מחנה חיים חלק א שג

הקופה כאלו מלאה חרדל בגמ' רואין כאלו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו ואמאי ולחזיי' כאלו מלאה קשואין ודילועין ותהוי לי' תקנתא אמר חזקי' במחלוקת שנוי' ור"ש היא דאמר אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי דתני הרני נזיר על מנת שיהיה בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר שספק נזירות להחמיר ור"י מתיר שספק נזירות להקל ור"י אומר אפילו תימא ר"י התם לא נחית לי' לנזירות הכא נחית לי' לנזירות במאי לסלוקי עיני' אמאי לא לחזיי' לקופה כאלו מלאה קשואין ודילועין ותהוי ל' תקנתא הא ס"ד נזירות קיבל עלוי דר"י סבר לה כר' דתנן רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלושי' יום ואיזה מגלח אחת לשלשי' יום האומר הרי עלי חירות כשער ראשי כעפר הארץ ע"כ יעו"ש בפי' רש"י ותוס' כיון דלרבי לא הוי נזירות מופרשי' אלא נזירות אריכא וא"כ כיון דאפי' אם נימא מלא קשואין ודילועין הוי רק חיוב נזירות ארוכה וכיון שנחית לנזירות לא יצא מכלל חיוב רק אם מלאה כחרדל הגם דספק נזירות להקל היינו אם דבין שלא לירד מספק לנזירות אבל כיון דיורד לחירות ויש ספק אם די בעשר שנים או בחמשים שנים אז ספק נזירו' להחמיר שלא לצאת מספק והוא סברא נפלאה ונכונה ועיי' רמב"ם פ"ג מה' נזירות בלח"מ ובמ"ל באריכות

והנה קשה לי אנן דאמרי' ספק אבילות להקל וא"כ למה צריך הט"ז לחדש דשעת מציאתן עדיף מחזקת חי לו יהי' דלא הוי טוב שעת מציאתן מחזק' חי ולומר מדהשתא מת מעיקרא ג"כ מת עכ"פ קשה הוי חזקה נגד חזקה וספק אבילות להקל בשלומא בפסח ובממון ובעגונא דהוי ספק דאורייתא לחומרא צריך סברת הט"ז אבל באבילות תקשי עכ"פ למה לא החליט הט"ז דפטור מלהתאבל דהא ספיקא לקולא [שוב ראיתי שהט"ז סיים שהך ספק אבילות להקל להיתר לפני עצמו ולפמ"ש הוא פלא עליו וק"ל]

אמנם הכל נכון בעזה"י דהנה האבילות אינו דבר שהוי כל יום חיוב חדש אלא מיתה וקבור' מפיל במרירו' חיוב אבילו' של ז' ול' יום לשמועה קרוב' ושל שעה לשמועה רחוקה ולכן אם האיש הי' פטור בהתחלה כגון שהי' אז קטן הגם שיגדל בתוך ז' ול' הוא פטור מאבילות הגם שחייב בהבדלה וסוכה דשם כל חיוב יום בפני עצמו וכאן כל הימי' אחד עיי' בט"ז סי' שצ"ו באריכות שמתוקי' מדבש אמרותיו המזוקקי' וא"כ כיון הגם שהוא אחר ל' נכנס עכ"פ בחיוב אבילות רק יפסוק אחר שעה ואם הוא בתוך ל' יום אז ממשיך האבילות כל שלשים אז הגם שספק אבילו' להקל היינו לענין שלא לכנוס כלל באבילות אבל כיון שנכנס לאבילות אז ספיקו לחומרא ולא יוצא אלא בבירור שהוא אבילות ל' יום והבן זה

ועתה באתי לברר סברת הט"ז בודאי הוא מודה דחזקת חי הוי חזקה טובה הגם דכל אדם עומד למות בכל זאת כל זמן שלא ידענו שאיתרע חזקת חי אנו סומכי' על חזקה ולמשל אם אנו נותני' גט בחזקת חי והיא נשאת לאיש ואח"כ נשמע שעת בעלה הראשון לא ניחוש שלא תיבעל לבעל השני וניחוש יען דשמענו שמת דילמא כבר מת ודי שהגיע הגט לידה דמהכ"ת לחוש לזה הלא אנו אומרי' בשעת נתינת הגט לידה שבודאי הבעל חי ברגע הנתינה אבל לא החזקנו שלא ימות בעתיד דהא לשמא מת לא חיישי' ולשמא ימות חיישי' ומה איכפת לן אם ימות אחר נתינת הגט וא"כ אם שמענו אח"כ שמת אורי' בודאי כן הי' שבשעת נתינת הגט הי' חי ואח"כ מת כמו אם מוצא בהמה טריפה שלא מחמת מכה אשר מוכח שהי' ג' ימים מקודם אמרי' בודאי כן הוא שאכלנו אתמול חלבה הי' בהיתר או אפי' אם נתנבלה מעצמה אעפ"כ אמרי' אתמול היתה בכשרות והיום נטרפה או פגע בה מלאך המות ה"ה בגט אמרי' בודאי לא טעינו דאז בשעת נתינה הי' חי ואח"כ מת ולא אמרי' מדהשתא מת מעיקרא הי' מת ועשינו חזקה בשקר חס מלהזכיר זאת אבל בנידן אם כבר אנו יודעי' שמת רק אנו חוקרי' עתה לדעת באיזה שעה הוא מת ואנו רוצי' לעשות חיוב שנאמר מסתמא הי' חי לפני ימים רק בקרוב מת כגון באבילות דכל זמן שלא ידענו שמת אין לנו לחקור על חיוב אבילות כי האבילות תלי' במיתה רק עכשיו ששמענו שמת אנו רוצי' לומר הלא הי' חי ומסתמא מקרוב נפסק חיותו כמו בשאר חזקות שאוקמי' על חזקה הגם שידענו שעכשיו אין הדבר כמו בראשונה ע"ז חידש הט"ז בשלומא אם הי' אנו דנין על חיותו ולאמר שהוא חי עדיין אז הוי חזקת חי חזקה אבל לדון לאחר מיתה ולהחליט שבקרוב נפסק חיותו ולעשות עתה חזקה מחזקת חי אז אמרי' דנהפוך הוא מדעכשיו מת דילמא כבר מת דאדם עומד למות ואין לעשו' מחדש מחזקת חי חזקה לאחר מיתה אבל אם כבר החזקנו חזקת חיותו כגון בנתינת הגט והיינו אומרי' שהוא חי בשעת נתינ' הגט לידה אז בודאי כא מזיק אם אנו שומעי' אח"כ שמת בעל האשה יען דאנו אומרי' דבאמת כן הי' שאחר שהגיע הגט לידה מת בעלה של האשה הזאת והבן זה

וראי' ברור' לזה מדברי טו"ז ביו"ד סימן ח"י בנאבד הסכין הגם שנמצא אח"כ פגום אין אנו חוששי' יען שיצא בהיתר מקודם שבודאי הסכין לא נפגם שוב הגם שנמצא הסכין פגום לא חיישי' דהי' מעיקרא פגום ואעפ"י אם הי' הסכין לפנינו צריך בדיקה לסכין דאולי נפגם ועי"ש בתב"ש דמה שנתחזק פעם אחד הוי חזקה הגם שמעולם לא הוחזק בודאי שהוא היתר יעו"ש בנופת דבש שכלו מכ"ש אם כבר החזקנו בשעת נתינת הגט שבעלה חי שלא נחוש אח"כ אם נשמע שמת דלמא הי' כבר מת בשעת נתינת הגט אבל באבילות שלא החזקנו על שלשים יום שעברו אם הוא חי רק אחר שכבר שמענו שמת נעשה עתה חזקה על חיותו זה לא אמרי' והבן זה בעזה"י

ולפ"ז מה שהקשה הט"ז שם וסי' ס"א בגבינה או ממקוה בריש נדה וקשה בשלומא בנידן דאבילות או בגל או בחמור או במצאו הרוג דלא החזקנו עדיין לדון על חזקת חי אז אמרי' מדהשתא מת מעיקרא ג"כ מת דאי אפשר לומר במפקח את הגל שבודאי הוא חי דהא יש ריעותא לפנינו עיי' בנקה"כ רק הט"ז הרגיש בזה דאין הכרח שמת מיד בשעת נפילת הגל ואפשר דבשעת שחיט' חי הי' אבל עכ"פ כיון דאיתרע אין אנו יכולין להחזיק אותו בודאי בחזקת חי כזו בנתינת הגט דליכא ריעותא בשעת נתינה והחזקנו שבודאי הוא חי ועשינו מחיותו חזקה אבל בגל אי אפשר לעשות מחיותו אחר נפילת הגל חזקה וא"כ כיון שהגל הזה הרגו רק אנו חוקרי' איזה רגע הרגו אז הוי לעשות מחיותו חזקה אחר מיתתו והבן וכן בחמור ובנמצא הרוג דאנו באי' לדון על חזקת חי ולעשות אותה לחזקה אחר שכבר נפסק החיות אבל במקוה ובגבינות דהחזקנו מכבר לבהמה כשרה ולמקוה כשירה אז פשיטא דלא נהרוס חזקה שכבר החזקנו וא"כ מאי הקשה הט"ז ממקוה ומגבינות דשם כבר החזקנו המקוה בחזקת שלימות בשעה שעשינו עליו טהרות וכן בגבינות כבר אכלנו מחלבה ובאופן זה מהני אפי' בחזקת חי וצע"ג לכאורה

אמנם אחר עיון היטב נ"ל לחדש סברא נפלאה בודאי בכל מקום דסמכי' על הרוב או על חזקה מעלי' אז בודאי לא שייך לומר יען דכבר היינו דנין עליו נקרא יצא בהיתר דהא אתמול היינו סומכי' שבודאי הבהמה מרוב אשר אינם טריפות ולא יטרפו לעולם וכן במקוה היינו סומכי' שתהי' בחזקת שלם עד עולם דאין מוגבל הזמן שיהי' המקוה קיים וא"כ מעיקרא שהיינו סומכי' על רוב ומכח חזקה פעל שלא נכנס בשום ספק [בשלומא בנאבד הסכין דאם הי' לפנינו הי' צריך בדיקה ואעפ"כ אם נאבד היינו