מחנה חיים חלק א שב

חצי שיעור נאסרו רק ברבוי דכל חלב דגילתה התורה שחצי שיעור אסור מכח חזי לצרופי א"כ כולם שוין בין אם הוא חצי שיעור מאיסור קל או מאיסור חמור וצע"ג

ועלה בדעתי לפשוט מלשון הזהב של רש"י בד"ה מאכילין כ' וז"ל אם אין לנו דברים מותרים כדי צרכו ויש לפנינו מינים אסורים מאכילי' אותו הקל עכ"ל ולכאורה השני תיבות שכ' רש"י כדי צרכו הוא כדבר שפתים חלילה כך הי' לו לומר אם אין לנו דברי' מותרים ויש לפנינו מיני' אסורים כמובן אלא רמז ע"ז אפי' אם יש לפנינו מקצת היתר רק שהוא אינו כדי הצורך כגון שצריך כזית ואין כאן אלא חצי זית היתר וצריכי' אנו לצרף חצי זית איסור אפ"ה צריכי' אנו לראות להאכילו הקל ודו"ק

אך בסברא הוא פלא הלא חצי שיעור אסור רק משום חזי לצרופי וכאן אי אפשר צירוף דאם יאכל אח"כ חצי שיעור איסור אשר אינו צריך לרפואתו אפ"ה לא יצרף דחצי זית ראשון הי' מותר לו מכח פקוח נפש ואם יאכל אח"כ כזית א"כ אין צריך צירוף דחצי זית מקודם דהא אכל עכשיו כזית כמובן מרוב פשיטות וא"כ למה יהי' בחצי שיעור הבדל בין חמור לקל וצע"ג כעת

ועתה אהו' תלמידי נ"י על שאר ד"ת שלך באגרת הקודם וגם באגרת הזה תמחול לי שמרוב טרדו' לא אוכל לפנו' לראו' עמלך בלמעל' מן השמש ועוד חזון למועד אי"ה

סימן פ"ו שלום רב וכל טוב לי"נ הרבני הקצין מוה' אהרן נ"י ולכל מרבית ביתו יאמר שלום

אודות אשר שאל אם אין דבר בפי להסביר פסקי ש"ע שרמ"א פסק בסי' תרמ"ט דלא מהני ליקח לולב של חבירו רק ביו"ט שני שהוא דרבנן אבל ביו"ט א' לא שהוא מדאורייתא ובטלית שג"כ שאול פטור אפ"ה לוקח טלית של חבירו ותי' מג"א בסי' י"ד סק"ח דחוק והמעיין בט"ז או"ח סי' י"ד ובתרנ"ח במג"א ובכל מקומות המצוין יראה מבוכה בענין זה

תשובה זה איזה שנים אשר ערכתי קונטרס גדול בעניני' הנ"ל רק שלחתי את הדברי' לאחי הגדול הקדוש ר' יעקב שלום זצ"ל ולא נשאר בידי מאומה רק אני זוכר רמזי' ואשר יש לאל ידי לעשות מטעמים לכבודו אודיע לו לעשות קורת רוח לי"נ

הנה מראשית ימחול לעיין בכל מקומות אשר דברו חכז"ל בחקירת ניחא לי' לאינש לעבוד מצוה בממוני' ויעיי' פ"ג משקלי' ובפ"ב דבכורו' ובתיו"ט שם ובא"ח סי' תל"ז במג"א ובפר"ח שם ועתה באתי מה שהרו והגו רעיוני בזה בעזה"י

נלע"ד סברא ישרה מכח חזקת כשרות אמרי' ניחא לי' לכל בר ישראל לפעול זאת לפזר ממונו כדי לפעול מצוה אפי' אם חבירו יזכה לעשות מצוה ע"י ממון שלו דכמו שיש לאדם מצוה בצדקה אם נותן לעני די מחסורו הגם שהעני נהנה אעפ"כ תחשב לו לצדקה נהפוך הוא הצדקה אינה משתלמת אלא לפי החסד שבה וה"ה אם מפזר ממונו לעזור לחבירו למצוה ג"כ לצדקה יחשב לו כמו בהנחת תפילין או בדיקת חמץ שמזכה לחבירו בפיזור ממונו מצוה והוא בכלל מצות צדקה וק"ו אם מקיים מצות צדקה אם מחי' גוף של חבירו מכ"ש אם מחי' נפש חבירו בממון שלו

אך כל זה אם בשעה שנעשה המצוה עדיין הוא ממונו אז פועל האדם מצוה אם החפץ עדיין ממון שלו כמו בצדקה שמקיים מצוה בשעת נתינה לעני שאז הממון שלו ועושה מצוה בממונו כגון בתפילין או בדיק' חמץ שלא צריך להקנו' ממונו לחבירו קודם עשיית המצוה אבל בלולב שאין אדם יוצא רק אם החפץ שלו דכתיב ולקחתם לכם א"כ בשעה שנתקיים המצוה היינו נטילת לולב צריך להיו' ממון של הנוטל לצאת בו ואם אחד מזכה לחבירו לולב שלו אז נתן לו רק מתנה בעלמא אבל מצוה לא מקיים במתנה הנ"ל והמקבל הלולב עושה אחר כך המצוה בממון של עצמו ולא בממון של חבירו אם כן בשעת עשיית המצוה לא הוי ממון שלו דנימא ניחא לי' לאדם שיעשה מצוה בממונו רק יהי' גורם שחבירו יעשה מצוה ובעבור לגרום לחבירו מצוה אין אדם מזלזל בממונו דלא דמי לצדקה ששם עושה מצוה בגוף הנתינה ובתפילין ובדיקת חמץ נעשה גוף המצוה בממון שלו אבל בלולב יש תרתי לריעותא דגוף המתנה לא הוי מצוה ובשעת המצוה אין הממון שלו ודו"ק

אמנם כל זה דוקא באתרוג כיון דצריך להיות ממון של עושה המצוה ולא יהי' נעשה המצוה בממון שלו נמצא דליכא חזקה דניחא לי' ואינו מקנה לו ואז חבירו לא יקח לולב כלל אבל בטלית דבכל אופן יקחנו להתעטף בו כמבואר במג"א סק"ח וז"ל וצ"ע בשלומא לטלו שרי דניחא לי' ליעבד מצוה בממונו אבל למה יברך עליו עכ"ל וכיון שבכל אופן יעשה חבירו המצוה בטליתו ויבא לו ההפסד אשר נתקלקל הטלי' מהלבישה אז בודאי מזכה אותו לעשו' המצוה כהוגן לברך על המצוה שעוש' והגם שעי"כ לא יהי' המצוה בממונו אבל עכ"פ אם לא יקנה לחבירו לא יוכל חבירו לעשו' המצוה כהוגן עד שיוכל לברך על המצוה והבן זה כנלע"ד ברור מאוד בעזה"י ודו"ק בכל המקומות ותראה כי כן

ואיידי דאיירי לא אמנע מלכתוב ישוב על קו' תיו"ט פ"ג משקלי' הא יש היזק הרבה במתנות שיחייב ליתן לכהן יעו"ש שהניח בצ"ע ובמחכ"ת לא קשה מידי דשאני התם שהוא פועל בזה שממתין עד הגורן שיבא לידי חיוב שאז שכבר בא על הבהמה שם מעשר הוא מחויב ליתן מתנות עפ"י דין של תורה כמו שאמרו בברכו' דורו' ראשוני' הכניסו דרך חצירות שיתחייבו במעשר ואז בודאי כל ישראל יש להם חזקה כשרו' שרוצה בהפסד אשר הוא מחויב עפ"י דין תורה דחיוב מתנות בא אחר שכבר קרא לבהמה שם מעשר ואינו דומה לכל שאר עניני' דניחא לי' לאדם לעשו' מצוה בממונו שהוא פיזור ממון על מצוה שאינו מחויב עליו כמו על בדיקת חמץ של איש אחר בסי' תל"ז או שירעה בכור של הכהן בחצירו בפ"ב דבכורות או שאחר יתלבש בטלי' או בתפילין שלו שאיש אחר עושה המצוה אז בהפסד מרובה לא ניחא לי' דמאי איכפת לי' שאחר יעשה מצוה אבל כאן שהפסד יהי' לפטור חובו והבן ומה שאמרו שממתין עד הגורן משום דניחא לי' לאיניש לעשות מצוה בממונו הכוונה דהלא אנו חוששי' שלא יבא איש למכור בהמות לעולי רגלי' יען שעדיין לא נתעשרו בהמותיו ע"ז חקרו למה לא ימכרו הלא עדיין המה פטורי' ממעשר ע"ז אמרו חכז"ל דנמנעי' מלמכור דניחא לי' לאינש להמתין עד זמן הגורן ויכניס עצמו לחיוב מעשר שיבא מצוה בממונו והבן זה מאוד כי הוא דבר לאמתו של תור'

סימן פ"ז שאלה יהודי דר בכפר ונתארח אצלו אורח אחד ומתוך אומר ודברים סיפר ההילך שזה ד' שבועות הי' נתאכסן לאכול על שבת אצל קצין אחד ופתאום מתה אשתו ולא יודע אם הי' מיתתה קודם ליל שבת והוי היום לאחר ל' או הי' המיתה בליל שבת ונמצא היום בתוך ל' ויהודי הוא הבן של אותו אשה אם צריך לנהוג שבעה ושלושים או די לו בשעה אחת ע"כ השאלה

תשובה דבר זה נפתח בגדולי הפוסקי' בין הט"ז והש"ך ביו"ד סי' שצ"ז וחכם צבי ונוב"י כנודע ומראשיתי אני אומר דצדק דין הט"ז ואקוה שמקום הניחו לי מן השמי' להתגדר בו וזה החלי בעזה"י

בנזיר דף ח' ע"א במתני' הרני נזיר כמלוא הבית כמלוא קופה בודקי' אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי הוא נזיר שלושים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את