מחנה חיים חלק א שי

להתגייר בודאי לא יכול למחות עוד דכיון שהוי גדול לכל עניניו ונהרג אם עבר על ז' מצות דידי' מהכ"ת שלא יהי' נחשב לגדול לענין אם בא להתגייר והגם שאחר הגירוה יהי' נחשב לקטן לכל תורה כולה כמו ישראל קנון שמותר בכל ל"ת ואינו מצווה על מ"ע הוא יען דכבר נעשה ישראל והקב"ה לא נתן תרי"ג מצות רק לאיש שגדול בשנים וגם יש לו שערות אבל עכ"פ גר הוי ולא יכול לחזור עוד דהא עכ"פ בן נח גדול הי' שדעתו שלם ויוכל לחסות תחת כנפי השכינה כנלענ"ד בעזה"י

ואם כנים דברי נ"ל אפי' אם נתגייר פחות מג' שני' אשר לא הי' דעתו שלם והוי הדין דיכול למחות זה דוקא עד שיגדיל ויהי' דעתו שלם ויהי' בתורת בן נח גדול אז יכול למחות במה שנעשה עמו גירות כאשר הי' קטן אפילו בתורת ב"נ אבל אם המתין עד שהגיע לכלל שנים והביא שתי שערות שנעשה גדול אפי' בתורת בן ישראל אז לא יכול למחות בגירות דאם הי' רוצה לחזור מגירות יען שבשעה שנתגייר לא היה לו דעת א"כ הי' לו למחו' משעה שנעשה דעתו שלם שנעשה גדול בתורת בן נח [דהא אם מבקש להשאר בן נח אז גדלו' שלו לא תלי' בשנים ושערו'] ומהכ"ת נימא שלענין המחאה להיות נשאר ב"נ יהיה תלי' בגדלות שניתן רק לישראל בתורת שיעורין והבן זה מאוד

ומעתה יובנו דברי ר' יוסף שאמר הגדילו יכולי' למחות היינו משעה שנעשה שכלו שלם יוכל למחו' תמיד עד שיגדיל גם בדין תורה היינו אחר י"ג שנים וגם הביא שתי שערות אבל כיון שהגדיל שעה אחת גם בגדלות של תורת בני ישראל היינו שעה אחר י"ג שנים וגם הבאת שערות וכבר נכנס להיות בר עונשי' גם בישראל אז לא יכול למחות דאלו עבר עבירה והתרו בו היה מחויב מיתה או מלקות ואיך בעשה לו לעולם עונש אם יכול למחו' וע"כ כיון שלא מיחה טרם שנעשה בר עונש שוב לא מהני מחא' ודו"ק [ולא יהי' פלא קו' הגמ' מאלו נערות שיש להן קנס שכבר הגיעה לנערו' שהוא אחר גדלות של דין תורה דעיי' בש"מ דקו' הגמ' הי' לרבנן שגם לקטנה יש קנס רק אח"כ הקשה הגמ' אפילו לר"מ יען דס"ד דלעולם יכולה למחות ומשני כיון שהגדילה לא יכולה למחות יעו"ש וק"ל]

והרמב"ם כתב בפ"י מה' מלכי' וז"ל ואם הי' קטן כשהטבילוהו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל ויהי' גר תושב בלבד וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוח' אלא הוא גר צדק עכ"ל ולכאורה פלא בעיני על מ"ש הרמב"ם וז"ל וכיון שלא מיחה בשעתו עכ"ל למה לא כתב כיון שלא מיחה בשעת גדלות וצ"ע ולפמ"ש נכון מאוד דהוא יכול למחות משעה שנעשה גדול בתורת ב"נ עד שעה שנעשה גדול בישראל וזה שרמז כיון שלא מיח' בשעתו היינו בין גדלות ב"נ לגדלות ישראל איש ואיש כפי שכלו וק"ל

הן אמת מה שחדשתי למעלה דאם הגיע לשכל שלם ודעת ברור וגייר את עצמו לא יוכל לחזור ולמחות אח"כ לא משמע כן מלשון הפוסקים שלא חילקו בזה והטעם דכיון דרוצה לכנו' בדת ישראל אזלי' בתר דיננו שלא נחשיב אותו לגדול עד י"ג שנים ויום אחד והבאת ב' שערות אבל זה היה נ"ל נכון דשעת מחאה מתחיל משעת גדלות בב"נ עד שעת גדלות בישראל אבל מבינת ראשונים לא משמע כן ולכן אקצר הגם שהיה לי להאריך על הר"ן שחידש שאם הב"ד מגייר קטנים מהני והב"ח התפלא עליו בסימן רס"ח יעו"ש וק"ל

שוב מצאתי בהפלא"ה בד"ה ה"מ גדול דלא טעים טעמא דאיסורא שנתקשה הא קטנה משיודעת טעם ביאה אסורה ביחוד וא"כ מנ"ל דלא ידעה טעמא דאיסורא ותי' דר"ה איירי דוקא בקטן שאין לו דעת שלא הגיע לכלל פעוטו' דאז בודאי לא טעים טעמא דאיסור' יעו"ש [ודבריו נפלאי' דהכוונה שלא ידע להבחין בין טעם איסור לטעם היתר דדוקא גדול שיצרו תקפו שטעם הפקירות טוב יותר מטעם צניעות אבל קטנה הגם שמבינת טעם ביאה אבל לא טעמה טעמא דאיסורא דוקא ורש"י כ' וז"ל גדול שגדל במדות הפקירו' וטעים לי' טעמא דאיסורא עכ"ל רמז על מה שכתבתי ודו"ק] ובד"ה אר"י הגדילו כ' עוד וז"ל שלפי דבריו שר"ה איירי מקטן שלא הגיע לכלל פעוטו' א"כ אולי אם התגייר משהגיע לכלל שנים לא יוכל אח"כ למחות רק לשון הפוסקים לא משמע כן יעו"ש ראה בעיניך שעמד על החקירה בדין אבל לא ירד לחקור מכח מה שבארתי שיש כאן חקירה עצומה יען שלא כאמרו שיעורי' לב"נ ומשיש לו דעת הוא גדול לז' מצות שלו ודו"ק ובזה יש להצדיק דברי אביך למה לא נמתין בגירות רק נחנך אותו כמו שהקשתי זה אינו דמשעה שנעשה גדול בב"נ חייב מיתה אם שבת בשבת וא"כ ע"כ צריכים אנו לגייר אותו וצדקו דברי אביך ז"ל [ודע דצריך לי עיון איך יכול למחות ופירש"י ואין לנו לעונשו בב"ד וקשה הא המחאה עוקר הגירות למפרע וא"כ משעה ששכלו נעשה שלם הוא מחויב מיתה על ששמר שבת או עסק בתורה ועיי' רמב"ם פ"י מה' מלכי' שגם על שמיר' מועד חייב מיתה ואולי יען ששמר בתורת גירות ולא דת חדש לעצמו פטור מכולם וכן משמע ברמב"ם שם ודו"ק. ולא אמנע מלהודיע לך את אשר נפלא בעיני על קו' נקה"כ הנ"ל שנתקשה איך מגיירי' לגוי קטן הלא ניחא לי' למיעבד מצוה דילי' בעצמו והרעיש בזה על הט"ז

ונלע"ד דיש להצדיק דברי ט"ז והוא דכלל גדול בתורה דכל ישראל מושבע ועומד מהר סיני כחכז"ל אשר ישנו פה ואשר איננו פה והגם שקטן פטור מכל המצות ומותר לאכול חלב וטריפו' היינו שאינו בר עונש אבל לספות לי' בידים אסור כי הוא כבר ישראל רק עונש אין לו אבל זה ברור דאם יגיע לכלל י"ג שני' אז הוא מחויב בכל התור' דכבר מושבע ועומד וא"כ כאשר יגדל הקטן אז יהי' עליו מצוה פדיון או מצות הפרשת תרומ' וכדומה א"כ יוכל הקטן לומר שניחא לי' לעשו' המצו' בעצמו בתורת חיוב בתור' מצווה ועושה אבל כעת שהוא לא בר חיוב ולא מצווה לעשות ולא יוכל לעשות בעצמו רק אחר מזכה לו מצוה זה חוב לפניו אבל בגירות בשלומא אם הי' אחד משבע מצות שכל גוי יגייר עצמו ויהי' נעשה ישראל אז היה קשה קו' הש"ך שניחא לי' לעשות המצוה בעצמו דהא כשיגדל יהיה הגירות עליו מצוה ולכן יחפוץ לקיים המצוה בעצמו אבל באמת מעולם לא הי' זה מצוה על ב"כ שיגייר עצמו ולהיות ישראל דהנביא צוח [כל העמי' ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו בשם ד' אלקינו] ואם גוי גדול מגייר עצמו לא קיים מצוה בגוף הגירות כי הוא רק תיקון גוף שיוכל לבוא למצות בני ישראל והגם שמוהל מברך אשר קדשנו למול גרים אבל הגר לא מברך אשר קדשנו לכנס בבריתו של אברהם אבינו ואם כן הגם ששכרו גדול אשר בא לחסות תחת כנפי שכינה כאשר אמר בעז לרות ישלם ד' לך וגו' אשר באת לחסות אבל עכ"פ גוף הגירות לא הוי מצוה אצלו וא"כ לא שייך מצוה דילי' ניחא לי' לקיים בעצמו דהא לעולם לא יעשה מצוה בגירות ומכ"ש שלא מושבע ועומד גם בקטנות שיעשה מצות גירות בגדלו' ול"ק קו' נקה"כ על הטו"ז והוא נקודה נפלאה בעיני על שלא הרגישו בו האחרונים

ומה שהודעתני הערה אחת מאביך ז"ל איך מהני גירות בתורת זכי' לגר קטן אם לו הוא זכות לאחרי' הוא חוב כי קשי' גרי' לישראל כספחת ואם כן כמו שלא מהני תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים יען דזכות לזה פועל חוב לאחרי' ה"ה כאן זכות לזה גוי קטן פועל חוב לאחרים דליכא למימר דבידו לגייר אח"כ ויבוא החוב לכלל ישראל אז כשיגדל דהא אם יגדל לא יגייר עצמו דטעים ליה טעמא דאיסורא עכ"ד אביך ז"ל אהובי בן אחי נ"י אם ארצה להשיב יתום הנייר ולא יתמו התשובות רק הבן בלשון חכז"ל שקשי'