחד אשר כמוס עמדי זה כמה שנים עיי' ברבינו יונה במשנה א' דברכות שחקר מי שלא קרא ק"ש עד חצות ולא שמר גדר חכמים לקרוא קודם חצות אם יקרא אותו אחר חצות או לא ופסק הוא שלא יקרא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה יעו"ש והשג"א בסי' ד' הרעיש כנגדו ומלבד גמ' הקשה ב' קו' מכח הסברא (א) בשלומא אנו עוקרי' קיום מצוה בשב ואל תעשה כדי שלא יבא לידי איסור מצד אחר בקום ועשה כגון סדין בציצית אנו עוקרי' קיום מ"ע ומצווין להיות שב ואל תעשה גזירה שמא יעשה מעשה וילבש כלאים בלילה ויעבור האיסור בקום ועשה אבל לעקור מ"ע של ק"ש בשב וא"ת שמא יעבור פעם אחר ק"ש בשב ואל תעשה זה לא שמענו דמאי אולמא ק"ש של מחר מק"ש של היום וצע"ג (ב) עוד הקשה השכל אומר אנו מבטלים מצות עשה בשב ואל תעשה בעבור שלא יבא האדם לידי עביר' אבל לעקור היום מצות ק"ש בודאי משום שמא יבא למחר לידי ביטול מצות ק"ש זה אין הדעת סובל שנעקור בודאי מצוה של ק"ש משום שמא ובא לידי ביטול מצות ק"ש פעם אחרת א"כ הגזירה חמור מן המכשול איך נניח את הודאי משום ספק וצע"ג

ואמרתי ליישב בעזה"י דכל מצוה מחויבת עומדת לפנינו בשני פנים למשל מצות תפילין יש בה משני כחות (א) אם מניח תפילין מקיים מ"ע ומקבל שכר בעד פעולה הנ"ל שעשה לשם כבוד ד' כמו אם לבש טלית עם ציצית או אם נתן לחמו לדל (ב) אם לא מניח תפילין אז לא די שלא קיים מצוה ואין לו קבלת שכר כמו אם לא לובש בגד של ד' כנפות רק של ג' כנפות או אחר שכבר נתן המעשר לעניים ודלים ולא יתן עוד שאין לו לא שכר ולא עונש אלא נקרא פושעי ישראל בגופו יען שלא הניח תפילין ונענש על זה יען שלא קיים מצות תפילין וה"ה בכל מצות מחויבות יש בהן שני פנים הנ"ל אם עושה המצוה יש לו שכר ואם אינו עושה המצוה יש לו עונש ועיי' בנזיר דף כ"ג בשנים שאכלו פסחיהם

והנה אם החכמים רוצים לעשות גדר למצוה למשל שיהי' ק"ש קודם חצות משום שמא ישכח ולא יקרא ק"ש אין הטעם שרוצים לעשות תיקון שלא יבא לידי הפסד שכר מצוה שאם ישכח ולא יקרא ק"ש לא יקבל שכר דהא בעבור זה שיקבל אדם שכר מצוה לא נתנה התורה כח ביד חכמי' לעשות גדר אלא שאם לא יקרא ק"ש יעשה עבירה בעבור זה יוכלו לגדור גדר שלא יבא אדם לעבירה דכתיב ושמרו את משמרתי כאשר רמזו במשנה בברכו' ולמה אמרו חכמי' עד חצות כדי להרחיק את האדם מן עבירה מבואר באר היטב שכל גדרם היה בעבור חלק עבירה שיש במצוה מחויבת דאם לא יקיים אותן מצות יש לאדם עבירה והבן

ובתוס' בשבת דף ד' בד"ה קודם חדשו סברא הגם שעל פי דין תורה יהי' איש הנותן פת בתנור חייב סקילה יען שלא רודה את הפת בעבור שאסרו רבנן אינו חייב סקילה דאנוס הוא עפ"י חכמי' יעו"ש וכן ביאר במג"א סי' תמ"ו שאם מוצא חמץ ומניח אותו מלשרוף בעבור איסור מוקצה שהוא דרבנן אינו עובר על בל יראה דאנוס הוא ואין לו עבירה

ולפ"ז מיושבים ב' קו' הנ"ל בשלומא אם לא יקרא היום ק"ש הגם שמדאוריי' יש עוד זמן לקרות עד השחר רק שחכמים אסרו לו אז הגם שאין לו שכר כמו אם יקרא ק"ש אבל עכ"פ עבירה אין לו דהא אנוס הוא על פי חכמי' אבל אם לא יעשו גדר והוא ישכח פעם אחרת ולא יקרא ק"ש כל הלילה אז לא די שאין לו שכר ק"ש אלא יהי' לו גם עבירה א"כ שפיר יש לעזוב היום הודאי ק"ש שאין לו עכ"פ עביר' משום שמא ישכח ויהי' לו עבירה רק מנ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור מאיש קיום המצוה דהא על פי דין תורה יש בידו לקיים מצוה של ק"ש דעדיין הוא לילה ע"ז מביא ראי' הלא גם בציצית יש קיום מצוה וחכמים מבטלי' קיום מצוה כדי להצילו מן העבירה ה"ה כאן מבטלי' קיום מצוה כדי להצילו פעם אחרת מן עבירה ודו"ק היטב

ואחר שהודעתי זאת אבא לבאר פי' חדש בדברי ר"ב דעיי' במהרש"א שבת קי"א גיל' דבר גדול דכמו שיש מצו' על האדם לטהר גופו ברגל נכלל במצו' הזאת שיטהר כליו ברגל יעו"ש וכ"כ בברטנורא וז"ל חייבי' ברגל לטהר אדם וכלים וכן הביא האבני מלואי' בתשובה בשם ש"מ וז"ל כיון שהוא בהול לקיים מצות טבילת כלים איכא למיחש עכ"ל ראה בעיניך שלשה מטיבי לכת שיש מצוה בטהרת כלים לרגל כמובן

ומעתה נולד לנו טעם חדש למה גזרו על טבילת כלים ביו"ט דיש לחוש שמא יאמר הא יש זמן ויש שהו' עוד היום גדול לטהר הכלי' ולבסוף או ישכח או יפשע מלטבול אותם ונמצא שביטל מצות טבילת כלים שהיא מצוה מחויב' עיי' ר"ה דף ט"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל ובכלל זה נכלל גם טהרת כלים לא די שלא קיים מצוה אף יהיה לו עונש כמו בשאר מצות מחויבת לכן גזרו שלא להטביל ביו"ט ואז הגם שאין לו שכר קיום מצוה עכ"פ עבירה אין לו אבל אם לא יעשו גדר ולא יטביל אז יהי' לו גם עבירה ובעבור זה אסרו טבילת כלים ביו"ט אבל על האדם לא גזרו שהוא מחויב לכנוס למקדש ויטהר עצמו בודאי כדי לעלות בהר ד' רק על הכלים גזרו שמא ישהא אותן בטומאתן ויבטל ממצות טהרת כלי' נמצא שמפורש בדברי ר"ב טעם האיסור וזה שרמז הרמב"ם שכל הטעם שישהא אותן בטומאתן ויבטל מטהרת כלים ולא מטעם תקלת תרומה ודו"ק

רב אלפס פסק כר"ב והקשה הרא"ש הלא במגילה שופר ולולב פסקי' כטעמא דרבה משום שמא יעבירנו וא"כ למה שבק בט"כ לדרבה ועיי' בט"ז סי' שכ"ג

ונלע"ד ליישב קו' הרא"ש על הרי"ף והוא דיש הבדל בין מצות שופר ולולב ומגילה ובין מצות ט"כ שהגם שיש לחוש בלולב ומגילה ושופר על שמא יעברנו בכ"ז אצל ט"כ ליכא חשש הנ"ל דבשלומא בשופר וחביריו שהמצו' הוא פעם אחד במעשה אחת בכל שנה ושנה דאם כבר נטל הלולב או תקע בשופר או קרא המגילה שוב ליכא סרך מצוה אם יכפיל הדבר וע"כ דאנו חוקרים אם יקיים המצו' כלל אם יטול לולב או יתקע שופר או יקרא מגילה כלל אז שייך שמא יהי' בהול ויעבור ד' אמות דהא עדיין לא קיים המצוה כלל אשר בא עליו בשנה זאת לעשות אותם אבל בט"כ הגם אם נאמר דיש מצוה בטהרת כלים אבל בודאי הוא רק ענף של מצות טהרה ברגל אשר האדם חייב לטהר עצמו ברגל דכתיב ובנבלתם לא תגעו עיי' ר"ה ט"ז ואם אדם טיהר עצמו קודם הרגל או אפי' ברגל כבר קיים מצו' הנ"ל רק שיש חיוב עליו לעשות אותו מצוה אפילו מאה פעמי' לטהר גם כליו ובכל כלי שמטהר מקיים מצות טהר' ברגל ואז כיון שלא עוסק רק לכפול המצוה כמה פעמים אינו בהול כ"כ שישכח שבת ויעבור ד' אמות והגם שרבה סובר כיון דיש עכ"פ מצוה בכל כלי וכלי אשר מטהר ביו"ט שייך בו שיהי' בהול ויעבור ד"א אבל שאר אמוראי נאדו מטעם זה יען דסברו דלא שייך בהילות לקיים מצוה אחת מאה פעמים הגם שיש חיוב עליו לעשות עכ"פ כבר קיים אותו שם מצוה היום ומשום זה שביק הרי"ף בטבילת כלי' טעמא דרבה ופסק כר"ב ודו"ק

ובזה יתורץ קו' נפלאה של אבני מלואים בתשובה סי' י' על הש"מ שפי' שלרבה מותר לטבול ולד הטומאה יען שטהרתו רק מצוה דרבנן ולא שייך בה בהילות והקשה הגאון א"מ הלא מגילה ג"כ מצוה דרבנן ואעפ"כ גזר שמא יעבירנו הרי שגם במצוה דרבנן שייך בהילות וצע"ג

ולפמ"ש נכונים דברי ש"מ דבשלומא במגילה שייך בהילו' יען דלא קיים כלל המצוה וטובים דודיך מיין