מחנה חיים חלק א רצט

הראשון שייר בזנות באי' אשת איש נגלה דלא נכנס איש הנ"ל בכח קדושי' של בעל שני דהא לא פעלו כנגדו כלל וכיון דלא נכנס בכח קידושיו כלל לא הוי שיור וטעם אגידא בי' לא שייך בדבר שבלא"ה אסור כמו זנות ובפרט מאיש שאין קדושיו תופסין בה והבן זה מאוד [ואין להשיב דפעלו כנגדו אם ימות בעל הראשון דלק"מ דקדושי' צריכי' לפעול כנגדו בשעת קדושי' ויש לפקפק דעכ"פ פעלו כנגד העולם

] ולפ"ז מיושבי' תרתי קו' דאבני מלואי' דזנות תלי' בקדושי' אם יש לו בה קדושי' הוי זנות שיור ואם אין לו בה קדושי' לא הוי זנות שיור ודו"ק ובזה יש ליישב קו' הר"ן דאם הראשון נשא אלמנה או גרושה ופעל ואיסור לאו לאיסור מיתה צריך גם השני לפעול כן אבל אם הראשון נשא פנוי' נמצא אינו דומה לגמרי להאיסור שאנו דנין בה וק"ל

הן הנה הדברים אשר רציתי לבאר בסוגי' דחוץ כי שלשה דברים הנ"ל משולבי' זה בזה והגם שלא זכיתי לבארן היטב כי המה צריכי' עיונא רבא בכל זאת דרושים הם על דרך האמת אבל תמצית היוצא לנידן דידן הוא הגם דר"א סובר נשואין מפקיעי' אישות דראשון הוא משני טעמים (א) יען דראשון המגרש הוא עושה פעולה לנתק את האישות ולא חפץ באשה (ב) יען דאישות הראשון מעכב בנשואי שני דלולי דנפקע האישות הוא בועל צד אשת איש וק"ל

ובתשו' חת"ס סי' שנ"ה בד"ה וכלענ"ד וז"ל נלפענ"ד דלא שפיר דמי למעבד הכי ואפי' גוף האבילות כגון מי שמת ונתיאשו לקוברו אחר שכבר נשאת לאחר עיין סימן שע"ה סעיף ו' אפשר שאינה מתאבלת עליו עיקר האבילות ומכל שכן יום ליקוט עצמות משום דנשואין שניים מפקיעין קורבת הראשון לגמרי ומנא אמינא לה מהא דאיתא בת"כ דמייתו רי"ף ורא"ש ריש ה' טומאת כהנים דמדכתיב אחותו הקרובה אליו מרבי' אחותו ארוסה דעדיין קרובה אליו אבל אשר היתה לאיש מפקיע קורבת האח ובטומאת אשתו כתיב לשארו הקרובה אליו למעוטי ארוס' שעדיין אינה קרובה אליו עד שתנשא לו נמצא ק"ו השתא קורבה שבתולדה כגון אחות לאח נפקע ע"י נשואין קורבה של אשה לבעלה שהנשואין גרמו אינו דין שתפקע ע"י נשואין לשני נשואין קרבו נשואין רחקו ודומה זה כעין ריש פ' המגרש פקעו קדושי ראשון וגמרו קדושי שני שאעפ"י שהגירושין או המיתה לא הפקיעו קדושי' הראשוני' לגמרי נשואי' השניי' מפקיעי' לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה ה"נ דכוותי' עכ"ל ובער אנכי מהבין דבריו (א) באחותו גילה התורה אם היא אינה קרובה לבעלה בשאר בשר היינו נשואין אינה קשורה באהבתו ולא יטמא לה בעלה עיי' נמ"י בה' קטנות וה"ה כל זמן שלא נקרבת לבעלה בשאר בשר היא נקראת עוד קרובה לאח ויטמא לה האח אבל משנשאת אז אינה קרובה אל אח יותר מאהבתו בבעלה אז חידש הקב"ה שלא יטמא לה האח אבל בודאי קרבת הטבע לא נפקע דהא הרמב"ם פסק פ"ב הל' ב' שאפילו באחותו הנשואה צריך האח להתאבל א"כ חזינן הגם דע"י שנשאת לא נקראת עוד קרוב' אעפ"כ צריך האח להתאבל וע"כ דלא נפקע קרבת האח ע"י נשואי' וא"כ ה"ה ע"י שנשאת לבעל אחרון לא נפקע הקרבות לענין אבילות מבעלה הראשון וק"ל [והגם שהלח"מ הביא שרמב"ן תמה על הרמב"ם דהא חיוב האבילות תלי' במי שכהן מטמא לו יעו"ש לא אוכל להבין דבריו דכלל הוא כך אותן גופי' שחידשה התורה בהם טומאת כהן א"כ אותן גופי' נקראו קרובי' לענין האבילות והגם שע"י נשואי' נפקע שלא יוכל הכהן לטמא לאחות אבל עכ"פ חזינן שגוף הנ"ל קרוב ומחויב באבילות דאין האבילות נקשר בחיוב של כהן אשר יטמא רק תלי' בגופי' שקרובי' לאדם עד שאפי' כהן נחשב לקרוב לאותו גוף ודו"ק] ועיי' בחידושי אנשי שם שם על הנמ"י והבן

(ב) מנ"ל לאדמ"ו ז"ל לדמות קרבות האשה לבעלה לקרבו' האח לאחותו דילמא דומה לקרבת האב לבתו שאפי' נשאת לאיש מטמא לה האב כמבואר במ"ל פ"ב מה' אבילות הל' ז' יעו"ש וה"ה קרבות האשה לבעלה שאין אשה אוגדת את לבה אלא למי שעשה אותה כלי ואיזה אשה תשכח בבעל נעוריה וא"כ אם בעלה הראשון נשא אותה בבתוליה תהיה מחויב באבילות ומי יודע לשער אם אין אהבת אשה בבעלה לעולם כאהבת האב לבתו ובפרט כאשר האריכו ספרי דעה איש באיש יודבקו ורוח יביא ביניהם ופירשו תיבת אלמנה אל תהא למנה וקצרתי

(ג) מה שהביא מפ' המגרש שם בא הבעל לרחק ובעל שני בא לקרב דהראשון גירש אותה והשני קידש אותה אז שפיר דנשואין ראשונים נפקעו ע"י השני אבל שיהיה נפקע קרבות הראשון שמת ע"י נשואין של השני לא ידעתי ומה שכ' אדמ"ו וז"ל אע"פי שהגירושי' או המית' לא הפקיעו קדושי' ראשוני' לגמרי הנשואי' השניים מפקיעי' עכ"ל מה שמזכיר או המיתה לא ידעתי היכן מצא שם רמז שהמיתה לא הפקיע הא שם נזכר רק בגירושי' אבל חוץ במיתה לא נזכר שם [ויבמה הוא ענין אחר דמכח היבם היא אסורה לעולם ואם נשאת לו וגירשה או מת מותרת דאין כאן דבר שיעכב ודו"ק] וא"כ מנ"ל שקרבות אשה מבעלה שמת נפקע בנשואין

(ד) הלא בארתי דדוקא שם אמרי' מפקיעי' האישות יען שאישות של ראשון מעכב אישות של בעל שני לענין בעילה אבל מנ"ל שגם הקרבות נפקע ע"י נשואי' ואדמ"ו מסיים וז"ל נשואי' השניים מפקיעי' לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה ה"נ דכוותי עכ"ל ולא ידעתי היכן מצא שגם הקורבה נפקע ואם תשיב יען שבעל הראשון גירשה רק שייר חלק אישות ואם האישות נפקע ממילא מופקע גם הקרבות א"כ מנ"ל ראי' אם בעל' הראשון מת שנפקע הקרבות ע"י נשואין של השני ובודאי אדמ"ו ז"ל הביא הך דהמגרש רק לדוגמא ועיקר יסודתו על ת"כ שכהן אינו מטמא לאחותו שנשאת לאיש והוא פלא בעיני כמש"ל ומי שדעתו רחבה מדעתי ילמדני ויהיה אלופי ומיודעי גל עיני ה' ואביטה מתורתך נפלאות

סימן פ"ה שפעת ברכות ורב הצלחו' לראש תלמידי החביב לי הרבני הצדיק ידיו רב לו בפלפול וחקירה בקי בשבילי התורה כמ"הו ר' עמרם ישי נ"י

שאלה מי שתורתו אומנתו ודר בריחוק מקום מאביו אם צריך לבוא אצלם לקיים מצות כיבוד אב ואם או אם תלמוד תורה קודם למצות כיבוד [וכמה כקרא ריחוק מקום שיפטור מזה וגם אם אין יכולת הבן לעשות הוצאות אם יוכל להשתדל לבוא לשם בחנם אם צריך להשתדל ליסע עם איש אחר ולענות בדרך כחו כדי לקיים מצות כיבוד וגם אפי' דר בקירוב מקום כמה פעמים חייב לבוא לקבל פניו ולכבדו אי בכל שבת או בכל חודש או בכל רגל

] תשובה חקירתך אם ת"ח צריך ליסע למקום רחוק לבקר אבותיו ולכבדם הגם שמבטל תורתו שהיא אומנתו נ"ל דפטור ואבאר טעמי

הנה בנדרי' דף ח' ע"א האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול לאלקי ישראל ופריך הגמ' מאי קמ"ל לזרוזי נפשי' היינו רב גידל קמייתא ומשני הא קמ"ל הואיל אי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית וכ' שם הר"ן וז"ל מסתברא לי דלאו דוקא דבהכי מיפטר נפשי' שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ואמרי' פרק קמא דקדושי' ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נ"ל ראי' למה שכתבתי בשבועות דכל מידי