מחנה חיים חלק א כט

דלמחר עדיף ממקודש דהיום וכן נראה מרמב"ם ואם שיש לחלק אבל הוא מחוסר מלח השכל ותבלין הדעת כאשר כ' בעצמו רק מפני גודל הקושי' נכנס לחלק בין הדבקי' והקושי' נפלאה מאוד

והנראה לי בזה בעזה"י הוא כך דבזבחים דף צ"א רמז התוס' להרגיש שבמנחות מ"ט חקר הגמ' דין תדיר ומקודש והביא ראי' לפשוט אשר לא הובאו בזבחים דף צ"א וכן במנחות שם לא הובאו ראי' אשר הובאו בזבחי' והוא פלא להבין עומק חכז"ל

אמנם נראה להסביר דהנה על שני פנים יש לחקור אי תדיר קדים למקודש או מקודש קדים לתדיר

(א) כגון דכבר עומד לפנינו דבר המקודש וא"א לעשות מגוף אשר הוא מיועד למצות מקודש החפץ לתדיר וכך עומד לפנינו דבר התדיר וא"א לעשות מחפץ אשר נקרא שמו בשם מצות התדיר להיות החפץ למקודש רק אנו דנין יען שעומדי' לפנינו ב' דברים אשר לכל אחד יש מעלה של תורה לזה מעלת מקודש ולזה מעלת תדיר איזה להקדים בקיומו ואיזה לאחר או איזה לעשות ואיזה לדחות כגון דם התמיד ודם החטאת עומדי' לזרוק או מוספי ר"ח ופר העדה או מוספי שבת ומוספי ר"ח או מוספי ר"ח ומוספי ר"ה או שאין כאן גוף כלל אשר נתפס עליו שם מקודש או שם תדיר רק אנו מחויבי' בשתי חיובים לחדש בדבר שפתים שני דברי' אחד דיבור מצוה המקודש או דיבור מצוה התדיר כגון תפילת מוסף ומנחה או ברכת היין וברכת היום ואנו דנין אם יש זמן לקיים שניהם רק לדעת איזה להקדים ואיזה לאחר או איזה לעשות ואיזה לדחות כגון שאין זמן רק על תפילה אחת או כגון שאין זמן רק לזרוק דם מקרבן אחד ואנו נחקור איזה לזרוק ואיזה שלא לזרוק וכדומה לזה אבל עכ"פ כבר באו שני חיובי' בעולם ועומדי' לפנינו רק לשלם החוב אשר כבר נכנסנו בו בחיוב דמתחילה בא חיוב מוסף ואח"כ חיוב מנחה והי' פעם אחד פנאי לקיים שתיהן וה"ה בשעה ששחטנו השני קרבנות הי' פנאי לזרוק דם שניהם דאל"כ איך שחט שניהם והבן

(ב) כגון שאין כאן כבשים אלא על קרבן אחד או שנקח שני הכבשים אל תמידי' ויקרא על הכבשי' שם תמידי' אז לא נשאר לנו כבשים על מוסף או שנקרא על הכבשים שם מוסף שבת ולא נשאר לנו כבשים על תמידי' או שנקר' על הכבשים שם מוסף שבת ולא נשאר לנו כבשים על מוסף ר"ח וכדומה ויש עתה בידינו לקרוא שם על הכבשים ולחדש בעולם או שם מצות מקודש או שם מצות תדיר וממילא לא יהי' לנו כבשים על השני ולא יחודש שם האחר בעולם כי אונס רחמנא פטרי' כיון שאין לפנינו כבשים איך נבוא לחיוב כלל וזה לא נקרא שאנו מדחי' דבר מפני דבר אלא שמכח דבר אחד אשר פעל שנקרא שמו על הכבשים אז ליכא כבשים אשר מהם יהי' קרבן אחר והבן

והנה בפרק הכותב העלה הרי"ף דלוה ולוה ואח"כ קנה דהוי הדין דיחלוקו בכל זאת לבע"ח יהבי' ולאשה לא יהבי' והתפלא הר"ן ח"ל וא"ת כיון דהדין נותן דיחלוקו איך גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח וי"ל דלוה ולוה אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דוקא אמרו שלא גבה אבל בשוה מה שגבה גבה וכ"כ הרמב"ם פ' כ"ב מה' מלוה ולוה הילכך כיון שאילו קדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבי' לבע"ח תחילה משום טעמא דיותר מה שהאיש רוצה לישא ולאחר הגבי' זכה בהם מן הדין עכ"ל מבואר סברא מתוקה מדבש בכל דבר אשר אחר העשי' יהי' עפ"י דין אז אם יש שום טעם להקדים לאחד אנו עושי' עזר שיבא אותה פעולה לעולם ואז יהי' קבוע ומיוסד עפ"י הדין והאחר אשר אין לו מעלה יפסיד עפ"י הדין והבן

ולפי זה מרחק רב בין סוגי' דזבחים וסוגי' דמנחות בזבחים דף צ"א חקר הגמר' אם יש כאן לפנינו שני חפצים אשר כל חפץ וחפץ יש שם מיוחד על מצוה אחת ולכל מצוה יש מעלה מובדלת שיש כאן קרבן בשם מצוה מקודשת ויש כאן קרבן בשם מצוה תדירה אבל עכ"פ כבר עומדי' לפנינו שני מצות אשר מצוה אחת אינה גורמת שלא תוכל להיות השני' דאטו יען דיש כאן קרבן מקודש לא יוכל להיות ג"כ קרבן התדיר רק אנו דנין על גופנו איזה קרבן נקדים ולהניח חבירו אשר ג"כ כבר עליו שם קרבן עם המעלה שלו אז מביא הגמ' כל הראיות כגון תמידי' ומוספי שבת או מוספי שבת ומוספי ר"ח או מוספי נ"ח ומוספי ר"ה או תפילת מנחה ומוסף או ברכה היין וקידוש היום שבכל דינים הנ"ל יש כאן ב' דברים העומדים לפנינו וכל שני חיובים באים בעולם ואנו מקדימין לתדיר נגד המקודש והשיב הגמ' דתדיר הוי ג"כ מקודש וכיון שכל החקירה שמעלת מצוה אחת ירים ראש להיות ראשון בין לקדם להשני וה"ה אפי' לדחות לחיוב השני אז אמרי' אם כבר התחיל. באינו תדיר קודם לתדיר גומר אותו דהא באמת אסי' אי היינו מקדימי' לתדיר עכ"פ גם האינו תדיר בא כבר לעולם בתורת חיוב דאטו משום דתדיר קודם לא נכנס גם בחיוב האינו תדיר הלא בודאי כבר עומד לפנינו גם הקרבן או החיוב של אינו תדיר וכיון שנכנס בחיוב וגם התחיל לאינו תדיר הוא גומר אותו וה"ה באמת אם יצרך עתה לדחות לגמרי התדיר אפי' כגון שאין זמן לזרוק שניהם אעפ"כ גומר לאינו תדיר והתדיר ידחה דמשום מעלת תדיר לא יצא מחיוב האינו תדיר וכיון שעוסק במצות החיוב של אינו תדיר פטור ממצות התדיר ודוק

אבל במנחות חקרו שיש כאן רק שני כבשים ועדיין לא נקרא עליהם שום שם לא שם תמידי' ולא שם מוספי' ובודאי אם כבר קרא שם למשל שיהי' השני כבשים תמידי' אז אי אפשר ליקח אותם עוד למוספי' והוי אונס על המוספי' דמה יעשה אם אין בעולם כבשים אונס רחמנא פטרי' שלא יבא כלל חיוב מוספי' וכן אם יקרא שם מוספי' אז א"א להניח אותם לתמידי' דכבר חל עליהם שם מוספי' ואין כאן כבשים לתמידי' רק אנו מסופקי' איזה שם נחדש בעולם על הכבשים ואז הקרבן האחר לא יבא שמו לעולם ולאחר הקריאה לא שייך לחקור למה נקריב מוסף אם תמיד עדיף או למה נקריב למחר תמידי' ולא נקח אותם למוספי' דהיום כי מה שאלה היא זאת הלא שם תמיד כבר קנה לעצמו השני כבשי' ונוכל לקיים בהם המצוה ולמוסף אין כבשים ומה נקריב והוי כל הספק איזה שם נחדש על החפץ וממילא לא יהי' החפץ ראוי' להקריב לשם קרבן האחר אז נסתפק הגמ' במנחות אי תדיר עדיף אנו קוראי' שם על שני הכבשי' שהם לתמידי' דמכח מעלת השם מצות תדיר אנו מערימין לחדש בעולם שם תדיר ואז אין כאן כבשים לחובת מוסף דאחר קריאה שם תמיד על הכבשים הוי הדין להניחם לתמידי' אפי' אי מוספי' עדיפא ועתה שתדיר עדיף אנו עושי' עזר וקורי' עליהם שם תמיד שיהי' אח"כ עפ"י הדין לתמיד ולא יוכל להיות למוסף כסברת הר"ן שהבאתי למעל' וק"ל

ומדי דברי אזכור מה שחקר הגאון טו"א במגילה דף כ"ט דלא מהני ביקור אם הכבשי' הם חולין אלא צריך ביקור אחר שהקדישו והוא בעצמו נבוך ובמכ"ת נעלם ממנו דברי תוס' במנחות דף כ' ע"א ד"ה בכל מקום דמבואר דבקרו אנשי דעלמא ומכרו אח"כ להקדש יעו"ש וא"כ נכון מה שחדשתי דסוגי' דכאן איירי איזה שם נחדש על הכבשי' ויש לי לפלפל בדברי הטו"א ואין כאן מקומו

ועתה מיושב קושי' שג"א דבודאי אם שחנו כאינו תדיר גומרו אפי' לדחות התדיר לגמרי וכ"ש להקדים לבד דשם האינו תדיר כבר הוא בעולם ועומד לפנינו בחיובו ואין לו חסרון בעצמו רק שיש קדימה לתדיר אבל אם התחיל באינו תדיר צריך לגומרו דמשום מעלת התדיר של מצוה אחרת לא יצא מחיוב האינו תדיר אבל במנחות חקרו אם לא נחכים