מחנה חיים חלק א ש

דאתי מדרשא אעפ"י שהוא מה"ת כיון דליתא מפורש בקרא השבועה חלה עליו עכ"ל והרמב"ם כ' בפ"ו מה' ממרים הל' י"ב וז"ל מי שאמר לו אביו לעבור על ד"ת בין שאמר לו לעבור על מצות ל"ת או לבטל מ"ע אפי' של דבריהם הרי זה לא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבי' בכבודי עכ"ל וכ' הכ"מ וז"ל ומ"ש רבינו אפי' של דבריהם נראה שהטעם משום כיון דקי"ל דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הוא ככל דברי התורה ע"כל

ולפ"ז כיון דיש דרשה מה"ת שיש מצוה תמיד ללמוד תורה ואם אביו יאמר לו שלא ילמוד אין מחויב לשמוע אפי' אסור לשמוע לו וא"כ ממילא פטור לנסוע בריחוק מקום ולמעט בתורה כדי לכבד אבותיו דלו יהי' שאביו מבקש ממנו שיבא לכבדו אסור לשמוע לו שיבטל מד"ת

אמנם יש לחקור דבשלומא אם כל ציות האב רק לעבור על ד"ת הן של דאוריי' או דרבנן כגון שאומר לו אל תחזיר אבידה או הטמא למת עי' סוף אלו מציאות כיון שכל שאלת האב רק לעבור על ד"ת [הגם שלא אמר בפי' בשל לי בשבת עכ"פ בתוך הציווי צפון בו לעשות עבירה דהא שבת היום] אז אסור לשמוע לו אבל אם האב מבקש **(שבנו יבקר אותו הנה בגוף בקשת האב)** אין בו עבירה רק הבן אי אפשר לקיים משאלות אביו חוץ אם יבטל מ"ע אז תלי' רק אה שני מצות מונחי' לפני אדם וא"א לקיים שתיהן איזה שיבחר לעשות ה"ה בנידן שאלתינו שמונח לפניו מצות כיבוד אב ומצות ת"ת וצריך חקירה איזה יעשה ואיזה יתבטל מאליו ודו"ק

אך גם זה אינו דהלא אביו מחויב ג"כ במצוה וצריך לבטל כיבוד שלו בעבור מצות ד' וראי' לזה מקדושי' דף ל"ב הובא ברמב"ם בהל' י"ג שאם אביו אומר השקוני מים ומצוה לפניו אמר ר"א מניח אני כבוד אבא בעבור המצוה ואיסי בן יהודה אומר אם אפשר למצו' ע"י אחרי' יעשה כבוד אב ואם ואם אי אפשר לעשות ע"י אחרי' יעשה המצוה ויניח כבוד אב וסיים הרמב"ם וז"ל שהוא ואביו חייבי' בדבר מצוה עכ"ל הרי מבואר הגם שהאב לא ציוה לבטל מצוה רק ציוה דבר שאין בו סרך עבירה כיון שע"י הכיבוד יתבטל הבן ממצוה צריך להניח כבוד אב ולעסוק במצוה וה"ה בת"ת שאסור לו לבטל לימוד התורה שהוא עשה והגית בו יומם ולילה בעבור מצות כיבוד אב ובזה מיושב לי דברי תוספ' ביבמות דף ה' בד"ה כולכם שפירשו שכאן בקידושי' ילפינן מברייתא דהתם ולכאורה פלא א"כ מאי אשמועי' ר"א הלא הוא ברייתא ולפמ"ש נכון שם מצוה לו לעשות עבירה אבל כאן נדחה מצוה בעבור מצוה דבגוף ציווי אביו ליכא עבירה כלל ודו"ק

אולם נ"ל לחלק בשלומא בקידושי' אנו דנין על מצוה שכל ישראל מחויב להתעסק בה עד שתהי' ברוב עם כגון לוית המת או קבורת המת אז כיון שהאב מחויב בכח אותו מצוה שמונח לפני הבן אז מופקע מצות כיבוד בעבור המצוה כי הלא גם האב מחויב לקבור מת מישראל או ללות אותו וא"כ כבוד המצוה עדיף וראה פלא שרש"י כ' בקדושי' בד"ה השקוני מים וז"ל ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור את מת או לויה עכ"ל ולא נקט להניח תפילין או ליטול לולב וכדומה אלא פשיטא מצוה שאין החיוב של המצוה הנ"ל מונח גם על האב אז מצות כיבוד אב שוה לכל שאר מצות שבעולם דמה איכפת לי' לאב שמונח על הבן מצוה דילי' כגון תפילין או לולב הלא בגוף המצוה של הבן אין לאב חלק בה ולא מוטלת עליו כקבורת מת או לוית מת או כהשבת אבידה דקבורת מת והלוית מת לא הוי חיוב פרטיית על כל א' רק מכלל ישראל צריכי' להיות שם לכל אחד לפי כבודו כמבואר בש"ע סי' שס"א והבן

ראה בעיניך שרמב"ם וטור בסי' ר"מ נקטו סתם וז"ל אמר לו אביו השקני מים ומצוה לפניו לעשות וכו' יעסוק במצוה ויניח כבוד אב שהוא ואביו חייב במצוה עכ"ל ולא הנה בגוף פירשו קבורת מת או לויי' כמו שפי' רש"י משמע כיון דאביו מחויב עכ"פ בכל מצות ד' אז המצוה קודמת לכיבוד אב וא"כ אם הבן מחויב לבטל ת"ת דילי' תלי' בפלוגתא בין רש"י ורמב"ם לרש"י יהי' חייב ולרמב"ם וטור יהי' פטור ודו"ק

שוב מצאתי שבב"י סי' ר"מ הסביר דעת רש"י שכוונתו שיש לפניו מצוה עוברת אבל אם המצוה אינה עוברת כיבוד אב קודם ולפירוש זה העתיק בש"ע סעיף י"ב היה לפניו מצוה עוברת ובער אנכי מאיש מנ"ל לב"י זה הלא גם במצה ולולב ותפילין משכחת מצוה עוברת כגון שהוא בשעה אחרונה מן הלילה או מן היום וגם בלויית המת וקבורה משכחת דלא עוברת שיוכל לרהוט אחריהם או דיספידו למת באמצע הדרך והלא יש לפרש שבכוונה מיוחדת נקטו רש"י דוקא מצוה כזאת שהאב מחויב באותו מעשה אשר הבן מחויב בעבור מת זה שיש מצוה במקהלות עם לעשות מעשה קבורה או לויי' ודו"ק

ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' למה שחדשתי בהבנת רש"י דאמרי' במגילה דף ט"ז ע"ב גדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם שכל שנים שהי' יעקב אבינו בבית עבר לא נענש יעו"ש והוא פלא מאי אשמועינן הכי לא ידעי' שת"ת הוא מ"ע כמו שאר מ"ע וכיון שכל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרי' דוחה מצות כיבוד אב ואם א"כ גם מצות ת"ת דוחה מצות כיבוד ומאי השמיע לנו ר"י בזה ואיך קאמר גדול ת"ת יותר מכ"א מאי גדולה ינתן בזה הלא כל מ"ע יש להם גדולה הנ"ל וצע"ג אלא ודאי דאם יש לפני הבן מצוה שלא בא גם מכח אביו אז מצות כיבוד אב שקול ככל המצות אבל ת"ת גדול מכולם ודו"ק

אלא דא"כ יהי' פלא הלא הרמב"ם שנקנו סתם דמצוה קודמת לכיבוד אב ואם תקשי עליו מגמ' הנ"ל ויותר יש להפליא הלא בסוף הל' י"ב אשר פסק דמצוה קודמת לכיבוד אב מסיים וז"ל ות"ת גדול מכיבוד אב ואם עכ"ל והוא פלא ביותר איך מביא דבר הסותר אם כל מצוה טוב יותר מכיבוד אב א"כ ה"ה ת"ת ואיך כ' שת"ת גדול מכיבוד אב ואם מאי גדולה הלא ת"ת ג"כ מצות עשה וצע"ג

ואחר העיון ראיתי דלק"מ דכיון דאי בעי פטיר נפשי' בק"ש ערבית ושחרית וחל שבועה עליו כמו על דבר רשות כמבואר בר"ן נדרים ושבועו' הגם שמקיים מצוה אם לומד כל היום ס"ד דלא יהי' מצות כיבוד אב ואם נדחה מפני ת"ת קמ"ל שגדול ת"ת שנדחה כיבוד אב ואם מפניו ומסברא הי' כמו שמצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים גרוע ממצות כיבוד אב ואם הגם שאם איש אחר יעשה המצוה לא לו יהי' שכר מצוה אעפ"כ מצות כיבוד אב קודם וה"ה בת"ת דיכול לפטור נפשי' הו"א דיהי' כיבוד אב קודם קמ"ל ולכן סמך הרמב"ם דין זה כאן ולא סידר אותו בראש הפרק ודו"ק ובזה מיושב קו' מהרש"א וטו"א מנ"ל דגדול ת"ת דילמא שוין המה ולכן לא נענש יעקב וצע"ג ולפמ"ש הגם אם שוין הם שלא יענש בכ"ז ניכר גדולה של ת"ת שזה מצוה מחויבת לכבד אב ומת"ת יכול לפטור נפשי' ואעפ"כ שוין המה ולא נענש יעקב ודו"ק

באופן אחר יש ליישב קו' שהקשתי וקו' מהרש"א דיעקב הי' יכול ללמוד אצל אביו ולקיים שניהם כיבוד אב ות"ת ואפ"ה לא נענש דגדול ת"ת שטוב ללמוד במקו' שאדם חפץ כנודע מחכז"ל ומטעם זה הסמיך הרמב"ם זה הדין כאן ודוק ועי' ח"א במהרש"א

סוף דבר הכל נשמע שלדעתי גדול ת"ת שלא צריך ליסע ממקום למקום לכבד אבותיו ולהיות בטל שיעורים הקבועי' שהוא פיזר הנפש אבל בודאי אם נוסע שעושה מצות כיבוד אב ולא הוי מצוה הבא בעבירה כי הלא בידו לפטור עצמו בק"ש ובהרהור ד"ת ולקיים ובלכתך בדרך באפשר לעשות שניהם ודוק

ואין מעצור לרוחי שלא אודיעך אהובי תלמידי נ"י אשר