מחנה חיים חלק א שד

מתירין אותו אז כקרא יצא בהיתר דהא הי' לנו ספק ובכל זאת הכרענו להתיר] ואם ראינו אח"כ שטעינו ברוב או בחזקה לא שייך יצא בהיתר יען דמעיקרא לא הי' נכנס בספק דמהכ"ת תהי' הבהמה מן המיעוט או ניחוש שיצאה המקוה מחזקתה רק כיון שיש חזקה מעלי' חזקת קמייתא במקוה או חזקת כשרות דבהמה מכח הרוב לא צריך יצא בהיתר יען דאמרי' עכשיו יצאה מן הרוב או עכשיו נפסק החזקה והבן וכבר הארכתי בזה במקו"א אבל חזקת חי הוי חזקה גרוע דכל חי עומד למות ואין רגע אשר אין מעותד למיתה דהא אם נדר שלא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר צריך לקבל מיד הנזירות או באשה הר"ז גיטך שעה אחת לפני מותי אסורה מיד בתרומה עיי' נדרים דף ג' ע"ב דלשמא ימות חיישי' עיי' יבמות דף קי"ט ובנמ"י וברשב"א שם וא"כ כאן הוי הבדל אם כבר היינו דנין על חזקת חי דמשעה שנטל השליח הגט עד שעת נתינה הי' החשש שמא מת רק אנו אומרי' הר"ז נותן בחזקת שהוא חי ואז פשיטא שלא חיישי' אח"כ אם נשמע שמת בעל האשה שכבר מת טרם שהגיע הגט לידה דבשעת נתינה החלטנו שהוא חי אז והגם שמת אמרי' אח"כ מת אבל אם לא היינו דנין על חזקת חי מכבר רק אחר ששמענו שאיש הזה מת אנן ניקום ונידון המת הזה לא מת מכבר דאוקמי המת על חזקת חי זה לא שמענו שחזקת חי יהי' חזקה רק אם אנו דנין עליו כל זמן שישאר בחזקת חי וזה שהקשה הט"ז מגבינה ומקוה דשם לא שייך יצא בהיתר יען דהא סמכי' על חזקה ורוב והוא דומה כמו בחזקת חי לענין אבילות שלא יצא חזקת חי בהיתר ע"ז השיב דשם הוי חזקה ורוב מעלי' אבל כאן הוי חזקה גרוע ולא הוי חזקה כלל אם כבר מת האיש והבן זה

וראיתי בנוב"י ח"ר סי' ל"א שהתפלא הגאון על הט"ז שא"כ איך אנו נותני' גט בחזקת שהוא קיים א"כ תלך האשה ותנשא לאיש ואח"כ נדע שמת בעלה ותהי' זקוקה ליבם ובניה ממזרין הכי זה דרכי נועם של התורה וצע"ג

ולפמ"ש לק"מ דשם הט"ז מודה דכבר החזקנו שהוא חי בשעת נתינת הגט והחלטנו אז שהוא חי עוד אבל לומר לאחר מיתה שמת זה מת בקרוב הגם שלא יצא מעמנו בהיתר שסמכנו על חזקת חי שם חידש הט"ז שאין חזקת חי חזקה מעלי' והבן

עוד ראיתי להגאון קצו"ח בש"ש שמעתא ג' שהקשה אמתני' גיטין פ"ז שאם נתנו גט אחר י"ב חודש ולא ידענו אם הגט קודם למיתה או המיתה קודם לגט דהוי ספק מגורשת ולהט"ז נימא ודאי אינה מגורשת מדהשתא מת מעיקרא מת וצע"ג

ולק"מ בעזה"י דשם שכבר נתנו לה הגט והחלטנו שהוא חי אז הוי חזקת חי חזקה מעלי' ודו"ק אבל קשה א"כ נימא שהיא ודאי מגורשת וכן הקשה לשם הש"ש לשאר שיטו' דפליגי על הט"ז וחשבו חזקת חי לחזקה מעלי' ולפמ"ש קשה גם לט"ז קו' הנ"ל ומה שתי' הש"ש יען דיש חזקת אשת איש כנגדו ומחזיקי' מאיסור לאיסור יעו"ש הוא פלא א"כ תקשי קו' הגאון נוב"י איך אנו נותני' גט בזקן או בחולה הכי זה דרכי נועם ובער אנכי מהבין דילמא הוי הפי' כגון דיש ב' כתות עדים כת אומרת שהי' חי וכת אומר' שהי' מת ואולי לשון אינו ידוע משמע שאין כאן ספק בעדים רק ספק לפנינו אם הי' אז חי או מת וק"ל

והלום ראיתי עוד להגאון ש"ש שהקשה אתוס' חולין דף צ"ו שהקשו איך קטלי' אשה שזנתה אשר התרנו עפ"י סימנים הגם שיש עדים שכבר מת בעלה הראשון בשעת הזנות נימא שבשעת קידושי' של בעל שני הי' בעל הראשון חי וחידש התוס' דבאמ' לא קטלי' לה יעו"ש ולהט"ז נימא מדהשתא מת מעיקרא כמי מת וסהדי במרומי' שאני זכיתי ג"כ לקו' הנ"ל וצע"ג

ונלע"ד ליישב בעזה"י ולחדש דבר חדש מאוד כלל גדול בעדות מה שכתבה התור' עפ"י שנים עדים יקום דבר הוא הפי' דבר שלם ולא חצי דבר שעדות אשר יהי' עפ"י שני כתות עדים לא הוי עדות כלל עיי' בב"ק דף ע' ועי' תוס' גיטין דף ס"ג ע"ב ובפנ"י שם והנה כל עידי קידושי' בגרושה או בעגונא או באלמנה הגם שהמה צריכי' לעדי גירושי' או עדי מיתה בכל זאת הוין עדי קדושין דבר שלם כמו דהוי עדי טביחה דבר שלם יען דעדי גניבה לא צריכין לעדי טביחה והוין עדי גניבה דבר שלם ממילא מהני גם עדי טביחה יעו"ש בב"ק שה"ה כאן עדי גירושי' או עדי מיתה לא צריכי' לעדי קדושין דהא הם פעלו דבר שלם שיצאה מאיסור אשת איש ונעשית פנוי' כמובן ומהני עדי קדושי' והוא טוב מעדי בעילה דצריכי' לעדי קדושין עיי' תוס' בב"ק דשם לא הוחזקו והכא כבר התחזק והבן אך כל זה אם יש עדי' ממש שנתגרשה או שמת בעלה והותרה לעלמא אז הוי עדי קידושי' עדו' מעלי' כמו עדי מיתה דהוי עדות טוב והבן

ולפ"ז אם אנו נתיר לאשה להיות נשאת עפ"י סימני' אבל על סימני' לבד אין אנו קטלי' לה אם זנתה רק נאמר יען דיש לפנינו עדי' שבעלה מת בשעת זכות א"כ נימא מדהשתא מת בודאי מעיקרא מת נמצא דעדי קידושי' צריכי' לעדי המיתה הבאי' אח"כ א"כ כל כת עדי' פועלי' רק חצי דבר דעדי מיתה לא פועלי' להיתר לזנו' יען שאמרו דבעל מת א"כ מדהשתא מת מעיקרא ג"כ מת והו"ל אשת איש ולא מותרת לזנות ולהגיד שהיא אשת איש מבעל שני לא פעלו דלא ידעו מקידושי' ועדי קידושי' לא יפעלו דבר שלם דהא עדיין קודם קידושי' לא באו עדי מיתה וסימנים לבד לא מהני לאיסור אישות למיתה רק אם אנו מצרפי' עדי קידושי' וגם עדי מיתה יצא עדות שלם אז אמרי' עפ"י שנים עדים יקום דבר דבר שלם ולא חצי דבר והבן זה ושפיר החליטו תוס' דלא קטלי' לה הגם דיש עדי' בשעת זנות על מיתת בעלה הראשון והבן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב נקודה נפלאה לדעתי על הגאון נוב"י שם בסי' ל"א הקשה מנ"ל לט"ז להחמיר בנמצא ולא ידעי' אי מת בתוך ג' ימים או מקודם משום דכיון שידענו שמת איתרע חזקת חי ואזלי' כשעת מציאה דילמא בהיפך ניזל בתר שעת מציאה כמו שמצאנו הפרצוף עכשיו כך הי' בצלמו מקודם ולא נשתנה פניו הלא במחט אמרי' כן כמו שהיא עכשיו מלא חלודה כך היתה מקודם חלודה וא"כ ע"כ הוא האיש ואינו סותר חזקת חיים של האיש אבל אי אזלי' בתר שעת מציא' לט"ז ומת מקודם והוי סתירה לחזקת חיים עי"ש והוא קו' גדולה

ונלע"ד ליישב לחדש דבר הא דאנו הולכי' בתר חזקה היינו אם יש בו נ"מ לדינא הן לענין איסור או טומאה או חיוב וכדומה למשל בנגע דשינוי הנגע פועל טומאה או טהרה וכמו חזקת חיוב הן בממון או במצות דאם נשאר על חיוב הראשון הוא מחויב עוד לשלם או לעשו' המצוה ואמרי' מסתמא לא נשתנה ונשאר בחיוב וכגון במחט ששבורה וחלודה שהשבר והחלד פועלי' לבטל הטומאה וכן באבילות שאבילות קשור במיתה שהוא סתירת החיו' ובדבר שתלוי בו טומא' וטהרה או איסור והיתר או חיוב או פטור וכדומה שם חידשה התורה חזקה דלא נוציא דבר מחזקתו או חזקה כאשר נמצא כן הי' בתמונה וממילא לא נשתנה גם החיוב או פטור טומאה או טהרה אבל בנמצא הרוג דאין התמונה פועל כלל להיתר האישות דאם ההרוג הוא בעל האשה העומדת לפנינו היא מותרת הגם שנשתנה פניו ואינו דומה לצורה שהי' לבעלה ואם אין ההרוג בעלה הגם אם ידמה לו בכל קלסתר פניו נשארת היא באיסורה