מחנה חיים חלק א שיא

גרי' לישראל אבל גוף הגירות לא קשה לישראל אבל שם התפיסה הוא החוב לאחרינא וק"ל

ועתה באתי על ח"ת שלך אשר יצאת ליישב קו' הש"ך בנקה"כ איך אמרו בעלי תוספת דגירות גוי קטן מדרבנן הלא באמת מבואר בקדושי' דף מ"ב דמהני זכות ב"ד לקטנים אפילו יש צד חוב דאיכא דניחא בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה וכן העיר בפנ"י במקומו ותרצת דיש לראות על התחלה אם תחילת המעשה זכות והחוב בא במסובב ע"י שעשינו לו זכות כמו שם לולי דנותני' לו נחלה בארץ א"א לבא לו חוב רק ע"י זכות שנתנו לו נחלה אז בא במסובב החוב אבל עכ"פ הב"ד נותני' לו נחלה לעשות לו זכות ולא יודעי' אפי' שיבא במסובב חוב אז מהני כח ב"ד וכן משמע מלשון רש"י ור"ן בקידושין שמה שאמרו לחוב ע"מ לזכות הכוונה לזכות הגם שבא אח"כ במסובב חוב אבל כאן הוי התחלה חוב צער מילה ואח"כ אחר הטבילה בא במסובב זכות אז גם כח ב"ד לא מהני עכ"ד בקיצור והארכת לתרץ קו' פנ"י וקו' אביך למה נקט ר"ה מטבילי' ולא נקט מלין דבאמת מילה לא דהוי חוב בתחילתו ולא יהי' מדאוריי' אבל אם כבר נימל בלא רשות ב"ד אז טובלין ע"ד ב"ד כמו שבארת היטב

אהובי בן אחי נ"י ערבים עלי דבריך אבל האמת אני אוהב ביותר ואודיע לך אשר כמוס עמדי בזה בעזה"י דנ"ל בשלומא חוב הבא לו ע"י שנעשה אנחנו מצותו כגון לעשות אותו לישראל או שנפריש תרומתו או שנפדה אותו שאז אם הוא חוב לו ולא נוכל לעשו' זאת בלא דעתו ונתבטל המעשה וממילא לא נעשה חוב כמו בתרומה אם הוי ההפרשה חוב א"כ לא מעשה הפרשת תרומה דהא לא הי' שליחות וממילא לא בא לו לקטן חוב אז באמת המצוה תלי' אם היא זכות ויש כאן מצוה ואי הוי חוב אין כאן מצוה אז יש לחקור אם הפעולה היא זכות או חוב אבל בדבר שאפי' אם לא נעשה מעשה הנ"ל בתורת זכי' ולא מהני הפעול' לפעול דבר הן לחיוב או לפטור אעפ"כ נעשה אותו חוב כגון במילה שעשינו השתנו' בתבנית גופו שאפי' לא נעשה לשם פעול' גירות אעפ"כ א"א לבטל החוב דהא נחתך ערלתו וסבל הצער אז לא שייך לומר איך נמול אותו הא הוי חוב הלא אין החוב בא יען שעושי' מעשה זאת לשם מצוה דאפי' אם לא נעשה לשם מצוה סבל ג"כ צער הנ"ל נמצא דאין החוב בא לו ממצות גירות אז יש לנו רק לחקור אם הגירות גופו הוי חוב דאז אין הפעולה יכולה לפעול גירות אבל אם הגירות גופו הוי זכות לפניו לא שייך לומר הלא חיתוך הערלה הוי יסורים שהוא חוב לפניו דהלא חוב זה נוכל לעשות בלא גירות והגם שבודאי לא כחתוך ממנו ערלה אם לא בעבור גירות אבל עכ"פ לא שייך לומר דגירות לא מהני יען שהי' לו צער דגירות הוי רק סיבה גורמת שאנו חותכי' ערלתו ואז מהני עכ"פ הגירות עפ"י דין יען דגוף הגירות הוי רק זכות ולא חוב אבל בתרומה ופדיון הוי גוף הפסד כרי או הפסד מצוה החוב לקטן ודו"ק [ועי' ר"ן בכתובות דף פ"ו טעם למה נותני' לכושל סברא כעין זה ועיי' רשב"א יבמות דף ק"ג כעין סברא זו]

הן אמת שמצאתי אח"כ בש"מ מקצת דבריך שעמד על דקדוק פנ"י שנקט ר"ה טבילה ולא נקט מילה ותי' וז"ל ואפשר דלהכי נקט טבילה משום דחשיבא זכות גמור אבל מילה כיון שנצטער לא חשיבא זכות ולא שייך בו למימר ע"ד ב"ד ומיהו דכיון דכבר מל אפי' הוי חובתו כבר יצא ידי מילה ושוב כשהטבילוהו ה"ל זכות דנגמרה מלאכתו ע"ד ב"ד שפיר כנ"ל ואפשר להכי כתבו תוס' מטבילין אותו ע"ד ב"ד דזכות הוא עכ"ל ראה שזכית לכוון דעת של ש"מ אבל בשם ראשוני' הביא שנתקשו בדקדוק הנ"ל ולפמ"ש נ"ל ברור דדעת ראשוני' כמ"ש דלא שייך כאן לומר דמילה חוב הוא ודו"ק

ולא אוכל להתאפק מלהודיעך אשר הי' פלא בעיני על שני גאוני' הש"ך ופנ"י וביותר על תוס' שסברו שזכו' לקטן עפ"י ב"ד לא הוי דאורייתא והש"ך ופנ"י צווחו מגמ' קדושי' ומשם אין כ"כ ראי' דהי' עפ"י גורל ואורים ותומים עיי' תוס' בקידושי' ובפנ"י שם דקדק דינו רק מתוס' יעו"ש ופלא שיהיה חלילה בהעלם עין תוספתא מפורשת פ"ט דיבמות חרש שוטה וקטן שקנו עבדים אין אוכלים בתרומה אבל אם קנו להן ב"ד או שמנו אפוטרופין או שנפלו להן בירושה ממקום אחר הרי אלו אוכלים בתרומה עכ"ל וקשה הלא עבד מחויב בכל לאוין כמו ישראל וא"כ איך יאכלו עבדים תרומה ע"י קנין ב"ד אם לא שכח ב"ד יפה לזכות להם מדאוריי' ולאכול אפי' תרומה דאורייתא כמו אם כפלו להן עבדים בירושה ממקום אחר ודו"ק ובתוספתא הנ"ל יש לי פלא על רשב"א יבמות דף ס"ז וכתבתי במק"א]

ועוררני תלמידי הבח' המופלג כ"ה יעקב צבי נ"י דיש לפקפק על ראי' נקה"כ דשם בקדושין הוא ב"ד השבט אשר המה אבי יתומים להם יש כח לזכות אפילו לקטן אבל כאן בגירות דפי' רש"י בהדי' על דעת ב"ד ע"ד שלשה אנשים כמו בשאר גרים שלוקחים ג' אנשים אפילו הדיוטו' דיושבי קרנות ומהכ"ת נימא על ג' אנשי' מן השוק דכח ב"ד יפה לזכות לקטן אפי' אם זכי' לא מהני וצע"ג ודוחק בעיני לומר דשלוחי ב"ד הגדול נינהו עיי' סנהדרין פ"ק דלמה הי' לב"ד הגדול לעשות שלוחים לזה הכי יש מצוה לגייר גוי קטן איזה תיקון יש בזה דיעשו לכל העולם שלוחים וצ"ע כעת ועיי' במ"ל פ"י מה' מלכים שחקר אם החכמים עושי' גדרי' וסיגות לבן נח אלמא אלים כח ב"ד אפי' לב"נ ודו"ק

סימן צ' שפע רב וכל טוב לתלמידי הבח' המופלא ומופלג חרוץ ושנון כבוד הבח' החבר כ"ה ליבש נ"י

מכתבך עם חדושי תורה קבלתי בימיני בנעימות שמחתי בו שראיתי שהגה מפיך יצא שדבריך טובי' והגם שלפום ראות עיני יש לפלפל עליהם בכל זאת המה בנוים על אדני יושר חזק יאמיץ ויהי' אלקים עמך ולאות אהבה אכתוב לך איזה חדושי תורה למען יהי' רוחי נח עליך גם אם עיניך לא רואים מוריך

הרמב"ם פ"ד מה' ו"ט הל' י"ז כתב וז"ל כלי שנטמא מערב יו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו עכ"ל ופלא בעיני הלא בגמ' לא נזכר רק שמא ישהא ופי' רש"י שישהה בטומאתו וישתמש בו תרומה ויבוא לידי תקלה יעו"ש ובר"ן פי' שישהא במלאכתו במועד יעו"ש וכיון שהרמב"ם הבין שהטעם משום טומאה הי' לו לפרש ויבא לידי תקלה ע"י טומאה הנ"ל ולמה קיצר וכתב רק שישהא בטומאה ואנחנו לא נדע מה יהיה אם ישהא בטומאה כיון שהתחיל לפרש הבנת שמא ישהא היה לו לגמור הפי' שיבא לידי תקלה בתרומה וצע"ג

ונלע"ד שרבינו הרמב"ם גילה לנו פי' חדש בהבנת רב שאמר שמא ישהא דלפי' רש"י שהטעם שיבא לידי תקלה שיטמא תרומה קשה לי דקדוק עצום דרבה שאמר שמא יעבירנו ד' אמות א"כ ביאר רבה טעם הגזירה יען שיוכל לבא לאיסור העברת ד' אמות שנודע לאיסור דאוריי' וכן ר"י שאמר שמא יסחוט מבואר טעם גזירה משום איסור דאורייתא וכן רבא שאמר משום מתקן מבואר טעם גזירה משום איסור דאורייתא דמתקן אבל רב ביבי דאומר שמא ישהא הוא קיצר טעם הגזיר' מה איסור יש אם ישהא וחסר לידע גוף האיסור אשר בעבורו אנו גוזרי' טבילת כלים מה זאת עשה לנו ר"ב שלא גילה גוף האיסור אשר בשבילו נאסור ט"כ והיה לו לפרש משום מכשול תרומה וצע"ג

לכן בחר הרמב"ם בפי' חדש שיהי' נזכר בדברי ר"ב גוף האיסור אבל טרם שאבוא לבאר צריך אני להקדים