מחנה חיים חלק א שה

ואין אנו חוקרי' על הצורה רק לדעת אם המת הוא בעל אשה הזאת או לא דמכח צורתו נכיר אם מת בעלה או איש אחר ואין אנו משתמשי' בהכרת הצורה רק לתכלית עדות אבל גוף הצורה לא יפעל היתר או איסור להאשה אז לא שייך חזקה שנימא כמו שצורת המת עכשיו כך הי' בשעת מיתתו וא"כ ע"כ הוא בעלה כיון דלא תלוי בשינוי הצורה שום היתר או איסור לא חידשה התורה דין חזקות דחזקה מנגע ילפי' דפועל ההשתנות דבר אם הבית טמא או טהור אבל במקום שאין השתנות פועל באמת שום דבר שם לא חידשה התורה דין חזקה כנלענ"ד וכעת לא ידעתי סתירה והוא כלל חדש בחזקות

ודע דנפלא בעיני דברי נקה"כ שהשיג על ראי' ט"ז מן מחליף פרה בחמור שצריך בעל החמור להביא ראי' ולא אוקמי' על חזקת חי והשיג הש"ך מתוס' בב"מ דף ק' ע"א בד"ה הא דחזקת מרא קמא עדיף וה"ה כאן חזקת מרא קמא עדיף ולכאורה פלא למה לא השיג מתוס' שם על ראי' א' של הט"ז דתוס' הקשו לאוקמי על חזקת מעוברת והא מעוברת עומדת לילד כמו שחי עומד למות וא"כ לסברת הט"ז חזקה דשעת מציאתן עדיף בכה"ג א"כ נשמע מתוס' דה"ה דחזקת חי עדיף משעת מציאתן וצע"ג

אך שפתי כהן ישמרו דעת דט"ז לא חידש דינו רק בחזקת חי דהגם האדם אשר חי מאה שני' בכל זאת הי' יכול למות דלא ידע אדם עתו אבל במעוברת כיון דרוב ולד מעלי' ילדו עיי' יבמו' קי"ט א"כ ידענו חדשי העיבור בטבע בגסה כך וכך חדשים ובדקה כך וכך כנודע ובתוך חדשי העיבור אין עומדת לילד א"כ מתחילה הי' הבהמה בחזקת ריקן שלא היתה מעובר' והגם שראינו אותה עכשיו מעובר' אמרי' בודאי נתאחר הריונה בכל מה דאפשר ועכשיו לא מלאו ימי' ללדת עד הרגע הזאת והוי חזקת מעוברת לאמר עכשיו ילדה חזקה מעלי' והגם שבודאי פעם אחת תלד זה אינו מזיק דמעיקרא ידענו שחדשי העיבור כך וכך לא פחו' ולא יותר אבל בחזקת חי שפעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה שם חידש הט"ז דאין זה חזקה והבן ויש לי צ"ע בנדה דף כ"ט בסוגי' דטועה יעו"ש

ואגב גררא אעתיק מחדושי וז"ל ראיתי בש"ש ש"ז שהשיב על קושי' נוב"י שהקשה על הב"ש מה לי חזקת חי של בעל האשה או חזקת חי של אדם אחר בעולם עכ"פ מת זה המוכח הי' חי והשיב הש"ש כמו בשני כתות עדים ובשני שבילי' הגם דחזקות מתנגדות מוקמי' כל אחת שבאה לפנינו על חזקתו ולא מוציאי' אותן מחזקתם בשביל כת האחר ה"ה כאן לא נוציא ראובן מחזקת חי שלו בעבור חזקת חי של איש אחר ובפרט שאותו האחר אינו לפנינו ואין דכין עליו יעו"ש

ולדעתי לא דבר נכונה (א) דבשלומא התם הוי הטעם דמוקמי' כל כת על חזקתן ולא נוציא כלל מחזק' אבל כאן ע"כ חזקת חי של אחד נסתר דהא מונח מת לפנינו ומהכ"ת שנימא שאיש אחד אבד בעולם חיותו דילמא ראובן הנ"ל ואז כיון שהוי ספק השקול ממילא אמרי' אוקמי הגוף המונח מת לפנינו שחי עד זמן קרוב ואז ע"כ הוא ראובן יען שניכר בפרצוף פניו שהוא ראובן והבן (ב) הלא איזה מעשה מעורר לנו לחקור שמת אחד בעולם הוא רק יען שמצאנו מת בשדה או הרוג בשדה וצריכי' אנו לחקור רק על זמן חיותו שזה המת הי' חי עד זמן קרוב וממילא ניכר בפרצוף שהוא ראובן ולא שייך לומר כתי' הב"ש דאנו מתחילי' לומר ראובן עוד חי גם עתה וע"כ זה המת הוא יותר מג' ימים ונשתנה לדמות ראובן דמהכ"ת להתחיל בחיות ראובן הלא המעשה שמצאנו אחד מת הוא המעור' אותנו אם כבר מת או עכשיו מת מכח חזקת חיות שלו ונ"מ אם נגע אחד בו בלילה לפני ב' ימים אם יהי' טמא או טהור וכדומה ואמרי' בודאי גוף זה מת אח"כ וממילא הוא ראובן והבן (ג) פלא על הש"ש שם הכתות עדים או בשני שבילין האנשים שיש להם חזקת כשרות או טהרה עומדי' לפנינו אבל כאן הלא ראובן אינו כאן כמו שאיש אחר אינו כאן הגם שראובן יש לו כאן אשה ובני' שיש עליהם לדון הלא המה רק המסובב של חיות ראובן וראובן עכ"פ אינו לפנינו ועיי' ר"ן בגיטין דף ס"ד והבן

ומדי דברי בו זכור אזכור מה שכתבתי במק"א בפ' חזקת הבתים דף נ' ע"ב ברשב"ם בד"ה שניהם ישכן וז"ל ופטורי' דספק נפשות דבעלי' שהכוהו ומי נהרג מהם להקל דנפקא לן מושפטו העדה והצילו העדה עכ"ל ובתוס' בד"ה וספק נפשות הקשו עליו ז"ל ואין נראה דבלאו הכי נמי לא קטלי מספיקא דאפי' ממונא לא מפקי' מספיקא עכ"ל וכתבתי שם ליישב שיטת הרשב"ם וזה התמצית דהנה לעיל פי' הרשב"ם השני אינו בדין יום או יומים דמי שיהרוג עבד כאלו הורג ישראל דגמר לה לה מאשה ואפי' מת לסוף שנה עיי' ברשב"ם בד"ה מפני שהוא תחתיו וד"ה ישנו יעו"ש וא"כ הוי כמחויב ודאי דהא נפש מישראל הרג רק אם יברר שהוא האדון אז פטרה אותו התור' וכאן שנולד ספק אם הוא נחשב כאדון וא"כ יש חזקת חיוב שהרג נפש ישראל לכך פי' רשב"ם ושפטו העדה והבן ועיי' נזיר דף ח' סברת הגמ' ועיי' ש"ך ח"מ סי' ע"ה סעיף י' ודו"ק

סימן פ"ח שאלה התנדבו יחידי סגולה בבני ישראל לעשות הוד והדר לתורת ד' ולקחו כלי קודש מצורף ישראל והוא קיבל עליו אחריות וכתב להם שהוא מחויב להחזיר להם המעות אם המצא תמצא שיש איזה פסולת בזהב או שיוקח מהם ע"י ערעור ואחר שעברו שתי שנים בא איש מרחוק וטען שאותן כלי קודש המה שלו וכאשר נקראו המתנדבי' ושמעו את דבריו רצו להכות את המערער הלא אנו ידענו שהצורף בעצמו עשה אותם מחדש וקראו לצורף והגידו לו והביא עדים מבני השותפים אשר קנו הכלי קודש הנ"ל והעידו העדים כאשר התחיל לעשות כלי הקודש הנ"ל חמדו אותם ליקח לעצמן אותן כלי קודש רק שלא רצה הצורף להקיף אותם אז עמד המערער והבי' עדיו והגידו עדות שהם כלי קודש של המערער אז הסתכלו הצורף והעד אשר עמו בפני העדי' וצוחו בקול גדול העדי' הנ"ל גנבי' וחומסי' מחללי שבת חברים הם לכל איש משחי' והשיב המערער אנשי' ההם שלמים הם ואתם אנשי בליעל להחזיק בגזילה תחת ידכם בכל זאת את אלקים אני ירא הביאו עלי עדים כשרים לפסול עדים שלי אז ארף מאתכם ובאו יחדיו לדרוש מעל ספר תורת ד' כדת מה לעשות

תשובה דבר זה צריך התבוננת להלכה ואחלק השאלה לשני סעיפים (א) אם העדים אשר עם הצורף שהמה נוגעי' כי יש להם חלק בשותפות] אם אפשר להם להעיד ע"י סילוק (ב) הצורף עצמו אם אפשר לו להיות עד הגם שאחריות עליו יען כי הלוקחי' מאמיני' לו ואני תפילה גל עיני ד' ואביטה נפלאות מתורתך

ראשון לחקור אם יוכל העדים אשר המה נוגעי' לכלי קודש הנ"ל לסלק עצמן ולהקנות חלקם לחבריהם ויהיו כשר לעדות או נאמר שלא מהני סילוק להיות עדים בדבר הזה

הנה בגמ' בב"ב דף מ"ג גבי ס"ת שנגנב מבני עיר פריך הגמ' ולסלקי בי תרי מנייהו ולדייני ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי ולא מהני סילוק משמע דבדבר אחר ומהני סילוק אפילו בעדים וכן מבואר בשמ"ק ת"ל לסלקי תרי ולדיינוהו בעדותם וכן תלתא מנייהו להיותם דיינים עכ"ל וא"כ יכול העד לסלק עצמו ואז הוא עד בדבר והוא פשוט

אמנם הש"ך סי' ל"ז סקל"ב חולק והביא דעת כמה פוסקי' שחולקים בדבר דדוקא דיינים יכולי' להיות דלא בעינן בהם תחילתו וסופו בכשרות אבל אי אפשר להיות עדים דהא בעי' תחילתו וסופו בכשרות וא"כ לכאורה לא