מחנה חיים חלק א שו

מהני סילוק של עד הנ"ל אך הש"ך נדחק ברא' הרא"ש דמוכח דמהני סילוק אפי' בעדי' מהא דמהני סילוק בשותפין ומעידי' זה לזה וכתב הש"ך דראה העדות אחר הסילוק וככר צוח התומי' אטו יען שהי' לפני שנים קדמוניו' שיתפי' קרי לי' שותפי' יעיי' בדבריו ס"ק כ"ב שהאריך לפרש

ולדעתי יש לתרץ בלא"ה דהנה בגמ' שם הקשו על הך דשותפים מעידי' זה לזה אמאי נוגעי' בעדותן ולכאורה יפלא למה בחר הגמ' להקשות שהמה נוגעי' בעדו' ולא הקשה הא לעצמן הן מעידי' בשלומא לפי' הרשב"ם שפי' שמערער לא בא רק על חצי שדה וכל הפסול הוי יען שאם יוטל מחבירו השדה יצרך הוא ליתן לו חצי מחלקו יען דלא הי' חלוקה לגמרי יעו"ש עכ"פ בחלק חבירו אשר מערער רוצה ליטול אין לו בו חלק וא"כ אינו מרויח בגוף העדות שלו דנימא דהוי מעיד לעצמו רק פועל בעדותו שלא יפסיד משלו שלא יצרך ליתן מחלקו לחבירו אבל לפי' הטור דמיירי דמערער בא ליטול כל השדה ופסול הוי דע"י שהוא מעיד על חלק של חבירו בא על חלקו מחצה א"כ הוא מעיד שיקבל חצי חלק והוי מעיד לעצמו ולמה נקט הגמ' נוגעי' בעדותן שוב מצאתי בש"מ שנתקשה בזה דלמה נקט הגמ' נוגעי' ולא נקט לעצמן מעידי' יעו"ש שהדחיק עצמו שתכלית הקו' על קו' שניי' ואי מהני סילוק וצע"ג

ונראה לבאר בודאי אם הנאתו נכלל בגוף העדות כגון בבני עיר שנגנב ס"ת שלהן אז אם בני העיר מעידי' שזה ס"ת של בני העיר והלא גם הוא א' מבני העיר והוי מעיד לעצמו דתוכן ענין העדות הוי לומר שזה ס"ת שלי רק יען שגם מעיד על חלק אחרים של חביריו לכן בוחר לומר ס"ת של בני העיר דנכלל בו עדות לעצמו ועדות לאחרים ואין אדם מעיד לעצמו דאי אפשר לו לומר שמעיד רק על אחרים ולא מחשב בדעתו להעיד לעצמו דהא הבנת העדות סותר מחשבתו דבתיבת ס"ת של בני עיר גם הוא בתוכם אבל אם בא מערער לומר שדה זו גזולה והביא עדים על זה ובאו השותפי' ומעידי' הנך עדים גזלנים הם אז מי האיש אשר יבין מגוף העדות שמעידי' לעצמן הלא כל העדות הולך על הנך עדים לפסול אותם לכל עדות שבתורה רק יען שיש ערעור על שדה של השותפים אשר עדים הנ"ל מחזקי' הערעור ואם יהי' נפסלי' עפ"י השותפי' ממילא אין המערער יוכל להוציא השדה ויצמיח להם הנאה מעדותם אבל אין זה ודאי שזה כוונתם אפשר רוצי' רק להגיד שהנך עדים פסולי' נינהו וגם אין בעדותם אשר פוסלי' להעדים של המערער שום הוכחה שמחשבי' לטובת עצמן דמי ששומע עדותם לא יבין שיש בזה טובה לעצמן רק אנו חוששי' שמחשבי' לפסול העדים כדי שיצמיח להם ממילא הנאה אז כקרא נוגעי' בעדותן ולכן מדויק לשון הגמ' אצל שותפי' שפוסלי' עדים בגזלנותא הוין רק נוגעי' בעדותן והבן [ומיושב בזה קו' נתהמ"ש סל"ז סק"ב בד"ה ודע יעו"ש]

ולפ"ז אבוא לתרץ הא דאמרינן תחילתו בפסלות וסופו בכשרות פסול הוא דוקא אם מתחילה הי' הפסול מכח דבר אשר טמון בגוף העדות כגון סומא או אלם שהי' חסרון בתוך העדות שעדות סומא או אלם אינו עדות או שהחותן הי' יודע עדות לחתנו שהי' חסרון בקרבות שעדות קרוב לא הוי עדות וה"ה בס"ת של בני העיר כיון שמעיד זה ס"ת של בני העיר הוי כאלו אמר זה ס"ת שלי ואין אדם עד לעצמו וכיון שהי' חסרון פסלות בגוף העדות אז הגם שבא זמן הכשר לא מהני דהי' מתחילה פסול בתוך העדות זה עצמו אבל בשותפי' שמעידי' שעדי מערער פסולי' מכח גזלנותא הלא גוף העדות שמעידי' שב' אנשים גזלנים ליכא בו פסול ואין בעדות הנ"ל שום פסול דנאמר דהשותפים פסולי' לעדות זה רק יען שבפיסול של האנשי' ירויחו ממילא הוי נוגעי' בעדותן אז מהני סילוק שלא ישיגו הנאה מן העדו' ובגוף העדו' לא היה מעולם פיסול והוי גוף העדו' תחלתו וסופו בכשרות ולכן אין ראי' משותפי' דמהני סילוק בעדי' דשאני התם דלא הי' פסול בעדות גופי' רק צד אחר הי' מעכב אבל בבני עיר דהי' פסול בגוף העדות דמעיד לעצמו לא הוי עדות כלל אז באמת לא אהני סילוק ודו"ק ולכן הקשה תוס' הקו' על בני עיר ולא הקשו על שותפי' כאשר העיר הש"ך וק"ל

וראיתי לתומים שם שתי' דאם איירי דשותפים פוסלי' לעדי' בגזלנותא לא שייך תחילתו בפסלות דאטו ידעו העדים שמערער יביאו אותם אח"כ לעדי' דא"כ איך יעיד אדם על איש שעבר עבירה דילמא יביא אחד אותו לאיש נגדו יעו"ש ראי' הנ"ל איני מכיר דבודאי אם כבר העיד על איש שהוא רשע בעביר' ונתקבל העדות לא חיישי' לנגיעה אפי' אם יבוא אחד אחר כך ויביא אותו לעד דלא חיישי' לנגיעה למפרע ואנו אין מקבלין עדות מן עד שנפסל כבר אבל כאן הלא קבלנו עדות עדי יהודה ואחר קבלת העדות רצו השותפי' לפסול העדים ואנו חוששי' לנגיעה ולא נקבל עדות השותפים לפסול שני עדים אשר עומדים בהכשר לפנינו וצע"ג אבל שורש חקירתו נכון דעכ"פ בשעת ראית העדות לא הי' בעולם פסלות כמו בבני עיר שבשעת ראית העדות יש הפסלות בעולם אבל באופן אם השותפי' ראו בעדי' מעשה העבירה אחר שכבר נולד הערעור וידעו שאנשים האלה יהיו עדים בדבר יהי' באמת תחילתו בפסלו' ולפמש"ל גם זה אינו דעכ"פ בגוף העדות ליכא פסלות ודוק

אך בזה לא נתקררה דעתו של התומים עד ששם דברי הש"ך כמטרה לחץ שהרבה להפליא עליו בקו' (א) אם הדין דבעדות פסול תחילתו בפסלות מאי הקשה הגמ' הא כיון דאסהיד דלוי הוא איך מצי מפיק מיני' וקשה אמת עכשיו אמר דלוי ומבטל זכותו שיש עליו דראובן גזלה ממנו מ"מ בשעת ראי' או שמיעה ליבטל עדות יהודה הי' נוגע כי אז עדיין לא הגיד שהשדה של לוי הוא והי' נוגע להוציא את שלו והוי תחילתו בפסלו' והגם שיש ליישב דאיירי דפוסל לעדי' בגזלנותא לא שייך תחילתו בפסלות [כמו שהבאתי למעלה בשמו] אבל הא קשה מנ"ל דאיירי דפוסל לעדים בגזלנותא דילמא איירי דמעיד דיהודה הודה דלאו שלו הוא וא"כ הוי תחילתו בפסלות ולכן לא יעיד וכתב שזה כמעט ראי' שאין עלי' תשובה וצע"ג (ב) עוד הקשה איך אמרו סתמא בפרה וטלית מעיד וקשה הא אם ראה העדות טרם שמכר הגזלן השדה או אפי' מכר רק הי' חי עודנו והי' הוא נוגע דהוי תחילתו בפסלות אז באמת לא יכול להעיד וא"כ הי' לגמ' לחלק גם בפרה וטלית דאם ראה העדות לפסול לעדים כל זמן שלא נמכר השדה או אפי' נמכר ועדיין הגזלן חי אפי' אם מת אח"כ הגזלן לא יעיד דהוי תחילתו בפסלו' וסיים שמתמי' עצמו על המחברי' שלא הזכירו ראי' הנ"ל וצע"ג (ג) הלא הש"ך בעצמו בסי' ל"ד הסכי' לדעת המרדכי הא דפסול להעיד לדידי הלוה בריבית הוא דוקא אם אמר שלא נטל ריבית וקשה עכ"פ בשעת קציצה הוי תחילתו בפסלות אולי יטול ריבית ויהי' נוגע וסיים שראי' זו יש לדחות ולא ביאר במה יש לדחותה וצע"ג (ד) מהא דמבוא' בסי' ל"ד דבע"ד ושני נגזלין יכולי' להעיד לפסלו לגזלן וקשה הא בשעת הגזילה הי' נוגעי' דהלא נטל את שלהם וצע"ג

ולע"ד במכ"ת לאלף קו' הנ"ל לא קשה ככל על הש"ך דבשלומא בבני עיר שנגנבו ס"ת שלהן ורוצי' להעיד שיבא הס"ת בחזרה לבני עיר וע"כ צריכי' להעיד גם על הגזילה דבמה שמעידי' על הגזלן שהוא גזל ס"ת יהי' מחויב רק דמים אבל לא ישיגו את הספר אשר נמצא [ועי' רשב"ם שמכירי' הס"ת בט"ע] וע"כ שמעידי' שזה הס"ת נגנב או נגזל מהם והוא בכלל ס"ת של בני עיר גם העדים בכלל וא"כ אי אפשר להעיד להוציא הס"ת חוץ אם יעשה סילוק בקנין שלא יהיו מעידי' לעצמן והלא כל קנין או סילוק מועיל רק מכאן ולהבא ולא על למפרע וא"כ הגם שבסילוק יוכשרו לעדות עכ"פ בשעת ראית מעשה הגניבה אין בידם