מחנה חיים חלק א ל

לדבר המצוה אשר יש לה מעלת תדיר ונחדש שמו ואז ממילא מעצמו לא יוכל לבוא עליהם שם האחר ולא יבא כלל בעולם והבן כי עמוק בעזה"י

ובזה מיושב אשר הערותי איך נדחה מוסף דהיום בעבור מצוה אשר אין עדיין זמן חיובו איך לא תהי' חביבא מצוה בשעתה אשר כבר נוכל לקיים עתה בעבור מצוה אשר לא נוכל לקיים עדיין והוא בכלל קושי' שג"א בסי' ס"ב

ולפמ"ש נכון אפילו אם נאמר שצריך האדם לעשות המצוה שבא לידו אפי' אם היא קלה ולהיות מעוכב עי"ז לעשות אח"כ מצוה חמורה ודלא כרשב"א שהבאתי למעלה זה דוקא אם המצוה כבר מוכן לפניו לעשו' ולא חסר דבר אשר יזמין למצוה כמו למשל אם תפילין יהי' תדיר או מקודש נגד טלית ובא לידו טלית ועי"ז לא יוכל אח"כ להניח תפילין מ"מ מצוה שבא לידו יעשה אותה מיד אבל כאן שאין בידו כעת לעשות המוספי' רק יקרא שם לשני הכבשים שהם הקדש למוספין ובאותו קריאה ידחה שלא יוכל לקרוא לכבשים בשם תמידי' אז מותר לקרוא להם שם תמידי' ויהי' אנוס שלא להקריב מוסף

והלום ראיתי בתשובת חכם צבי סימן ק"ו שהשיג על הרדב"ז אשר חקר על איש חבוש בבית האסורי' ואין לו חפשיות לצאת אלא פעם אחת בשנה אם יצא מיד לעשות מצוה קלה או ימתין על מצוה חמורה רק משום אין מעבירין על המצות פשיט לי' דצריך לעשות מצוה הראשונה והשיג הגאון א"כ מאי מסתפק הגמ' במנחות דף מ"ט אי יניח הכבשים לתמידי' והקשה איך יעבור על מצות של מוסף אלא ודאי הך דאין מעבירין על המצות דוקא בשניהם שווין ולא במצוה קלה כנגד חמורה יעו"ש ולפמ"ש אין כאן ראי' דבמנחות אנו חוקרי' איזה חפץ יזמין שיהי' אחר כך מוכרח לעשות רק מצוה זאת והשנית נדחת דאין כאן חפץ לעשות מצוה אבל לעולם במי שיש בידו לעשות מצוה מיד אז אין מעבירין על המצות אפי' מקלה לחמורה וכן משמע מש"ע א"ח סי' כ"ה שאם פגע בתפילין יניח אותם משום דאין מעבירין על המצות וקשה הא טלית הוי תדיר אלא פשיטא משום מעלת תדיר אין מעבירין על המצוה דהא שניהם מוכנים לפניו והבן ועיי' בט"ז שהרגיש ותי' דתדיר הוי אסמכתא והארכתי בו במק"א

תמצית הדברים בודאי אם כבר מוכן לפנינו המצוה לעשות ולא חסר להכין כלי לעשות בו המצוה אלא הכל מוכן ולא חסר רק לקיים המצוה אז אפי' אם שניהם זמנם עכשיו הוי הדין דאין מעבירין על המצו' ומכ"ש אם מצוה אחת זמנה היום והשנית למחר שלא בא עדיין זמן מצותו בודאי של היום קודם ותוס' ביומא דף כ"ג דכתבו דרשאי לברר התדיר היינו אם שניהם זמנם היום כמו בשפיכ' הדם אז יוכל לברר התדיר ואולי גם הרשב"א בחידושיו דאיירי שזמן מצוה הקבועה עדיין לא השיג הזמן ואף עפ"כ רשאי להתחיל ראשונ' דמשמע בקלה כנגד חמורה אינו רשאי להתחיל בקלה ולדחות החמורה הגם שהקלה כבר לפניו היינו שמצוה החמורה הוי חובת הגוף כמו ק"ש ושחיטת הפסח ומצוה השנית אינה חובת הגוף רק מצוה דרשות שאינה מוטלת דוקא על קרקפתו כמו גמ"ח וקבורת מתים וביקור חולים או כתיבת תפילין עיי' בא"ח סי' ל"ח וממילא איירי הרשב"א בקלה כנגד חמורה ואעפ"כ מתיר לעשות הקלה העומדת לפניו וכי תקשי לך בהיפך איך רשאי הלא מתוס' נראה דאם ע"כ לא יעשה אלא מצוה אחת יעשה התדיר וה"ה החמורה ולא יעשה הקלה זה לק"מ דתוספ' איירי דשניהם לפניו שיוכל לעשות איזה שירצה דכבר בא עליו חיוב שניהם והרשב"א איירי דעדיין לא הגיע זמן החמורה ואז הי' מקום לטעות שלא יהי' רשאי להתחיל מצוה דרשות שלא לדחות אח"כ באשר יגיע זמן חיוב של פסח וק"ש קמ"ל קרא דאז יהי' עוסק במצוה הקלה ופטור מהחמורה אבל במצוה אשר חובה מוטל עליו הגם שאינה תדירה וזמנה היום והחמורה לא יבא החיוב עד למחר אז גם הרשב"א מודה דמצוה המחויבת של עכשיו קודמת וכן מורה לשון הרשב"א שכ' וז"ל ואין חשוב פורק עצמו ממנו כשפורקו מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל נגלה איזה דבר מצוה אפילו עשה דרשות או שאינה מוטלת דוקא עליו עכ"פ עוסק במצוה הוי ורשאי להתחילה ולא יבא לידי חיוב חובת הגוף כמו פסח וק"ש וק"ל

ולפ"ז בנידן שאלתינו דכבר חל עליו חיוב ברכת המזון וזמנה עכשיו וקידוש של שבת עדיין לא הגיע זמנה אז אם הדין שברכת המזון טעון כוס צריך לברך עליו ולא יניח לקידוש דעדיין לא בא חיוב הקידוש וכאן לא חסר לתקן כלי שיהי' ראוי' למצוה ולהרי"ף ורמב"ם דברכהמ"ז אין טעון כוס א"כ הוי השתי' דבר רשות ולא שייך בו כלל דקידוש של שבת הוי מקודש ותדיר דזה דוקא בב' מצות ולא בדבר רשות נגד מצוה כמבואר כסברא הנ"ל בשג"א סי' כ"ח ודו"ק

אך על זה יש להשיב דהשג"א חידש רק זאת לענין להקדים שאין קפידא אם מקדים דבר רשות לדבר מצוה אבל בודאי אסור לשתות יין רשות אם יודע שלא יהי' לו אח"כ יין לקידוש הלא הוא מוזהר לקיים מצות קידוש על היין כך עוררני בן אחי הבחור החרוץ כמו"ה ר' משה כי'

ולכאורה עלה בדעתי דאם אדם מחויב לעכב עצמו מדבר רשות אם ע"י עשי' זו יתבטל אח"כ ממצוה תלי' בפלוגתא של חבל ראשוני' אם מותר להפליג ג' ימים קודם שבת בספינה אם יודע שיצטרך אח"כ לחלל שבת עי' בה' שבת בש"ע ועיי' בש"ך סוף ה' מילה ועיי' ברא"ה באשתפך חמימי ויש לי בחקירה הנ"ל אריכת דברים אם אדם מחויב לחשוב מחשבות שלא יתבטל אח"כ בשעה שיגיע חוב המצוה ואין כאן מקומו להאריך

ואוסיף טעם לשבח בעזה"י דברכהמ"ז קודם דהנה השג"א נתקשה בסוגי' דמנחות בב' קושי' (א) איך ס"ד דנדחה מצוה שזמנה היום עבור תמידי' דלמחר אשר לא הגיע זמנם כעת הלא בודאי מצוה דהיום קודם וכדמשמע מל' הרשב"א שהבאתי למעלה וצע"ג (ב) למה לא חקר הגמ' בהיפך אם חל יו"ט או שבת אם יבטל תמיד דהיום עבור מקודש דלמחר אם מקודש עדיף

ונלע"ד דחדא קושי' מתורצת בחברתה ואקדים פלוגתא של הרנב"ר ונמ"י בב"מ דף ל' אם מותר לכהן לטמא בבה"ק בעבור אבידה דנתקשו הראשוני' דהא לא הוי בעידנ' דמיעקר ללאו מקיים לעשה ותי' הרנב"ר דעקירת האבידה ממקום שמונחת הוי התחלת המצוה כמו חיתוך בלא פריעה דהוי כלא מל ה"ה כאן הגם שעקירת האבידה ממקום הפקר לא נגמר העשה אעפ"כ הוי התחל' מצוה ודוחה ל"ת דטומאה אבל רבינו יוסף ז"ל חולק וסובר דהגבהת אבידה הוי רק הכשר מצוה כמו עקירת לולב מדקל אבל חיתוך מילה הוי מגוף המצוה יעו"ש

ולפ"ז אני אומר סברא חדשה ומתוקה בעזה"י הנה בסוכה דף מ"ב מבואר דתמיד שאינו מבוקר פסול אפילו אם נמצא בלי מום דגמרי' גז"ש דצריך ביקור מן התורה יע"ש ואפי' כפי מה שיש לעורר נגד דעת התוס' דאפי' אם הי' כשר בלא ביקור ד' ימים אעפ"כ שם חייב שלא נעשה ביקור כלל שטעה ולקח מלשכה שאינן מבוקרי' כלל רק הוא האמין שהם מבוקרי' אבל שיהי' ביקור דוקא ד' ימים הוא רק למצוה ומצאתי שהגאון טו"א במגילה דף כ"ט כ' שהוא כתב בחדושיו לסוכה שביקור רק מצוה אבל לא גילה מסתריו לדעת נמוקו וטעמו ואולי כמו שהערותי וק"ל אבל בודאי דהוי ביקור ד' ימים מצוה דאורייתא דהא גז"ש הוא מן התורה וא"כ מצות תמיד להיות דוק' מבוקר ד' ימים לשיטת התוס' אפי' לפסול ולכל הפחות למצוה ודוק

ומעתה אני אומר אפי' רבינו יוסף אשר חולק על הרנב"ר