מחנה חיים חלק א שט

יקח מעותיו בחזרה מן המוכר] ואוכל איסור אנו מאמינים לו שבאמת הוא מכיר ודו"ק היטב

ויובן לי בזה לשון הרמב"ם שסיים וז"ל שאם תצא מתחת ידי שמעון יחזיר שמעון ויתבע דמים ויאמר לו מכרת לי דבר שאינו שלך שהרי באו עדים ואמרו שהן של יהודה עכ"ל ופלא בעיני אריכת הלשון למה לו ללוקח להגיד לו שבאו עדים ואמרו שהן של יהודה אטו הוא אינו יודע מזה הי' לרמב"ם לומר בקיצר שהרי הב"ד הוציאו מידי ונתנו ליהודה שהמה שלו ולו יהי' שהב"ד פסקו מאיזה טעם שיהי' עכ"פ שמעון יאמר מכרת לי דבר שאינו שלך שהרי הב"ד הי' מוציאי' מידי ואנא ידענא דבודאי הי' לב"ד עדים אבל אין זה דבר אשר מגיע ללוקח עיקר טענתו שהב"ד פסקו שמכרת לי דבר שאינו שלך והוא דקדוק עצום למבין וצע"ג

ולפמ"ש ניחא דבודאי כיון שהוא אינו יכול להעיד באמת שהוא מכיר שהוא בת חמורו א"כ צריך הב"ד להאמין לעדים שחפצים הנ"ל גזולי' וצריך להחזירם לבעלי' אבל בכל זאת משכחת שהלוקח לא יוכל לתבוע מן הדין המעות של מקח בחזרה מן המוכר אם מהימן לי' כבי תרי והלא המוכר אומר שמכר לו בת חמורו ואיך יקח ממנו מעות מקחו ע"ז הוסיף הרמב"ם טעם לשבח דהלוקח יאמר לו הגם שאתה אצלי איש מהימן אבל אנא על העדים סמיכנא שמעידי' עדות ברור שהן של יהודה ועל פי שנים עדים יקום דבר אמרה התורה ואיך אאמין לך כנגד ב' עדים אשר התורה האמינם ולכן הוי נוגע בעדות ודו"ק

ואורו עיני להבין במה שכתבתי עמקי דברי רשב"ם דף מ"ד ע"ב בד"ה ומשני במכיר בה וז"ל הלוקח ומודה בפני עדים שהפרה זו בת פרתו של מוכר הוא ולא גזלה מעולם וכן הטלית נארג בביתו והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואידך מערער בעי לאפוקי מיני' בעדי שקרי' או טועי' בין בהמת המערער לבהמות המוכר דהשתא לא הדר לוקח עלי' דמוכר כיון דמודה דשלו היתה והילכך מעיד לו מוכר לפסול עדיו של מערער דלאו נוגע בעדותו הוא עכ"ל והמהרש"א נתקשה בדבריו הלא די בטעם דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא יכול עוד הלוקח להדר עלי' דמוכר וצע"ג

ולפי דברי נכון דרשב"ם סובר דמהני מכיר בה שהיא בת חמורו אפי' אחר הערעור כמבואר וז"ל הלוקח מודה בפני עדי' שפרה זו בת פרתו של מוכר היא ולא גזלה מעולם עכ"ל מדנקט מודה ולא נקט הודה משמע דעכשיו מודה וגם משמע מלשונו שהלוקח אומר ולא גזלה מעולם וא"כ קשה הא הוי תחילתו בפסול דלא הי' ביד המוכר שהלוקח יאמר שהוא מכיר שהיא בת פרתו ולכן ביאר שהלוקח אומר שהוא אומר אמת וטוען שעדי המערער שקרי נינהו ובעדי' שקר' רוצה המערער להוציא החפצים או שטוען הלוקח שעדי המערער טועי' בט"ע או בסימנים שלהם וא"כ כיון שאומר הלוקח שהוא יודע בודאי שהם של מוכר אז מן הדין לא הדר הלוקח על המוכר כיון דמודה דשלו הן ולא שעושה הודאת בע"ד ולא הי' מעולם נוגע ולכן מעיד המוכר ודוק בזה ומצאתי לתומי' ס"ק י"ד שמיישב כוונת רשב"ם שאם יכול להעיד שעדי מערער שקרי נינהו לא קשה קו' רמב"ן דהוי נוגע מכח תקנת השוק יעו"ש ולדעתי יכון הפי' שלי יותר בלשון רשב"ם וק"ל והרואה יבחר

המורם מזה דבודאי אם כל בני השותפי' לכלי קודש יוכלו לומר שמכירי' שהוא בת חמורו היינו שראו שהצורף עשה הכלי קודש שלהם אז הי' יכול הצורף לצרף עם ע"א של בני החברא לפסול העדים שאין סילוק גדול מזה שאומר העד שהוא מכיר שהוא בת חמורו אבל כיון שרוב בני החברא של כלי קודש הנ"ל לא יוכלו לומר שהם מכירי' באמת שהוא עשה אותם מתחילת הוייתן וא"כ הגם שיאמרו שיאמינו לצורף לא מהני הגם שעשה הודאת בע"ד עכ"פ תחילתו בפסלות הי' ולא יוכל להיות עד ולכן אין אפשרות רק אם יסלקו בי תרי מנייהו ויעידו כמו שבארתי למעלה ודו"ק

סימן פ"ט ברכות והצלחות לראש האברך הצדיק הרבני החריף ובקי יודע לספר אותיות ראשונים כבוד בן אחי מהו' ר' משה סופר נ"י

מכתבך קבלתי שמחתי בהצלחתך ד' יהי' עמך ועם כל החוסי' בך ואל תתמה על איחור מעשה אצבעותי כי זוגתי הרבנית תחי' היתה חולנית והגיעה עד שערי מות רק ד' פקדה לחיים ותהי' לעזרתי עד עולם

ועתה באתי בעבור ח"ת אשר הודעתני מאביך הצדיק ז"ל שתי' קושי' הפנ"י בכתובות דף י"א למה נקט ר"ה גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ולא נקנו מלין והוסיף בקו' דאז לא הי' קשה קו' הגמ' מאי קמ"ל דהא השמיע הגם שמתחיל בחוב בצער מילה אעפ"כ אזלי' בתר עיקר הדבר שהוא זכות וצע"ג ותי' אביך ז"ל בהקדים קו' נקודת הכסף על הט"ז בסי' ש"ה ביו"ד שכ' שאין יכולין לפדו' יתום קטן דניחא לי' לעשות מצות פדיון בעצמו לכשיגדיל והשיג עליו הש"ך א"כ איך מגיירי' גר קטן הא הוי חוב דניחא לי' לעשו' המצוה בעצמו לכשיגדיל והוא קו' גדול' ותי' דבשלומא בתרומה ופדיון שבודאי יצטרך לקיים בגדלות אז שייך דלא ניחא לי' שיעשה אחר בקטנותו בעבורו יען דאם לא יעשה אחר בעבורו ע"כ יעשה הוא בעצמו אבל בגר קטן הא חזי' בעבד הוי חוב יען דבהפקירא ניחא לי' רק משום שנתגייר בעודו קטן ולא יטעום טעמא דאיסורא אז יגיע שיהי' לו זכות יען שנעשה ישראל ואיך נימא ניחא לי' לעשו' בעצמו לכשיגדיל אז לא ירצה דניח' לי' בהפקירא ובזה מיושב קו' פנ"י דלא מבעי' מילה בודאי ניחא לי' דאולי כשיגדיל לא ירצה לסבול יסורין כמו בישמעאל שהתפאר עצמו כנגד יצחק שנתן נפשו למול בן י"ג שנים אבל עכ"פ בטבילה נמתין עד שיעשה בעצמו ויוגמר הגירות ע"י עצמו דירויח דילמא יבחר בהפקירא קמ"ל דטוב לגמור עכשיו הגירות יען דלא טעים טעמא דאיסורא אז זכות הוא לו לכנוס מיד לישראל גמור עכ"ד אביך הקדוש ז"ל ודבריו טעם ודעת

ולדעתי יש להשיב על דבריו דהא אפשר לגדל אותו בדת יהודית ויהי' מחונך בתורת ד' ובכל זאת גוף הגירות יקיים בעצמו לכשיגדל ומטעם זה כתב בש"מ דליכא ראי' לר"ה ממה דכתיב בנשי מדין החיו לכם וילפי' דכשרים לכהונה די"ל דנתגדלו בדת יהודית ואח"כ נתגיירו יעו"ש

אך יש לי הרהורי דברי' על קו' הר"ן וריטב"א ורא"ה איך משכחת הך דין דיכולין למחות הא קודם גדלות לא מהני מחאה ואחר שנתגדל שעה אחת לא מהני מחאה וא"כ איך משכחת הך דהגדילו יכולין למחות ונ"ל לחדש דבר דהלא נודע דשערות ושנים דגורמי' גדלות הוא מכלל שיעורי' שנתנו לישראל אבל לבן נח דלא נתנו שעורי' א"כ גדלות שלהם תלוי רק בשכל ודעת אם הגיע לשכל אנושי כל אחד ואחד לפי חכמתו ודעתו וכן הכריח אדמו"ר בחת"ס סי' שי"ז מרמב"ם דפוסק בפ"ט מה' מלכי' דלא נאמרו שיעורי' לב"נ ובפ"י פסק דאין מענישי' לקטן ב"נ וע"כ דעכ"פ טרם שהגיע לפלגות חקרי לב אז בודאי גם בב"נ אין מענישי' לקטן אבל אם שכלו שלם רק שלא הגיע לכלל י"ג שני' בזכר וי"ב בנקיבה או שלא הביא שערו' בשיעורן הוא מכלל שיעורין שנתנו לישראל בלבד יעו"ש והוא אמת [ואולי משום זה נהרג גוי בע"א דכל מקום שנאמר עד הוא שנים הוא ג"כ מכלל שיעורי עדות ובגוי דלא ניתן שיעורין א"ב הוי עדות בע"א]

ולפ"ז נ"ל בודאי גוי שהוא בר דעת ושכלו שלם ובא